ניסיתי להתחמק מהטור הזה כי אין לי תחושה טובה, הרי איך יכולה להיות תחושה טובה? פערי האיכות כמעט בלתי נתפשים, שכר השחקנים והצוות המקצועי במכבי הוא בין פי 5 לפי 6, האיכות שיש למכבי היא עצומה והעומק שלה בלתי נתפש. בעבודה שמזכירה את ימיו הטובים של ולדימיר שקלאר בבית"ר של גאידמק, הם זיהו בעיות ועשו את מה שתמיד עובד בכדורגל, שפכו כסף על הבעיה: כך הגיע איביץ', ככה הגיע הצוות של איביץ', וערן זהבי, ודור פרץ וניר ביטון, ויונתן כהן ועוד.
ובהפועל עשו הקיץ הרבה מאוד טעויות, על רובם הרחבתי בטורים קודמים. אז פערי האיכות גדולים, מדי שעתיים אני נכנס לאתרים ומגלה שההוא פצוע וההוא לא ישחק וההוא בסיכוי נמוך לכשירות ואז מבין, שגם את המינימום לא נקבל פה, פערי האיכות גדולים מדי.
אז מה אוכל להפסיד בדרבי הזה? עוד קצת כבוד, עוד קצת תסכול, עוד קצת לעג מחברים בצהוב. האמת שהתחסנתי, ברוך השם, לומדים לחיות עם זה ועדיין נדמה שפה, יש משהו גדול יותר, אפשר לאבד את המועדון כולו.
נאמר זאת ככה: כבר כמה חודשים מכסה ענן סמיך של רעל את הפועל ת"א, שק החבטות של כולם, של הפרשנים שמסבירים את כל הטעויות, של האוהדים שדומה שכל פעולה של המועדון היא סיבה ותירוץ לשפוך עליו כמויות אדירות של רעל, של המנהלים בפועל שדומה שאינם מבינים את גודל המשבר ומעל הכל של הבעלים שדומה שאין טעות שלא יעשו, אין בור שלא ייפלו אליו ואין עצה שיסרבו לשמוע.
הפועל קורסת מדי שבוע לתוך חור שבור של תסכול עצום ורעיל. גם הדבר הכי טוב שהיה בשנים הקשות, הומור ותחושת קהילתיות מתפוגג, דומה שהעצבים כבר לא מרוטים, הם מתוחים באופן שכל תנועת "פיו פיו" יכולה למתוח אותם.
אין משחק גרוע יותר, אין משחק נפיץ יותר, אין סיטואציה גרועה יותר מלפגוש את מכבי של ערן "הריקוד האחרון" זהבי במה שהוא המשחק היחידי שמסוגל לענות על הציפייה בקרבתו לנראטיב המושלם.
הפועל דומה למתאגרף נחות שהחזיק מעמד במשך 12 סיבובים מול איזה דראגו אימתני וכל מה שיש לה זה מבט נוגה למאמן שלא יזרוק את המגבת רק כדי להישאר בזירה ולצפות לאגרוף הנוק אאוט. כולם מחכים לזה, התקשורת החדשה והישנה, 25,000 אוהדי מכבי ביציעים, מערכת המדיה של מכבי וצבא שונאי הפועל במועדונים אחרים. זה מוכן, רק לתת את הנוקאאוט ולשלוח את הפועל הנוכחית לא להפסד בנקודות, אלא לקרשים ולמשחק שממנו היא כבר לא תקום.
התסריט הנוראי שלי אינו הפסד, התסריט הנוראי שלי הוא אירוע דוגמאת הדרבי ההוא שלא הסתיים, אירוע שמשמעותו גדולה יותר מהפסד של שלוש נקודות שאיש לא בנה עליו.
ולכן הבקשה שלי מהפועל, משחקניה ואוהדיה זה לא לזרוק את המגבת ולא לשרת את כל מי שרוצה לראות את הנוק אאוט והשלכותיו, אלא בדיוק הפוך: הופכיות מלאה לתסריטאים שכבר הכינו את הטורים לרגע הצפוי שבו מכבי דורסת את הפועל, לבוא לעודד, לצחוק, לחדד את הציניות, לנשוך את השפתיים ולעבור את זה בשלום.
אחרי זה נראה. אולי סלובו ישנה את הכיוון, אולי החלון של ינואר, אולי משהו יקרה, הכל עדיף על התחושה שיש מי שלא מבין שלפעמים, מנוק אאוט קשוח, לא קמים.
הכותב הינו חבר בפודקאסט "צבע אדום", פודקאסט אוהדי הפועל ת"א