בקרוב זה יהיה רשמי וטאלב טוואטחה יחזור לקבוצה בה גדל ופרץ, מכבי חיפה. המגן השמאלי של נבחרת ישראל ישוב לכרמל, לראשונה מאז עזב את הירוקים בקיץ 2016.
הנראטיב שחוזר על עצמו פעמים רבות בכל הנוגע לשחקן שחוזר למועדון בו פרץ בארץ, זה שהוא עשוי לבייש את עברו, שהוא כבר לא צעיר ובעיקר, כאשר הזיכרון המתוק מהשחקן כשהוא יצא לאירופה, הוא לא הרושם שאותו כוכב משאיר כשהוא חוזר למסע סוף קריירה. למרות זאת, לאורך השנים ידענו גם כאלו שיצאו ככוכבים וחזרו עם לא פחות איכות על הדשא גם בקאמבק.
לקראת חזרתו של המגן למכבי חיפה, זמן מצוין לחזור אחורה בזמן לשחקנים שחזרו מאירופה למועדון בו פרצו ואיך זה נראה עבורם.
יוסי בניון:
אחת החזרות הכי מדוברות בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי. מספר 15, שעזב את מכבי חיפה והמשיך למסע אירופי, כנראה הכי גדול לשחקן ישראלי - מספרד, לאנגליה, שערים נגד ריאל מדריד וחצי גמר ליגת האלופות עם ליברפול,
בקיץ 2014 בניון בן ה-34 חזר לארץ במטרה לסחוב את מכבי חיפה חזרה לפסגת הכדורגל הישראלי. אי אפשר להגיד שיכולת לא הייתה, כשאף כבש שערים חשובים וסייע לקבוצה לזכות בגביע המדינה, אחרי שנים קשות.
אבל אותו ראיון, לפני הנפת הגביע, בו הודיע שהוא לא נשאר והמעבר ליריבה השנואה מכבי תל אביב, גרמו למהפך באופן בו בניון נתפס על ידי אוהדי מכבי חיפה - מאחד הסמלים הגדולים והאהובים בהיסטוריה של המועדון, הפך לשנוא נפשם של רבים מהקהל הירוק.
בהמשך הסתובב בניון, גם בבית''ר ירושלים ובמכבי פ''ת ולאחר מכן חזר לבירה, אך אין ספק שהחזרה שלו, לסיבוב הפרידה, היא לא בדיוק איך שאף אחד מהצדדים היה רצה שזה ייראה.
אלי אוחנה:
ה-סמל של בית''ר ירושלים, לצד אורי מלמילאן. הדמות הכי אהובה בבירה, עשה את הצעד האצילי, כשהפתיע וחזר לקבוצת נעוריו, כשהייתה בליגה השנייה (ארצית דאז).
אוחנה חזר לישראל, אחרי ששיחק במכלן ובראגה, כאשר עם הקבוצה הבלגית אף זכה בגביע המחזיקות, תוך שהוא כובש בחצי הגמר ומבשל את שער הניצחון של בגמר נגד אייאקס. הסמל הבית''רי היה כל כך גדול, הוא זכה בפרס "בראבו" לשחקן הצעיר של השנה באירופה. (שנה לפניו זכה מרקו ואן באסטן ובזו שאחריו זכה פאולו מאלדיני).
עם כך, אוחנה בחר לחזור לבית''ר ירושלים, כשהיא נמצאת בליגה השנייה בישראל. עם 17 שערים שכבש בליגה הארצית, סייע לקבוצתו לחזור לליגה הלאומית (הבכירה) ובשנה שלאחר מכן - 92/93 הוא כבש 14 שערים בדרך לאליפות אדירה של הירושלמים.
בהמשך הדרך אוחנה זכה בעוד אליפות עם בית''ר ואף נבחר לשחקן העונה בעונת 96/97. אוחנה עזב גדול וחזר ענק. הצלחה מסחררת.
