"אם רצית מתוק מסוכר לכבוד חג, לך לבחור מתוצרת הארץ!
אם תרצה מר ממוות לטעום, אל תדאג, יש מרור מתוצרת הארץ!
יש מכל הזמנים, יש מכל המינים, הב כוחות לתוצרת הארץ!
אך שומעים יהודים ואינם מבינים, יש מוחות... מתוצרת הארץ!"
ניתן להסכים על שני דברים, לצרכן הישראלי כבר לא הכי טוב לקנות תוצרת הארץ, כי לרוב זה יעלה לו יותר, וששיר של אריק איינשטיין בטור על מכבי זה מין שאינו במינו. מצד שני, שיר מפורסם אחר על תוצרת ישראלית הוא "הכי ישראלי" של התקווה 6, ואף אחד לא רוצה ללכת לשם.
אך אחרי עשור, נראה שאוהדי מכבי כבר לא תמימי דעים לגבי מינוי מאמן ישראלי לקבוצה, לפחות לא בצורה חד משמעית כבעבר. זאת לראשונה מאז שפוטר מוטי איווניר, והוחלף, כרגיל, בניר לוין, אי שם בדצמבר 2011. שאלה שעד לא מזמן הייתה טאבו בקרב אוהדי מכבי, החלה לעלות כאפשרות שאינה נפסלת עוד על הסף. כי אם המנכ"לית היא ישראלית, המנהל הספורטיבי הוא ישראלי, והמוכרים בחנויות המועדון הם ישראלים, למה שהמאמן לא יהיה ישראלי? בורסת השמות מצומצמת, וכשברור שברק בכר אינו אופציה, נשארים עם רן בן שמעון ומרקו בלבול. רחוק יותר מזה אני לא מעז ללכת.
"הוא מעורבב"
אחת הסיבות המרכזיות, אם לא המרכזית שבהן, לחוסר הרצון של אוהדי מכבי לראות מאמן ישראלי על הקווים, היא הנחת היסוד שהוא בא עם מטען. לפעמים זה בדמות סוכן איתו הוא עובד צמוד מדי, ולעתים זה כתב שיודע יותר מדי על הקבוצות בהן הוא אימן. וזה מבלי לדבר על העבר של המאמן כשחקן, כפי שראינו במקרה קלינגר. אבל בניגוד למתרחש מעבר לכביש, אצלנו הכל מקצועי. לא ככה?
"הנגע" הראשון בו טיפל ג'ורדי כשהגיע למכבי, היה ההפרדה של התקשורת מהקבוצה. לא עוד כתבים שמסתובבים במתחם האימונים, לא עוד הדלפות של מקורבים, ובטח ללא שחקנים שמעבירים מסרים למאמן דרך התקשורת. מתחם האימונים הפך סטרילי, כשההשפעה של המהלך חלחלה כל כך עמוק לשחקנים, שהם הציעו מיוזמתם בדיקת פלאפונים אחרי משחק הגביע מול אשדוד בעונת 2013/14, בו הודלף ההרכב לפני המשחק (מי שלא מאמין, שישאל את זהבי). מאמן ישראלי מסמן, לפחות בתיאוריה, את החזרה לימים האלה.
אך ג'ורדי לא שינה רק את מכבי, הוא שינה את הכדורגל הישראלי ככלל. רוב קבוצות הליגה מבצעות כיום הפרדה משמעותית יותר בין התקשורת לשחקנים, ובעיקר מנסות לשלוט במסרים שהן מוציאות. המאמנים הישראלים התאימו עצמם, וכיום מאמן שרוצה לעבוד בקבוצות הגדולות, בעיקר במכבי או חיפה, יודע שקמפיינים תקשורתיים להרצת שמו לתפקיד לא יעזרו כמו בעבר. הצרכנים, קרי הקהל, הפכו מתוחכמים יותר, ועם עליית מדעי הכדורגל גם בישראל, לא מסתפקים עוד במאמנים "שמטריפים" את השחקנים.
סיבה נוספת בגינה אנו פוסלים מאמנים ישראלים היא פערי הידע. בסופו של דבר, מדינות אירופאיות רבות הן בעלות תרבות כדורגל ומקצוענות עדיפה על זו שבישראל. זה טיעון שקצת קשה יותר לסתור, שכן רוב המאמנים שהגיעו למכבי בעשור האחרון (פרט, אולי, לוידיגאל) היו בעלי רזומה הטוב משמעותית מההיצע בשוק המאמנים הישראלים. כן, להיות מאמן הנוער של ברצלונה קצת יותר מרשים מאשר לאמן את סכנין וחדרה. בנוסף, בעוד שהשוק הישראלי מוגבל, שוק המאמנים באירופה (כמעט) בלתי מוגבל. מכבי מיצבה את עצמה כמקפצה למאמנים שמעוניינים לעבור מדרג הביניים של הכדורגל האירופאי, לאחת מהליגות הגדולות, כשעשו זאת בהצלחה אוסקר גארסיה, פאולו סוזה, פאקו, יוקאנוביץ, בוס ואיביץ'.
אך לא הכל זוהר בשוק המאמנים הזרים. המוצלחים שבמאמנים עוזבים לאחר שנה, ולעתים אף במהלך העונה (ע"ע יוקאנוביץ לפולהאם ואוסקר שניהל מו"מ עם קלאב ברוז' באמצע העונה), ולא תמיד ניתן להביא לישראל את המאמן שהיינו רוצים, כך שעלולים להישאר עם מאמן שאינו הבחירה הראשונה של הקבוצה.
הקושי בהבאת מאמן זר איכותי למכבי התחדד לאחר עזיבתו של ג'ורדי, שכן הייחוס המשפחתי ליוהאן קרויף פתח דלתות, שכיום אינן פתוחות ליצחקי, עם כל הכבוד לניסיון של האחרון בגנק ואנורתוזיס. לא לחינם מכבי חזרה לאופציית איביץ'.
לאחר שהבנו את הטענות המרכזיות כנגד מינוי מאמן ישראלי למכבי, אתם ודאי שואלים מה כן ניתן לעשות. האמת היא שאין פתרון אחד. ייתכן שמינוי מאמן ישראלי יצליח, שכן המערכת של מכבי שונה לגמרי מזו של לפני עשור, וכיום התנאים להצלחת מאמן קיימים, בלי קשר למוצאו.
ייתכן שלמכבי בכלל כדאי להשקיע בפיתוח מאמנים. אם משקיעים כל כך הרבה במחלקות הנוער, וביצירת מסלול התפתחות אידאלי לשחקנים צעירים, מדוע לא להשקיע בהכשרת מאמנים. לזמן מה, היה נראה שעמיר תורג'מן הוא הניסוי של מכבי ליצור מאמן כזה, לאחר שעבר בכל השרשרת המקצועית במכבי, מעמדת הסקאוט, לאימון במחלקות הנוער וקבוצת הבת. אך לאחר שרשרת כשלונות מקצועיים בשנים האחרונות, נראה שהחזון הזה מתרחק.
הייתי שמח לו יום לאחר פיטורי פטריק היינו מתבשרים על מינוי מאמן חדש, או לפחות שבזמן כתיבת שורות אלה המאמן המיועד של מכבי היה מסיים לרצות את תקופת הבידוד, והפוש המיוחל היה מגיע. אך כל עוד אנחנו לא רוצים לעלות על קרוסלת המאמנים הישראלים, כשלעתים כבר קשה לעקוב מי מאמן והיכן, עלינו להתאזר בסבלנות, ולהמשיך לסמוך על גולדהאר והצוות. עד היום הם לא נתנו לנו סיבה לחשוב אחרת.
