ישבתי אתמול מול מסיבת העיתונאים של מיץ' גולדהאר והרגשתי בבית האח הגדול. "חוקי הבית" הוציאו את עומר אצילי ודור מיכה מבית מכבי ת"א כי על פי מיץ', "יש דברים לא פחות חשובים מכדורגל" ואצלו הערכים והתרבות מעל הכל. ללא שום ציניות, אפשר להעריך אותו על הדברים.
עומד על שלו: גולדהאר שומר על הדרך | טור דעה
בין השורות, לדעתי, מתחבא מסר סמוי, עקיצה מסוימת. כיום עומר אצילי משחק במכבי חיפה, דור מיכה בהפועל ב"ש, אבל רגע, הערכים נתקעו על כביש החוף בדרך לחיפה או עצרו לקפה במחלף נשרים בדרך דרומה? בעל עסק יכול לנהל את העסק שלו לפי השקפתו, גם בעלים של קבוצת כדורגל. זכותו של מיץ' גולדהאר לקבוע נורמות וקודים שלא קיימים אפילו בטופ האירופאי.
ריאל מדריד, מועדון צנוע מספרד, נאמר בעדינות, לא פחות גדול ממכבי ת"א, התמודד בשנים האחרונות עם שתי פרשיות של שחקנים, שוב בעדינות, לא פחות גדולים מאצילי ומיכה. כריסטיאנו רונאלדו וכרים בנזמה עמדו בצל פרשות "מוסר".
את רונאלדו האשימו באונס, את בנזמה בסחיטה, אבל המועדון עמד מאחוריהם, עד אשר סיימו את הסוגיות המשפטיות. אז אולי שני הכוכבים טעו, בוודאי מוסרית, אבל ריאל מייצגת את מדריד ולא את הוותיקן. האפיפיור בכלל אוהד קבוצה איטלקית. לקחתי מטוס קרוב יותר למיץ', ממדריד ללוס אנג'לס, שם הלייקרס, מועדון "זניח" מאמריקה, עמד מאחורי קובי בראיינט, אחרי שגם הוא הואשם בפרשיית מין. הלייקרס לא שיחררו את ברייאנט, עד אשר זיכה את עצמו מאישום פלילי, גם אם עד היום נותרו סימני שאלה באוויר. אין ספק שקובי חטא מוסרית כלפי אשתו וילדיו, אבל גם הלייקרס עדיין לא העבירו את משחקי הבית מה"סטייפלס סנטר" לכנסיה המרכזית בעיר המלאכים.
נחזור רגע למכבי ת"א, רק בכדורסל, האחות של ההיא מהכדורגל. וויל ביינום נחשד בדריסה והבעלים שלו שמעון מזרחי היה זה שייצג אותו בבית המשפט. אזוק מול מצלמות, הגיע ביינום להארכת מעצרו, אבל הבעלים עמד מאחוריו, עד שהוכח מה באמת קרה. אפשר להתווכח על זה, אבל במדינה דמוקרטית יש הליך מאוד ברור ומסודר עד להרשעה של אדם בפלילים.
לגבי מיץ' גולדהאר שוב, זכותו לנהוג לפי השקפתו, אך את דעותיו שישמור לעצמו ולא יטיף לאחרים. מנקודת המבט שלי, הסיבה שמועדון הכדורגל של מכבי ת"א פחות אהוב, על רוב אוהדי הקבוצות האחרות, היא בעיקר תחושת ההתנשאות שמקבלים מהם.
מונחים כמו "מכביזם", או המשפט הידוע "הכל תלוי בנו" מאת דור פרץ, אלה רק דוגמאות על קצה המזלג. לפעמים זה מרגיש כמו הבדיחה על איש השב"כ שמנסה לשכנע את הכלב שהוא חתול, בסוף הוא מאמין לזה.
במדינה דמוקרטית צריכים לדעת להכיל את מי שטעה, להחזיר אותו לחברה, לתת לו הזדמנות שנייה, על אחת כמה וכמה, אם העבירה היא מוסרית ולא פלילית. את החינוך צריך להשקיע במחלקות הנוער. אני לא רוצה להיכנס לעוד השוואות, כי אינני מכיר אישית את מיץ' גולדהאר. לדעתי, מיץ' גולדהאר לא אדם ערכי יותר מיענקל'ה שחר, גם לא מאלונה ברקת, הוא פשוט חושב באופן שונה. לפסול את העסק של הקולגה כי הוא חושב אחרת ממך? זו כבר התנשאות.
הכותב הינו פרשן ברדיו חיפה
