לפני כחודש חגג ברק בכר יום הולדת 40. האירוע, מן הסתם, גרר כמובן חיטוט ברגעים הגדולים של מי ששבר את ההגמוניה של מכבי תל אביב תחת ג'ורדי קרויף. עלו שם האליפויות האדירות בישראל, הוזכרו שם הניצחונות המפוארים באירופה. אירוע אחד שהוא פחות ספורטיבי נשכח איכשהו בצד: הנאום באנגלית בסיום משחק הניצחון של הפועל באר שבע בטדי בעונת האליפות הראשונה מבין השלוש.
למרות שלא מדובר בכדורגל נטו, היה זה ציון דרך מכונן בקשר בין הפועל באר שבע למכבי תל אביב. נקודת פריצה אפילו. נזכיר למי ששכח: בסיום המשחק בירושלים בחר בכר לשגר לתל אביב מספר משפטי מחץ בשפה האנגלית ("ניצחנו פעמיים במקום שבו שלא מצליחים לנצח בו") שנועדו לעקוץ את פטר בוס, אז מאמן מכבי תל אביב.
העקיצה לא היתה לשם עקיצה. היא היתה אמירה. מבט ישיר בעיניים של הקבוצה שלא סופרת אף אחד ומנצחת את כולם גם במשחקים הפסיכולוגיים שלה. באותו רגע בכר יישר את הגב מול הגוורדיה הלא ישראלית של מכבי תל אביב, דיבר אליהם בשפה שהם מבינים, והכריז: אנחנו לא חוששים מכם. אנחנו יותר טובים מכם. מעכשיו אתה רודפים אחרינו, ולא להפך. ימי הפחד שלנו והזלזול שלכם תמו – וכדאי שתקשיבו.
המשחק ביום שני בין שתי הגדולות באמת של הכדורגל הישראלי מחייב אזכור של אותו רגע עוצמתי. כי עונה אחת ואליפות מרשימה במיוחד של מכבי תל אביב ב-2018/19 הצליחו להחזיר במעט את יחסי הכוחות קרוב מדי לאותה נקודה שבה נמצאה הפועל באר שבע לפני אותם ימים בהם בכר החליט לעקוץ באנגלית. מכבי תל אביב שבה להיות השליטה הבלתי מעורערת של הכדורגל הישראלי. האימה חזרה לשלוט ברחובות. וכלום, אבל כלום לא מזיז לצהובים.
את הפרשנים זה מוציא לעתים מהדעת. שבוע אחרי שבוע הם דנים בסוגיה: מה כבר יצליח לערער את הקבוצה של איביץ׳. מכבי תל אביב נראית כמו צל חיוור של הקבוצה מהעונה שעברה, ועדיין, בליגה שלנו דבר לא עוצר אותה. דבר לא משפיע על השורה התחתונה. הדחה משפילה מליגת האלופות? בארץ מכבי עדיין מנצחת. הדחה מביכה מהליגה מהאירופית? בישראל מכבי עדיין מסתדרת. מכת פציעות שכל שבוע גובה קורבן חדש? מנכ"ל שעוזב באמצע ליגה? מתיחות בין המאמן לכוכבי הקבוצה? מכבי תל אביב עדיין לא סופגת אף שער בליגת העל.
כל אלו הם כמובן גם תוצאה של המערכת החזקה והערכית שנבנתה בעשור האחרון במכבי תל אביב, של עבודת אימון מקצועית של מאמן ושחקנים נהדרים, אבל גם של הפחד ששורר בליגה. אסור להתעלם מהגורם הזה. מאזן האימה הישן-חדש הוא כל כך מכריע, שגם פערים מאוד לא משמעותיים ברמת הכדורגל של הצהובים משאר היריבים כיום, לא מערערים זאת. יש רק דבר אחד שיכול להוציא את מכבי מאיזון. לא עזיבות ולא ריבים פנימיים. לא רמת משחק נמוכה ולא הספק ירוד באירופה – רק הפועל באר שבע.
דרך ארוכה עברה הפועל באר שבע עד שהפכה לקבוצה היחידה שבאמת מטרידה את שלוות המנצחים הנצחיים של מכבי תל אביב. מסע תלאות לא פשוט בין השלב שבו היתה הקבוצה החמודה מהדרום שהתקדמה בשנים האחרונות, ועד לכינוי "המאמי הלאומי" – כינוי שהוצמד לאלונה ברקת ולימד כמה היא מרגיזה את הצהובים. כי ככל שהצהובים סיפרו לכולם כמה הם לא מתרגשים מההצלחות של הפועל באר שבע הם בעצם הוכיחו לכולם כמה הם כן. ככל שהם לא פרגנו על שחזור ההישגים שלהם על ידי הקבוצה של בכר, הם רק האדירו זאת.
קשה להיכנס לראש של מכבי תל אביב – המועדון החזק והיציב בישראל. על מכבי חיפה הם מלגלגים כבר שנים. את בית"ר ירושלים הם מעולם לא באמת ספרו כיריבה. הפועל תל אביב היא מזמן בדיחה לא עצובה עבורה. אבל הפועל באר שבע, איכשהו, בדרך הלא תיאמן והדי חצופה שבה היא הפכה מהקבוצה העלובה בישראל לקבוצה המתחדשת של ישראל, הצליחה לערער את שגרת היום הדי קלה של מכבי תל אביב בישראל. לברק בכר, דרך אותו נאום מפורסם, יש חלק לא קטן בשינוי.
למרות שהקבוצה שלו לא מזכירה ביכולת וברמת השחקנים את זו שאיתה הרשה לעצמו לאיים על מכבי תל אביב בפומבי באותו נאום מפורסם, לברק בכר יש ביום שני הזדמנות להוציא שוב מאיזון את היריבה שכלום לא מוציא אותה מאיזון. על פניו, מדובר במשחק בין שתי קבוצות די משעממות, אבל למרות זאת – זה משחק שיכול להגדיר את הליגה. ואת העתיד שלה.
ניצחון של מכבי תל אביב ישאיר את מאזן האימה באותה נקודה שבה היינו אחרי האליפות המוחצת של איביץ׳. אבל עקיצה של ברק בכר תהיה כמעט כמו אותה עקיצה באנגלית שהוא שלח לעבר פטר בוס: ניצחון שלו ביום שני יכול לחשוף גם בפני הישראלים את כל הבעיות שמכבי תל אביב הצליחה להסתיר מפניהם. אף קבוצה בישראל לא מסוגלת לגרום למכבי תל אביב לחשוב פעמיים על הדברים שהיא עשתה לא נכון הקיץ. הפועל באר שבע היא היחידה שיכולה לסבך את מכבי תל אביב עם עצמה, ולהגיש לה את החשבון על הדברים שלא גבו ממנה מחיר עד כה בליגה.
