אין מילה אחרת לתאר את מה שקרה לבית"ר ירושלים, מלבד "היסטוריה". מי היה מאמין, שמועדון שנחשב גזעני במשך שנים, שאוהדיו שרו ביציעים "אנחנו הקבוצה הגזענית של המדינה" תקבל ערבי כבעלים?
לבית"ר ירושלים יש מאות אלפי אוהדים במדינה, לרובם המכריע נמאס להיות שייכים למועדון שעולה לכותרות רק בגלל הגזענות, באיזשהו שלב בחיים זה נמאס להם. אוהדים רבים וטובים התבטאו בכלי התקשורת השונים שהם הפסיקו להגיע למשחקיה של בית"ר בגלל הקריאות הגזעניות והיום, משה חוגג שם לזה סוף. הוא שמע את המתנגדים, שמע את הסקפטיים ואת המגחכים וענה לכולם: "ערב חג החנוכה, המנורה הבית"רית נדלקת באור חדש ומרגש במיוחד". צודק חוגג, למרות שלא מעט אוהדים "נדלקו" מההחלטה יוצאת הדופן.
עוד צפויות לבית"ר דקות ושעות לא מעטות להדוף את המתנגדים, והיא לא תוכל לעשות את זה לבד. בית"ר חייבת חיזוק משמעותי מהמדינה, מהמשטרה, מבתי המשפט ומהאוהדים התומכים. אחרת, למרות דבריו של הרוכש בן ח'ליפה, שהוא מכיר את ההיסטוריה של המועדון, יכול להיות שנגיע למצבים מאד לא נעימים בעסקת הרכישה המיוחדת ביותר בהיסטוריה, לא רק בכדורגל, אלא בכלל במדינת ישראל.
בית"ר ירושלים היא קבוצה מיוחדת במינה, היא מאוד מעניינת ומאד צבעונית והאוהדים הרבים שלה מלווים אותה לכל פינה במדינה. עכשיו, הגיע הזמן שנתחיל לדבר על בית"ר כקבוצת כדורגל משמעותית, קבוצה רלוונטית לצמרת, מה שלא קרה מאז 2008 בתקופת ארקדי גאידמק. כשרכש חוגג את בית"ר ירושלים הוא הכריז: "אני רוצה לשמוע את המנון ליגת האלופות באיצטדיון טדי". כששמעתי את את דבריו, צחקתי, אמרתי לעצמי שהאיש לא מחובר למציאות, בית"ר לא רלוונטית בצמרת יותר מדי זמן וגם הניהול שלה רחוק מלהיות כמו של מכבי חיפה ומכבי ת"א. אבל חוגג אדם אופטימי, בתוך תוכו הוא תמיד האמין שאפשר לעשות משהו יפה עם בית"ר בליגת העל.
הוא קפריזי בצורה בלתי רגילה, בתוך הקפריזות שלו יש גחמות ועקשנות והוא לא חושש מכלום. אני זוכר כמה רבים האנשים שפגשו אותי ואמרו לי את אותו המשפט: "חוגג יפרק את בית"ר". הוא המשיך בשלו, רכש שחקנים פנטזיסטים, השקיע מיליונים מכיסו, לא התייאש אף פעם, עד שהגיע לנחלה בדמות רוכש מיליארדר. חוגג הבין מצוין, שמה שלא יעשה, להתמודד על האליפות מול מכבי ת"א ומכבי חיפה זה חסר סיכוי, לפני כן הפועל ב"ש של אלונה, הוא הבין שרק כסף גדול מאד יביא את ביתר להתמודד סוף סוף.
כולם הבינו שזה תהליך מורכב ביותר. "ערבי בביתר ירושלים", לא יתכן ולא מדובר בשחקן טוב ככל שיהיה אלא בעלות. כן, בעלים ערבי בבית"ר ירושלים. וכאן יש את המחסום הגדול ביותר: ארגון לה פמיליה, ארגון שגרם נזקים גדולים למועדון יותר מאשר תועלת. לפעמים, כשהסתכלתי על הארגון, לא הבנתי אם הוא רוצה בהצלחת המועדון, או דואגים לשמו. הרי הם כל הזמן צעקו "ביתר טהורה לעד".
מנגד, האוהדים המתונים רוצים ניצחונות, רוצים אליפות, רוצים לשמוח אחרי משחקים, נמאס להם לאהוד קבוצה גדולה שרק מסתכלת בנחיתות על אלה מת"א, ב"ש וחיפה. הם מוכנים לקבל בעלים ערבים, הם רוצים שחקנים גדולים, הם רוצים להנות ונמאס להם עם כל ההפגנות בבית בגן על כל אחד שלא "תואם" את המועדון כמו במקרים עם סדאייב וקדאייב וכן עם עלי מוחמד. די, זה יצא להם מהאף. יש להם היום תקווה גדולה, לדבר על המועדון שלהם כמועדון מצליח ולא על מועדון שמזוהה עם גזענות שכל הזמן מתגונן.
בגדול, בית"ר ירושלים הביאה כבוד גדול לכדורגל הישראלי. המלחמה בגזענות שלו הגיע לנקודה הכי חשובה, לא סתם דיבורים שנלחמים בגזענות אלא הלכה למעשה, זה גשר השלום האמיתי, חיבור לאנשים ולא חשובה הדת והגזע, בכדורגל יש דבר אחד וזה הצלחה על המגרש, וזה מה שרוצים מרבית אוהדי בית"ר. עם מיליארדר כזה השמים הם הגבול, מיליארדר שרצה דריסת רגל בעיר הקדושה ירושלים. בלתי אפשרי לרכוש את הכנסת, הכותל, הר הרצל וביה"ח הדסה, את בית"ר כן וזה מצוין לשני הצדדים.
300 מיליון שקלים לעשר שנים עדיין לא מבטיחים אליפות. אני יודע שאוהדי בית"ר מפנטזים על כוכבים ענקיים, בהודעות הפרטיות וברשתות החברתיות כבר הוזכרו ערן זהבי, עומר אצילי ודור מיכה, אבל לא הייתי ממהר להצהיר שיגיעו לבית"ר שחקנים גדולים שיובילו אותה לאליפות. צריך להמתין, אבל הדרך בוודאי תוביל לקבוצה טובה, למתקנים טובים, מחלקת נוער טובה והכי חשוב לשיתוף פעולה ערבי יהודי, שיתוף פעולה שמריח רק טוב.
הסיפור הזה יעסיק אותנו עוד זמן רב. אנחנו רק בתחילת הדרך של ההתבטאויות מכל הצדדים, אבל דבר אחד אי אפשר לקחת מבית"ר ירושלים ומשה חוגג, הם עשו היסטוריה. בית"ר תכנס לדפי ההיסטוריה ותזכר כקבוצה הישראלית היחידה, שמעולם לא שיחק בשורותיה שחקן ערבי, אך בד בבד גם תזכר כקבוצה הישראלית הראשונה, שיש לה בעלים ערבים.
