פתאום מצאתי את עצמי שוב בוויכוח סושיאל על השווארמות הטובות בישראל: מלא אמוציה ויריבות, מסתבר שאיזה כוכב טיקטוק ערך דירוג וכמובן שהכניס את השווארמות החיפאיות לראש הדירוג, מה שפתח מלחמת עולם.
הקרב על השווארמה הוא הרבה יותר מעוד דירוג מסעדות גנרי, הוא קרב נראטיבי: הרי ת"א היא בירת הקולינריה של ישראל ונחשבת לאחת הערים הטעימות גם ברמה הבינלאומית, אך בשווארמה משום מה דבק בחיפה ניחוח של מומחיות.
בשווארמה הם מומחים, מטעם עצמם. עקרונית החוקים שלי בשווארמה פשוטים: אני אוהב, אם אני רעב ויש דוכן קרוב אליי, בלי הרבה תור, רצוי עם חניה, שירותים נקיים, מגוון סלטים, צ'יפס טעים, סודה קרה ומחיר טוב, אני בעד שווארמה טעימה. טעמתי גם את השווארמות של חיפה, נחמדות, באמת, לא משהו שהייתי משקיע מאמץ בלהגיע אליו, אבל זה נכון אצלי לכל אוכל רחוב, אך מסתבר שהנראטיב בשווארמה חזק מהכל, חיפה מנצחת את ת"א ולעזאזל העובדות.
משווארמה לכדורגל, נעצור שנייה בכדורסל. מכבי ת"א בכדורסל היא אורגניזם מיוחד, אין דומה לו בכל העולם, מועדון שפעם הייתה לו מדינה, דומה שכבר עברנו את הפיק הזה, אבל היו תקופות אחרות. אני כילד אדום לא הבנתי מדוע מדינה שלמה כופה עליי לעודד את הקבוצה הצהובה השנואה עליי, אבל זה שייך לעבר.
בישראל נוצר דיון, מי תהיה קבוצת הכדורגל שתיקח את המודל הזה ותעביר אותו לרגל. באופן מתבקש זו הייתה אמורה להיות מכבי ת"א, מותג משותף, קהל אוהדים משותף, סמלים משותפים כמו שי סידי ודמויות שעברו בין המחלקות בתפקידי ניהול, אך מכבי כדורגל לוקחת רק את הדברים הטובים בקשר הזה: מותג בינלאומי, גודל קהל, צבא אוהדים ועיתונאים, כל מה שטוב היא לוקחת, אבל את מיטש גולדהאר בונים תדמיתית כ-180 מעלות משמעון מזרחי.
בעוד שמזרחי יעשה הכל בשביל ניצחון, בעוד שמזרחי הוא סמל המכביזם, מכבי כדורגל תוציא חולצת מכביזם אחרי זכייה בגביע כי יש יעדים למחלקת המסחור וחשוב למכור חולצות, אבל המכביזם של שמעון מזרחי זה לא המכביזם של גולדהאר. בעוד מזרחי נתפס כמנהל הדורסני, את גולדהאר מתיימרים לתפוס כ"גרסה המודרנית של הברון רוטשילד", הנדיב הידוע, אבי היישוב, נדבן גדול, ציוני ויהודי חם, איש של מוסר וערכים. בעוד שמזרחי בקולו אמר שהיה פועל אחרת בפרשת אצילי ומיכה, סביר להניח שאם אצילי היה רכז ומיכה סטרץ פור, הם היו עוד משחקים ביורוליג, אבל גולדהאר זה סיפור שונה.
את המקום הפנוי הזה רוצה לדעתי לתפוס יענקל'ה שחר במודע או שלא במודע. דומה לדעתי שאלמלא היו מגיעים לפה "נודניקים" כמו גאידמק, גולדהאר ואלונה, שחר כבר מזמן היה עומד במשימת חייו, להפוך את מכבי חיפה לגרסה הרגלית של מכבי ת"א. שחר תועד בעבר ביציע במשחקי מכבי ת"א בכדורסל בהיכל, הוא לדעתי יודע ואוהב את הרעיון שמכבי חיפה תהיה הקבוצה של המדינה.