אליניב ברדה:
בשנת 2013, באר שבע החלה במסעה אל עבר פסגת ליגת העל והכוכב שגדל בקבוצה, שב הביתה אחרי עשור גלות. שבע מתוכן היו בליגה הבלגית, במדי גנק, שם הפך לכוכב גדול ואף נבחר בהמשך להרכב העשור של המועדון.
החזרה של ברדה סימלה לא רק את עלייתה של הקבוצה מהבירה, היא גם עודדה שחקנים בכירים אחרים להצטרף לפרוייקט של אלונה ברקת.
ברדה, שקיבל את סרט הקפטן, אף זכה בשחקן העונה בליגת העל, לאחר שסייע לב"ש לזכות באליפות ראשונה אחרי 40 שנה ולאחר מכן המשיכה לשתיים נוספות. בעונת האליפות השלישית, ברדה עבר אירוע לב במהלך אימון, אך למרות זאת שותף גם במחזור האחרון, קיבל כבוד רב והיה חלק בלתי נפרד מסיום השושלת האדירה מבירת הנגב.
אלמוג כהן:
דוגמא יותר אקטואלית ועוד בהתהוות, היא קשרה של מכבי נתניה. כשכהן חזר לארץ בקיץ הקודם, אוהדי מכבי נתניה חיכו לו בנתב''ג והרימו אותו על הכתפיים. המחשבה הייתה - שהנה המושיע חזר.
אחרי שנים בגרמניה ובנבחרת ישראל, קפטן היהלומים הציג עונה שהוא פשוט לא ירצה לזכור. לא פחות מארבעה כרטיסים אדומים נשלפו לעבר הקשר ומהדמות שצריכה להוביל, הפך לנטל על המגרש, כאשר גם הקבוצה לא הגיעה להישגים מרשימים, כשסיימה בפלייאוף התחתון.
למרות זאת, כהן בן ה-32 עוד כאן ויש לו עוד זמן לתקן את הרושם. כל עוד הכדורגל יחזור כסדרו, גם הקשר יוכל לתקן את הרושם.
אבי כהן ז''ל:
אחרי שזכה בשתי אליפויות עם מכבי תל אביב, הבלם האמתני של הצהובים, הגיע להתרשמות בליברפול. במהלך שתי העונות וחצי בהן שיחק במייטי רדס, כהן אף זכה להניף את גביע אירופה לאלופות בעונת 80-81.
כשנה וחצי לאחר הזכייה ההיא, הבלם שב למועדון פה פרץ, בעיקר בעקבות לחץ להביא חיזוק מיידי להגנה הצהובה, שלא הרשימה. כהן המשיך לעוד חמש עונות בקבוצה, שחוותה שנים רעות מאוד. בסיומן, הבלם עזב עם תואר גביע אחד, והצטרף בגלאזגו ריינג'רס לעונה אחת, אחריה שב פעם שלישית למכבי תל אביב.
טל בן חיים (הבלם):
בשנת 2004 טל בן חיים עזב את מכבי תל אביב בטונים די צורמים, כשהוא מתאמן לבדו כדי למצוא מקום לשחק באירופה. לבסוף עשה זאת והצטרף לבולטון. משם המשיך למסע נפלא בפרמיירליג, כאשר שיחק בלא פחות מ-8 קבוצות לאורך הדרך, ביניהן גם בצ'לסי ומנצ'סטר סיטי.
11 שנה אחרי אותם אימונים בחוף הצוק, חזר בן חיים לקבוצת נעוריו. במשך שתי עונות בצהובים וזכה עימם בגביע הטוטו. אמנם ללא המהירות והעוצמות ובלי תארים משמעותיים, אך גם היום, כאשר הוא בן 38, קשה שלא להסיר את הכובע בפני הבלם שערך 96 הופעות במדי נבחרת ישראל.
בסופו של דבר, הקריירה נשארת, ועל אף ימי זוהר גדולים, כאשר שחקן חוזר "הביתה", במקרים רבים זה הרושם שישאר אצל האוהדים וזה יהיה החותם אותו הוא ישאיר. בקרוב טוואטחה יחזור ללבוש ירוק, איך זה יגמר?
