כשבני לם הגיע למכבי נתניה בעונה שעברה, הרבה מאוד אנשים הרימו גבה. מי שלא חי בעיר, היה משוכנע שהמאמן שהגיע במקומו של ריימונד אטפלד לא יצליח להוציא את היהלומים מהמצב הקשה אליו נקלעו. לם, כזכור, לא אימן בוגרים שנים ארוכות, וגם במחלקות הנוער בהן עבד, זה היה בעיקר כמנהל מקצועי, עם התמחות צדדית בכדורגל חופים. כנגד כל הסיכויים, הוא הצליח, ובגדול.
לם החזיר את התשוקה, מילא את האצטדיון, החזיר את שחקני העבר, אלו של נתניה ועוד 15, ליציעים והפך את הקבוצה האנמית והכבויה של אטפלד לדורסת, הרפתקנית, התקפית, שמנצחת את כל הגדולות.
לכן, גם הכישלון המקצועי של נתניה העונה מפתיע. לם, שמרבה לחייך, פתאום נראה שבור מול המצלמות. האוהדים שהרימו אותו רק לפני כמה חודשים על הכתפיים כבר מפנים לו את הגב. מאמן אחר היה הולך הביתה מזמן אחרי שבעה משחקים ללא ניצחון ועם תקציב הכי גדול בעידן אייל סגל, אבל הוא מקבל עוד הזדמנות. להוכיח לאוהדים, להוכיח לעצמו, שהוא מתאים ושהצלחה האדירה בעונה שעברה לא היתה אפיזודה חולפת.
השחקנים אוהבים אותו, האוהדים ברובם תומכים, הבעלים נותן שקט, אז איך קרה שנתניה הפכה מקבוצה מלהיבה ותוססת ששולחת ארבעה שחקנים לנבחרת הבוגרת ועוד ארבעה לנבחרת הצעירה, לקבוצה כבויה שמסתכלת על כל הליגה מלמטה? הנה כמה סיבות.
1. רף הציפיות המוגזם
התקשורת והקבוצה עצמה העלו את הציפיות אחרי העונה האחרונה. היהלומים הגיעו למשחקים כדי לפרק כל מה שעומד בדרכם, ולא חשבו על הגנה. "המטרה ברורה - לסיים במקום הרביעי ומעלה", אמרו אלמוג כהן ובני לם במסיבת העיתונאים הראשונה, "נהיה קבוצה יותר טובה מהעונה שעברה. נמשיך להחזיר את שמחת החיים לקהל נתניה". ההתחלה היתה טובה. משחקים ראויים מול בשקשהיר הטורקית, ניצחון 1:4 במחזור הפתיחה על בית"ר ירושלים. אבל מאז, נאדה. השיא היה ההפסד 2:0 להפועל ירושלים בבית ותליית שלטי מחאה במתחם האימונים נגד השחקנים.
2. שחקני חיזוק?
אריק ברקו ופלוריאן הארטהרץ שחקנים לגיטימיים בבונדסליגה השניה, לירן רוטמן ואיתן אזולאי נחשבים לפוטנציאל, מיכאל אוחנה בעונה בה הוא חייב לחזור לעצמו לפני שיהיה מאוחר מדי ואיתמר ניצן הגיע במקום דני עמוס, אחרי שהרבה בזכותו בית"ר נשארה בליגה. בפועל, כל מי שהגיע לא מרשים. ברקו כבר חודש לא בסגל. הארטהרץ קיבל לא מעט הזדמנויות, אבל לא התאקלם מקצועית. רוטמן משתדל, אבל לא מביא מספרים, כמו גם אוחנה. איתן אזולאי לא טוב יותר מיובל שדה ואיתמר ניצן לא מביא נקודות כמו דני עמוס.
