לפני קצת יותר משנה, יצא להיט הנטפליקס התורני בשם 'גמביט המלכה'. כמרדן שאני, לא הסכמתי לראות את הסדרה בשיא הפופולריות שלה, ורק לפני שבועיים הגעתי לראות אותה, ומכאן עולם הדימויים שלי למיץ' גולדהאר בטור הזה.
"עדיף לשחק על פי תכנית שגויה מאשר לשחק ללא תכנית כלל". מיכאל צ'יגורין
לבעלים של קבוצות גדולות בכדורגל המודרני יש שני תפקידים עיקריים – לתמוך כלכלית בקבוצה ולהציב מטרות לטווח הארוך. בעלים עשירים כבר היו לנו בכדורגל הישראלי, כשהבולט בהם היה גאידמק. גם בעלים שבונים לטווח הארוך כבר היו לנו, כשמעל כולם, כמובן, ניצב יעקב שחר.
גאידמק הותיר אחריו אדמה חרוכה, מכיוון שלא השקיע בתשתיות של המועדון כלל, בעוד שבעלים בדמות לוני הרציקוביץ' או תאומים יצאו מהמשחק בגלל חוסר יכולתם להתמודד כלכלית עם בעלים עשירים מהם לטווח ארוך. ישנם כמובן גם בעלים בולטים נוספים, כגון הלוזונים וג'קי בן זקן שבונים מודל של גידול ומכירה של שחקנים צעירים ומוכשרים, אך החזון שלהם אינו מתאים לקבוצה גדולה.
בעלים כמו גולדהאר טרם ראינו בכדורגל הישראלי, כשהפן המוסרי הוא רק בונוס. יש שיטענו ששחר הוא היחיד שמגלם את שני התפקידים, אך ההון שלו אינו דומה לזה של גולדהאר, וכפי שראינו גם בתקופת גאידמק, שחר אינו שש להכנס לקרב הוצאות עם בעלים עשירים ממנו.
גולדהאר עשיר מספיק כדי להעמיד תקציב תלת ספרתי בכל עונה, ובמקביל משקיע בבניית 'המועדון', מחלקות הנוער והשדרה הניהולית. לא לחינם מכבי לא סיימה מתחת למקום השני בעשור האחרון. גם אם דברים לא עובדים טוב על המגרש, כמו בעונה של ג'ורדי כמאמן, המערכת שבנה גולדהאר חזקה מספיק כדי למצוא פתרונות שיחפו על היכולת הדלה.
"משחק החיים דומה למשחק השחמט, אך בעוד שבשחמט מקור העצמה הוא הכלים – מלך, מלכה, צריח, פרש, רץ ורגלים – הרי שבחיים הכלים הם חריצות, סבלנות, ירידה לפרטים, החלטיות ומיומנות", בולסלב פרוס.
מיץ' גולדהאר ידוע כאדם דקדקן, וזה האנדרסטייטמנט של העשור. כל מי שבא במגע עימו בקשר למכבי (וכנראה שגם בהקשרים אחרים), מופתע בד"כ מהבקיאות של הבעלים בפרטים, שעם כל הכבוד הראוי, מחזיק בכמה עסקים מכניסים וחשובים מהקבוצה. זה חלק מהתרבות שהוא מנסה להנחיל בקבוצה, ובהתאם, ניתן להניח שהוא מצפה מבעלי התפקידים בקבוצה לרמת הדקדקנות שלו בקבלת ההחלטות.
ודווקא בגלל התכונה הזו, רבים הופתעו כאשר הודיע בקיץ על מינוי אנשי מקצוע ישראלים לתפקידי המפתח במועדון. הנחת היסוד שלנו, האוהדים, היא שגולדהאר מעוניין באנשי מקצוע זרים בלבד, ויישרנו קו בהתאם.
חלק החלו לתלות את השינוי במינויים באיבוד עניין של גולדהאר, בצורה לא מפתיעה, הנראטיב הזה מגיע בעיקר ממי שמחכים ליום שזה יקרה, יותר מאשר מגורם מוסמך כלשהו. חלק תולים את זה בפייר פליי, שגרם לשינוי מחשבתי לגבי מידת ההשקעה האפשרית ותקרת הזכוכית של מועדון קטן-בינוני במונחים אירופיים. ויש גם שתולים את המינויים האחרונים באיביץ' בכלל, שגרם לחשיבה מחודשת במועדון על מידת ההשקעה הנדרשת להשגת הצלחה בזירה המקומית.
"איש לא הפך לרב אמן בן רגע. הדרך לאמנות היא שנים של לימוד, התמודדות, שמחה וגם עצב", פאול קרס.
במשך עשור בנה גולדהאר מועדון, וניסה להנחיל סטנדרטים אירופיים באמצעות הבאת אנשי מקצוע זרים, שייבאו ידע. אך לגישה זו יש חיסרון משמעותי כפול – ראשית, לא קל להביא אנשי מקצוע טובים לישראל.
שנית, אם כבר נמצא איש מקצוע טוב, והוא הסכים להגיע, סביר שיקפוץ על ההזדמנות הראשונה להמשיך הלאה, כפי שהוכיחה לנו ההיסטוריה הקרובה של מאמניה ומנהליה המצליחים של מכבי (וגם כאלו שלא ממש הצליחו).
לכן, לפני מספר שנים החלו להכשיר את אנשי המקצוע המקומיים בהם האמינו, יצחקי עבר את ההכשרה הפנימית, מסקאוט ועד לתפקיד מנהל מחלקת הכדורגל, והתחנך על ברכיהם של ג'ורדי ומנספורד. שרון תמם במערכת מעל לעשור, ועבדה לצד כל מנהלי הקבוצה, לרבות האיש הקרוב לגולדהאר, ג'ק אנגלידיס. הם צמחו מתוך המערכת, למדו מאנשי מקצוע מובילים, וכעת, אני חושב שלדעתו של גולדהאר, הם מוכנים לקחת את המושכות.
וכאן המקום שלי להציע את פרשנותי הבלתי מבוססת. מכיוון שגולדהאר לא מדבר עם עיתונאים, או בעל מקורבים, הפרשנות שלי, של הכתבים שמסקרים את הקבוצה, ושל כל אוהד אחר, שווה לצורך העניין.
אולי המינויים הללו כלל לא עומדים בסתירה לגישה של גולדהאר לאורך השנים, אלא מהווים התפתחות טבעית של המערכת שהוא בונה במכבי, כזו שתסיר את התלות של מכבי בחסדי מועדוני הביניים האירופים, שלא יחמדו את אנשי המקצוע של הקבוצה.
עוד נדבך בתכנית ארוכת הטווח של גולדהאר, מהלך שנתמך בכל מה שבא לפניו, ושלא ניתן היה לבצע במכבי של לפני עשור. כי אם נודה באמת, אף אחד שמעורה בכדורגל הישראלי לא יופתע אם עוד שנה מכבי תחזור להיות השליטה של הכדורגל הישראלי, ואנחנו נבין, שוב, שבזמן שכל בעלי הקבוצות בישראל משחקים דמקה, גולדהאר משחק שחמט.
