הערב (רביעי), אצטדיון טרנר יארח את המשחק המרכזי בליגת העל: הפועל באר שבע נגד בית"ר ירושלים. ובמשחק הזה יחסי הכוחות יהיו ברורים - באר שבע תבוא מהפסגה ועם שאיפות לאליפות, בית"ר כאנדרדוג מוחלט ועם רצון לסחוט נקודה. אבל היו ימים שבהם המצב היה שונה לחלוטין. וסרמיל היה הבית של באר שבע, יוסי בניון היה ילד ששיחק בבאר שבע - ובית"ר? היא היתה בית"ר אחרת לגמרי.
בשביל זה, צריך לחזור ל-28 בפברואר, 1998. העונה היתה אחת הצמודות שהכדורגל הישראלי ידע אי פעם - קרב צמוד על האליפות בין שתי קבוצות חזקות. בפינה הימנית (תרתי משמע), עמדה בית"ר ירושלים של דרור קשטן - מכונה משומנת היטב, שכבר הגיעה לעונה הזו כאלופה עם סגל שכולו טוב. מקורנפיין בשער, דרך סרגיי טריטיאק בהגנה, יוסי אבוקסיס בקישור - והתקפה שכולה הונגריה, עם פישונט, שאלוי והאמר. היריבה היתה הפועל ת"א של אלי כהן (נטול השפם), שזכה באליפות הקודמת והגיע להפועל כדי לייצר שושלת חדשה.
זה היה המחזור ה-21. תשעה מחזורים לסיום. בית"ר התארחה בבאר שבע, שלה היו צרות משלה: שנה בלבד אחרי הזכייה המשכרת בגביע המדינה, המועדון איבד מיוקרתו ומשחקניו, והקבוצה נכנסה למאבקי תחתית. הכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה היה ילד, אז רק בן 18, בשם יוסי בניון - שערך את הופעותיו הראשונות כשחקן בוגרים. בניון הראה מיכולותיו כבר אז, אבל הפעם - ב"ש לא חיפשה ניצוצות, אלא מלחמה.
אבל ב-45 הדקות הראשונות, הפערים לא ניכרו. כבר בדקה הראשונה של המשחק, מרקו דיקוסטנזו האיטלקי גלגל כדור פתלתל שהפיל את קורנפיין לדשא ונכנס. 0:1 באר שבע! הדברים הלכו והידרדרו עבור בית"ר, כשבמהלך המחצית יוסי אבוקסיס הורחק בכרטיס אדום ישיר (בעקבות עבירה חריפה על יוסי בניון). בדקה ה-45 דודו חפר כבש את השער השני. האם בית"ר תיקלע להפסד מפתיע?
ובכן, התברר שלא. כי מחדרי ההלבשה עלתה בית"ר, כמאמר הקלישאה, כמו מלוע של תותח - והציגה את כל היכולות שהיו לה. ניר סביליה, שנכנס כמחליף, כבש בדקה הראשונה של המחצית השנייה, ונתן את האות לחגיגה - סטפן שאלוי (60) השווה, אישטוואן האמר (69) הפך, שער עצמי של אקס בית"ר אהוד כחילה (83) כבר קבע 2:4 - ואת אקורד הסיום רשם אישטוואן פישונט בנגיחה מקרוב (90). מהפך מדהים ובלתי נתפס, שהוכיח שלבית"ר ירושלים יש אופי של אלופה. הערב בטרנר, בית"ר תרצה מעט מהאופי הישן הזה - שיגיע גם לשחקנים של יוסי מזרחי.