3. שחרור שחקנים
זלאטן שחוביץ' נמכר לפרטיזן בלגרד דווקא אחרי עונה סבירה. אחרי חמש שנים טובות לא הגיעו להסכמות כספיות עם דני עמוס. עדן קארצב כבר נמכר לדינמו מוסקבה, אבל המו"מ התפוצץ ונתניה קיבלה שחקן שמתקשה להתניע אחרי שראה את חשבון הבנק שלו מתפוצץ עם 600 אלף יורו לעונה ולא 120 אלף דולר כמו שיש לו במועדון הישראלי. כארם ג'אבר רצה ללכת. בוריס אינו קיבל הצעה של חצי מיליון יורו ברוסיה אם נתניה היתה מוכנה לשחררו בהשאלה ואופציה לרכישה ומאז נראה כמו צל של עצמו. ב"ש רצתה את פטריק טוומאסי, שמאז הפנייה של האדומים לשחקן לא נראה אותו דבר וההשאלה פארפה גויאגון הסתיימה, והוא חזר למכבי ת"א.
4. היררכיה
בעונה שעברה כמעט ולא הייתה רוטציה בהרכב. היו לבני לם 11 עד 14 שחקנים שכמעט ולא התחלפו. השנה שותפו לא פחות מ-24 שחקנים. הארכת הרוטציה פגעה מאוד בהיררכיה המקצועית במכבי נתניה.
5. יחס הקהל
בני לם העיר את אוהדי מכבי נתניה. החזיר להם את שמחת החיים. למעלה מ-4,300 מינויים נמכרו (שיא מועדון בעידן סגל). פתאום, לם השמח והנלהב הפך לשבור ואובד העצות. במשחק הראשון שלו כמאמן נתניה הוא ניצח את מכבי ת"א, אולי המשחק הקרוב גם ישיב אותו ואת היהלומים למסלול. שבעה משחקים ללא ניצחון הם יותר מדי בשביל האוהדים, שאם עד תחילת העונה בירכו פנים מול פנים או ברשתות החברתיות, כבר מזמן מלאים בביקורת בכל מקום אפשרי על המערכת כולה.
6. התנהלות
בעלי מכבי נתניה, אייל סגל, החליט שלא להמשיך עם המנכ"ל ניב גולדשטיין ומינה את עו"ד גיל לב, שמכיר את נתניה לא פחות מקודמו מהקדנציה הקודמת שלו עם יאמר במועדון, והאציל סמכויות למנכ"ל עו"ד טל שגב. במקביל, הוא הגדיל את שכר השחקנים והתקציב הכולל של המחלקה הבוגרת ומחלקת הנוער במיליוני שקלים. בניגוד לבעלי בית אחרים שהיו לוקחים את הכסף שהציעו להם על שחקנים כדי לשמור על הקופה, סגל לא חסך, נתן יד מקצועית חופשית והדבר היחיד שהוא חוטא בו כרגע הוא זה שהוא מתנהג קודם כל כאוהד ולא כבעל בית, ולאורך זמן זה לא יעבוד. נתניה מעולם לא הייתה הקבוצה העשירה בישראל, רחוק מזה. שנות הזהב שלהם היו בזכות החומר המקומי, המגרש המיתולוגי והכדורגל הסקסי. קבוצות אחרות אימצו שיטות משחק, שיחקו במערכים מסודרים, קווי הגנה, שמירות אישיות - נתניה שיחקה כדורגל. אם תשאלו אוהד נתנייתי מה הוא רוצה יותר מהכל, הוא לא יגיד "אליפות", הוא ירצה קודם לחזור ולהתרגש והעונה זה לא קורה.
7. הפציעות
עמרי גנדלמן אולי עוד לא קרע זוג נעלים, אבל הוא אחד השחקנים הכי חשובים במערך של נתניה. כבר למעלה מחודש וחצי שהוא לא משחק אחרי שעבר ניתוח בברך. תוסיפו לזה את הפציעות של יובל שדה, רוי קורין, שאמור היה לקבל יותר הזדמנויות השנה, ופטריק טוומאסי, שמדי פעם מרגיש את השריר האחורי.
