הפועל ת"א כדורסל משמחת את אוהדיה. הפועל ת"א כדורגל לא.
אז איך יכול להיות שתחת מותג משותף שחולק מאסת קהל משותפת מתקיימות שתי תפישות שונות לחלוטין של שביעות רצון קהלים? הרי הקהל אותו קהל ובינינו, התוצאות אותן תוצאות, הפועל כדורסל רשמה גמר גביע אחד, השתתפות בפלייאוף ושנים רבות של בינוניות בתוצאות ולמעשה, הכדורגל השיג די אותו דבר. אז איך נוצרה אווירה כה שונה בין המחלקות, אפילו בגביע הטוטו והווינר, התוצאות די זהות. אם הייתי משווה בין קהלים שונים, אפשר היה לטעון שקהל אחד מפונק יותר מהאחר, אבל פה - אותו דבר.
אז יצאתי לבדוק וזה מה שגיליתי:
הפועל ת"א כדורסל מחוברת לקהל שלה – ההנהלה שלה זמינה מרחק ציוץ אחד בטוויטר, הפעולות שלה בהלימה לרוח הקהל, המחאות של הקהל מורגשות אצל מקבלי ההחלטות, מסע הרכש מחובר לתפישות והשחקנים שלה כאילו יצאו מהיציע. תומר גינת הוא דוגמא נהדרת לתחושה הזו.
הפועל ת"א כדורסל הגדילה את תקציב שכר השחקנים שלה – כלומר הפועל כדורסל עשתה רבות כדי שיהיה לה יותר כסף בקופה. היא נרשמה לאירופה, למרות שבעבר סירבה לקבל שריונים, רשמה 6 זרים, למרות שבעבר חרטה על דגלה דגל אחר וגייסה ספונסרים וכסף בדרך שמעוררת כבוד (לפחות אצלי). התוצאה, יש לה יותר כסף לקנות שחקנים יותר טובים. הפעולה הזו מראה לקהל שלה שהנהלת הכדורסל עושה מאמצים להשתפר ולהשיג יותר. הנהלת הכדורגל לא הצליחה בפעולה זו, למרות שהגדילה את ההכנסות ולא חשובה הסיבה, בין אם הכספים הולכים לתשלום מחוייבויות ועמידה בחוזים ארוכי טווח ובין אם הכספים יגיעו בהמשך הדרך.
הפועל ת"א כדורסל יצרה איזון נכון בין שחקני הכדורסל הבוגרים לצעירים – עד לפני כמה שנים, נתנה מחלקת הכדורסל לרכזים צעירים ומוכשרים את המפתחות. בר טימור בקדנציה הראשונה, תמיר בלאט וכמובן ים מדר. זה עלה לנו בהפסדים ובשנים פחות מוצלחות, הפועל היתה עולה לשחק עם 4 זרים (לפעמים גם פחות) ורכז טירון ויש לזה מחיר. לאחר העזיבה של ים מדר, היא שינתה כיוון. הצעירים מושאלים או יורדים בהיררכיה ואת מקומם תופסים שחקנים מוכחים. במבנה העסקי של הענפים זה קל הרבה יותר לביצוע בכדורסל, שם לא נהוג לשלם סכומי עתק על מעברי כישרונות, אך בשורה התחתונה המהלך נתפש כמהלך נכון מקצועית ומשפר את סיכויי התחרות של קבוצת הסל. ברגל זה נדמה שהעסק עוד לא שם. שיש חוסר איזון בין פרויקט הצעירים האדיר שנבנה בנוער לבין המעבר מנוער לבוגרים הישגיים, וזה משהו שיצטרך לבוא לידי ביטוי בדרך שונה.
הפועל כדורסל מנצחת דרבים – יתרה מזו, היא עולה לשחק דרבים כשהיא מאמינה שכל האפשרויות פתוחות. ברגל, זה לא המצב.
בשורה התחתונה, מחלקת הכדורסל דומה שהבינה את תפקידה העיקרי הוא לא להיות אופוזיציה שמתקנת את הענף, לא להיות קבוצת פיתוח, לא להסתפק ברעיון שמספיק שתהיה קבוצה או אפילו שיש אולם "ביתי". תפקידה של מחלקת הכדורסל היא להעמיד את הגרסא הכי הישגית שאפשר. איש מאוהדי הפועל לא מצפה מרמי כהן לייצר גרעונות או לקחת סיכונים בדומה למה שלקחה מחלקת הכדורגל בתקופות אחרות, זו לא הכוונה. אבל ברגע שמחלקת הסל הצליחה לגייס הון ולבנות תכנית עסקית שמאפשרת לה לבנות סגל רחב, מלא בכישרון, מלא בשחקנים אהובים וכזה שיוצר ציפיות אצל הקהל נוצרו שני דברים – הראשון הוא שביעות רצון והשני הוא רכישה מואצת ומוגברת של כרטיסים שמגדילה את מסגרת התקציב ומשרתת את שביעות הרצון. כדור שלג, אבל חיובי.
הקיץ האחרון במחלקת הכדורגל היה קיץ שונה. יש משבר אמון גדול אצל הקהל. מכירות השחקנים יצרו תחושה שנפתרו כל הבעיות. אולי זה נכון ואולי לא, התשובה לא ברורה, בעיקר כי אין חיבור כמו בסל. אם הכסף הלך לייצב את האגודה, אני הראשון שאהיה בעד. אם הכסף יגיע בהמשך, אני אצפה לשינוי בהמשך, אבל נוצר משבר אמון ועל זה אין ויכוח וברקע רעש בלתי פוסק מהקהל שרואה את הידיעות על שיא מכירות והכנסות ולא מבין איך זה (עדיין) לא בא לידי ביטוי על הדשא.
הנקודה השנייה היא ההבנה שהקהל רוצה הצלחות, גם הצלחות יחסיות. הקהל של הפועל ריאלי ואינו מכוון לכל התארים, זה לא הקהל של היריבה העירונית שבא בטענות כי הביאו רק 5 שחקני על ולא יותר. זה לא הקהל של מכבי חיפה שבא בטענות על "אין רכש" בחלון ההעברות הכי מוצלח שהיה פה מזה שנים. הקהל רוצה קבוצה טובה, הישגית, כזו שנותנת סיבה להאמין שאפשר להוציא משהו מהעונה מעבר לפשוט לסיים אותה.
החלון נסגר, משבר האמון עדיין פה, יש מאמן חדש, יש חיזוק, יש רוח חדשה, אני מקווה שיש הבנה לצרכי הקהל. אני חושב שהפועל רגל חייבת ללמוד ממחלקת הכדורסל. זה קל ומעבר לכביש. אם זה יקרה, זה יכול להשתנות מהר. מועדון ספורט חייב לפעול תחת שני וקטורים משמעותיים, להתחרות ולהקשיב לקהל שלו. מחלקת הסל עשתה את זה והיא לגמרי שם, מחלקת הרגל עוד לא.
הכותב הינו חלק מפאנל פודקאסט "צבע אדום", פודקאסט אוהדי הפועל ת"א
