מעטים השחקנים שעוזבים את הפועל באר שבע ומעוררים באוהדים רגשות שליליים בכל פעם שהם מגיעים. בטח כאלו שסייעו לקבוצה מהדרום בלא מעט רגעים קשים. בטח ובטח כאלו שגדלו בעיר, בילדותם פקדו את וסרמיל ושחלק גדול מחבריהם באולטראס האדום.
אופיר דוידזאדה הוא אחד מהם. הוא גדל בב"ש, ואחרי 8 שנים בבוגרים עזב לגנט הבלגית. אחרי תקופה קצרה ולא מוצלחת, מכבי ת"א החתימה אותו. בין הצדדים התנהלה בוררות, כשב"ש תבעה מהשחקן חצי מיליון יורו בטענה שהיה בין הצדדים סעיף שאם הוא ישוב לארץ ולא למועדון, הוא ישלם קנס. דוידזאדה טען מנגד כי בגלל שזו השאלה, לב"ש לא מגיע כסף. בסופו של תהליך, דחה הבורר עו"ד גבריאל הורוביץ' את תביעת האדומים וב"ש הוציאה הודעה תקיפה נגד המגן: "הפר את התחייבותו למועדון וקיבל מהבורר פרס על כך וחבל".
זה היה רק הטריגר הראשון. באותה עונה בה עבר למכבי ת"א, או ליתר דיוק בתאריך 24.2.2018, אוהדי ב"ש כבר החליטו לא לשכוח ולא לסלוח. הצהובים שיחקו מול הפועל חיפה. דוידזאדה החליף את אלי דסה בדקה ה-77 בניצחון 0:4, כששבע דקות אחרי שנכנס כבש את השער האחרון וחגג עם מה שנראה היה כמו נשיקה לסמל הצהוב. מאותו יום, הוא הפך ל"מוקצה" בקהל של ב"ש ומן הסתם גם הערב (שני) כשירוץ על הקו, הוא ישמע מדי פעם קריאות פחות נעימות.
דוידזאדה כבר לא ילד. הוא עבר מספיק בכדורגל ויודע להתמודד עם כל דבר. מאמנים לא ספרו אותו במהלך הקריירה, חלקם הראו לו את הדרך החוצה, אבל תמיד הוא נפל וקם. לא הרבה יודעים, אבל עד נערים א' בכלל היה קשר מאחורי החלוץ, דבר שמסביר את הטכניקה שלו והשליטה בכדור גם מעמדת המגן.
זו כבר עונה שישית של דוידזאדה במדי מכבי ת"א. בקיץ יהיה שחקן חופשי, אבל מסר על הרצון להאריך את ההתקשרות איתו כבר הועבר לסוכניו. החברים בקבוצה קוראים לו "רוסתאם" על שם סבו. מדובר בשם פרסי די נפוץ. גם בתעודת הזהות ובדרכון השם מוזכר. בבית ספר היסודי אפילו המורות קראו לו כך, כי השם הופיע לפני אופיר בתעודת הזהות.
הרבה לא יודעים זאת, אבל דוידזאדה מרבה להתייעץ עם רב, כולל על מספר החולצה (27). הוא מניח תפילין באופן קבוע ומחובר במכבי ת"א לעוד שחקן שהגיע מב"ש - דן ביטון. לאחרונה החליט לעבור לצמחונות. בעיות מעיים גרמו לשינוי. גם כשהיה בנבחרת, קיבל אוכל שונה מהאחרים. בעבר סיפר כמה קשה לו להעלות אחוזי משקל ומסת שריר. כל ניסיון כזה לא צלח.
בצד המקצועי, אחרי שוולדימיר איביץ' החליט, כמו קרסטאיץ', להסיט את אנריק סאבוריט לעמדת הבלם השלישי, דוידזאדה פורח באגף. העונה הוא נבחר פעמיים למצטיין, אבל לנבחרת ישראל הוא עדיין לא חזר. שם מעדיפים את דורון ליידנר ודני גרופר.
אגב, לדווידזאדה לא תמיד היו חיים קלים במכבי ת"א. בתחילת הדרך הקהל לא ידע איך לאכול אותו. מדי פעם הגיעו שריקות בוז, והוא לקח ללב. דרשו ממנו יותר לצעוק יותר, לכוון ולהיות פחות אדיש, לפחות כלפי חוץ. אבל במכבי ת"א תמיד הגנו ואמרו שזה חלק מהאופי המופנם שלו.
בשנים האחרונות ישנה אידיליה עם הקהל וגם הוא מרגיש את החיבוק. לשם השוואה, בשנתיים הראשונות של במכבי ת"א הוא שיחק כל עונה 8 פעמים בלבד, העונה הוא כבר עם תשע הופעות בליגה. אחרי אותן עונות, אגב, הוא כבר חיפש מקום אחר. אשתו היתה זו שלחצה להמשיך להילחם על המקום. הוא לא ראה סיכוי להתמודד מול סאבוריט, אבל הלחץ של האישה עשה את שלו.
הערב (20:30, 5SPORT), דוידזאדה כבר לא יטעה. הוא לא ינשק את הסמל אם יבקיע. אפילו סביר להניח שיידע לא לחגוג מול האוהדים המקומיים. מצד שני, אם מכבי ת"א רוצה ללכת העונה עד הסוף, היא צריכה לנצח גם במקומות כמו טרנר ובשביל זה היא תצטרך שהמגן יגייס לכך את כל הניסיון שלו.
