כשקבוצת כדורגל לא מספקת תוצאות, בטח בארצנו הקטנטונת, מי שסופג את מרבית החצים הוא בדרך כלל המאמן. ואכן, זאת התחושה במחנה ברק בכר בימים אלו. כבר מעל שנה שהקבוצה שלו לא מספקת את הסחורה והמאמן? נמצא על הגרדום. אבל הערב (שלישי) הוא הוכיח שעדיין נותרו לו כמה הפתעות בשרוול, כשהזעיק את ז'וסוואה מהספסל בדיוק בזמן, וקיבל 0:1 כל כך גדול על חדרה וכרטיס למקום השלישי.
צריך לדבר גלויות, לא קיבלנו תצוגת כדורגל מרשימה באצטדיון בנתניה. שתי הקבוצות הגיעו די חסרות ביטחון בעקבות התוצאות האחרונה והתקשו להסתיר זאת. בצד של שרון מימר, ההדחה מהגביע עדיין הדהדה בראש, בעוד אצל הקבוצה מבירת הנגב כבר תקופה ששוברים את הראש כיצד לעצור את הסחף, שכלל עד לפני הערב ארבעה הפסדים בחמישה משחקים ובעיקר - את איבוד טרנר. והאמת? זה היה ניכר על כר הדשא.
המחצית הראשונה הייתה נראית כמו הסכם שבעל פה לחלוקת נקודות בין הצדדים. ב"ש אמנם שלטה במרכז השדה ללא עוררין, אבל באותה נשימה היא המשיכה במגמה שאפיינה אותה מתחילת השנה - חוסר מחץ משווע. מן העבר השני, חדרה כולה הייתה במגננה, כאשר גם ניסיונות מעטים לעקוץ המתפרצות כשלו בזה אחר זה.
אם בכל זאת היינו צריכים לציין מישהו שבלט מעל כולם עד להפסקה, אזי שניב זריהן היה זוכה לכבוד. למה? מהסיבה הפשוטה שהיה השחקן היחיד שאיים על השער. לא רק מב"ש, אלא משתי הקבוצות. היחיד שהפגין ביטחון בתקופת בצורת קשה שכזו.
אלא שכאן נכנס בכר לתמונה. המאמן הדרומי הזעיק את הפורטוגלי מהספסל, וההשפעה הייתה מיידית. אחרי דקה אחת בלבד על כר הדשא המגן עשה עבירה במרכז המגרש ו"זכה" הצהוב שאפשר להסתכל עליו משני כיוונים: מצד אחד, עבירה מטופשת במרכז המגרש. מצד שני, זריקת אדרנלין לחבר'ה בלבן. ואכן, לא עברו 15 דקות והתוצאה הגיעה.
עדן שמיר, אחד העוגנים של בכר במרכז המגרש ובצדק, חילץ כדור והוציא מתפרצת די מרושלת - אך בסיומה חנן ממן מצא את ז'וסוואה כעשרים מטרים משערו של אוסטין אג'ידה, וזה מצא את הרשת לראשונה העונה ונתן לבכר אוויר לנשימה. אז נכון, זה היה משחק לא מרשים של ב"ש בלשון המעטה, אבל לעיתים מספיק 0:1 דחוק כדי לצאת לדרך חדשה - וזה מה שמכוונים לעשות בבירת הנגב, אך האם הם יצליחו?