חיפה שווקה תמיד כמועדון אירופאי ומוביל. האדם לפני השחקן, השחקן של הפועל פ"ת או מכבי נתניה, מי שהיה יותר מוכשר. כמו בסל גם שחר הבין איך זה עובד: לרתום כמה שיותר כוחות לטובת הרעיון הכללי, לבנות מותג חזק, אהוב, חוצה קהלים, מגזרים, מגדרים וגיאוגרפיה. הוא הבין לדעתי את החשיבות של השליטה במוסדות המקומיים, בדיוק כמו מזרחי שהיה בכיר באיגוד וחוקק את החוקים הנכונים, הוא עושה את זה לדעתי היום בגדול במכבי חיפה. קבוצתו מלאה מתאזרחים ושרת הפנים, איילת שקד, עושה בשבילו מהלכים שפעם היינו רואים רק בכדורסל.
ופה סיפור השווארמה מתחבר. עבור החיפאים, כך נדמה לי, זה לא רק הקבוצה של המדינה, מכבי חיפה היא הקבוצה של הצפון, אם המדינה מאמצת את הקבוצה של הצפון כקבוצה של המדינה, זה שווה כמו מאות דירוגי אוכל, זה כמו לתת לאמיל או במבינו את פרס ישראל או להדליק משואה.
מכבי חיפה כקבוצה של המדינה זו נקודה עילאית ועיריית חיפה דומה שעושה הכל כדי לעזור. לא ירחק היום ונוכל לדמיין את ראשת העיר מתקבלת כמו משה דיין של פעם במשחקי מכבי חיפה. אין עיר בישראל שיוצאת מגדרה כדי לפרגן ולהתגאות במועדון שלה כמו עיריית חיפה, בטח אם אני זוכר מה עושה עיריית ת"א בשביל המועדונים שלה, דומה שאם היתה צריכה עיריית חיפה להתגייס לקרב השווארמות הרי שהייתה מכריזה על פסטיבל השווארמות הבינלאומי ומקיימת את חג השווארמה, דומה שעיריית ת"א בתגובה הייתה שולחת פקחים לבדוק שהשווארמות לא מגזימות.
הסרטונים מבתי הספר בחיפה, שם רוקדים הורה לאחר כל הישג ירוק מחזירים אותי לימים שהייתי ילד אדום בתוך מיעוט שיכור מכוח וצהוב, אויב המדינה כבר בכיתה ח', מנהל דיונים במהות האהדה ועומד על זכותי שלא לפרגן לקבוצה השנואה עליי ביקום כשהיא משחקת באירופה. לו הייתי הורה לילד בבית ספר חיפאי הייתי מגיב אחרת, אבל אצלנו בהרצליה, התופעה שונה, למעט חגיגות בני הרצליה שהביאו אותי לשלוח מכתב זועם לעירייה אחרי שכספי הארנונה שלי גזלו ממני גביע אדום, אבל זה סיפור אחר.
הקרב בין מכבי ת"א למכבי חיפה הוא הקרב על מי מכבי המקורית. רק בחיפה יש מכבי, אולי רק בחיפה יש את הקבוצה של המדינה. הקרב הזה הוא למעשה הקרב על השווארמה, מי תהיה הבכירה, מי תהיה מועדון האלפא, זה מכבי רגל נגד מכבי סל וכאוהד הפועל אני מאחל חוסר הצלחה לשני הצדדים.
ולגביי השווארמה? קצת חומוס, בצל, הרבה שווארמה, טחינה למעלה, ממש מעט עמבה וציפס וסודה בצד, לקחת בפיתה ועדיף מראש פיתה וחצי, איפה? איפה שנוח לכם.
הכותב הינו חבר פאנל בפודקאסט "צבע אדום", פוקדאסט אוהדי הפועל ת"א