בעוד כחודשיים וחצי יחגוג אלכסנדר "שורה" אובארוב יום הולדת 60. שמו כבר לא עולה במדורי הספורט כמו פעם, אך בדרכו הצנועה ממשיך מי שנחשב לאחד הזרים הכי גדולים שנחתו כאן, אם לא הגדול מכולם, לתרום לכדורגל הישראלי דרך עבודה במחלקת הנוער של מכבי ת"א.
מאז הוזז מתפקיד מאמן השוערים בקבוצה הבוגרת ועבר לנוער אובארוב מיעט להתראיין (בהמשך תבינו למה) וגם כשעשה זאת, זה היה בתקשורת ברוסיה, מולדתו. לאחרונה הוא חזר לשם כדי להשתתף בטקס לזכרו של גדול שוערי המדינה בכל הזמנים, לב יאשין, והעניק ראיון ארוך ומקיף ל"סובייצקי ספורט" עם כמה תובנות מעניינות על הכדורגל הישראלי והכדורגלן הישראלי.
"השאלה הראשונה ששאלו אותי כשנחתתי בישראל הייתה אם אני מסכים עם ויקטור צ'אנוב שאמר שהוא שוער טוב ממני", נזכר אובארוב ברגעיו הראשונים בישראל, "אני לא זוכר מה עניתי. החום היה בלתי נסבל - 40 מעלות. זה עזר שבשנים הללו שחקנים נוספים מברית המועצות לשעבר התחילו להגיע לישראל. הייתה לנו מושבה של שחקנים מבריה"מ וכולם קראו לי ראש המאפיה הרוסית".
אובארוב סיפר על החלק הגדול של אברהם גרנט בהבאתו לישראל וגם החמיא למאמן הישראלי: "הוא לא רק מאמן טוב, אלא גם פסיכולוג מצוין. הוא הרגיש את השחקנים. לא ציפינו שהוא יאמן בגמר ליגת האלופות, אבל אני מבין למה זה קרה. הוא מקדיש לכדורגל 24 שעות ביממה. הוא אוהב את המקצוע שלו ולא לחינם הוא הגיע לאירופה".
"יחד עם זאת, מדובר באדם מיוחד", הוסיף אובארוב בחיוך, "לפעמים קראתי לו אסטרונאוט בגלל שהוא יכול לעבור לידך ולא להגיד אפילו שלום. כאילו הוא לא ראה אותך. אבל אנחנו חברים טובים עכשיו, עבדנו ביחד בנבחרת. כמובן שעודדתי אותו בגמר ליגת האלופות נגד מנצ'סטר יונייטד".
ובחזרה לימינו אנו, לאובארוב יש רק מחמאות לבית החדש שלו: "ישראל השתנתה מאוד מאז 1991. זו ארץ קסומה שאנשים בנו ב-60-70 שנים בלבד. לא היה כלום לפני 30 שנה במקום בו אנחנו גרים, רק חול. המדינה גדלה ומתפתחת. אי אפשר לזהות את תל אביב. הכל מחושב פה. במילה אחת, יהודים. זו מדינה קטנה שתמיד צריכה להגן על עצמה ממתקפות. כמובן שלא הכל מושלם, אבל לפחות המדינה מגנה על האנשים ועוזרת להם".
אבל יש תחום חיים אחד שבו ישראל תמיד נשארת מאחור - הספורט, ובפרט הכדורגל. אובארוב: "כמובן שהרמה של הכדורגל לא הייתה גבוהה כמו בברית המועצות. אין מה להשוות. אבל היו הרבה שחקנים טכניים ומהירים. אבל הם לא אהבו לשחק בצורה קבוצתית, הם היו אינדיבידואלים. הם כמו הקווקזים - עצלנים. למרות שזה, אולי, בגלל החום. בעניין הזה אני מבין אותם. קשה לרוץ כשבחוץ 40 מעלות".
"הכדורגל בישראל הוא הספורט המוביל", מוסיף שוער העבר, "הם בעצמם מודים שהגעתם של כדורגלנים מבריה"מ לשעבר בתחילת שנות ה-90 עזרה לפיתוח הכדורגל המקומי. ב-7-8 השנים הראשונות באירופה הייתה התקדמות, אבל עכשיו היא נעצרה. השחקנים הזרים מקבלים חוזים לא רעים, אבל שחקנים טובים לא רוצים להגיע לפה. אם יש אלטרנטיבה באירופה, הם יעדיפו אותה על החום פה".
למרות זאת, יש שחקן אחד שכל אירופה מדברת עליו: מלך השערים הזמני של מוקדמות היורו, ערן זהבי. אובארוב מספר: "אני מכיר אותו טוב מאוד משיתוף הפעולה בקבוצה ובנבחרת. זה לא מקרי שהוא כובש כל כך הרבה, הוא עובד קשה בשביל זה. מה שהוא השיג, הוא עשה זאת דרך התמדה ועבודה קשה. הוא תמיד מגיע להתכנסויות הנבחרת לפני הזמן ומתאמן בנפרד עם מאמן הכושר. אני שמח עבור ערן".
ולגבי השאלה אם הוא צריך לחזור לאירופה, לאובארוב תשובה ברורה: "למה לו לחזור לאירופה? הוא בן 32, הוא בדיוק חתם על חוזה חדש שבו הוא ירוויח, אם אני לא טועה, כ-16 מיליון דולר לשנה. הוא כמו אלוהים במועדון שלו, כולם אוהבים אותו. משחק בשביל הכיף. מי אני רוצה שיזכה בתואר מלך השערים במוקדמות היורו, דז'ובה או זהבי? זהבי, כמובן".
לפני זהבי, גדול השחקנים בדורו היה יוסי בניון. ברוסיה תהו מדוע הוא זכה בתואר שחקן העונה בישראל רק פעם אחת ואובארוב הסביר: "בישראל, הרבה תלוי בעיתונאים. יש טרנדים. אני בטוח שזה לא מפריע ליוסי. הוא לא צריך להוכיח כלום. הוא לא זכה להכרה בישראל, אבל זכה להכרה באנגליה. כשהגעתי, התקשורת פה הייתה "צהובה". לכן בישראל לא דיברתי עם עיתונאים, שמרתי על מרחק. יש רק עיתונאי אחד שאני מתקשר איתו בגלל שאני בוטח בו".
עד 2012 אובארוב עוד עבד בנבחרת ("רציתי יותר זמן עם המשפחה. יש לי כבר שני נכדים"), אבל גם הוא מבין שמשהו צריך להשתנות כדי שהנבחרת תעפיל לטורניר גדול: "אין לנו נבחרת מספיק חזקה כדי להעפיל ליורו. תמיד משהו חסר. בנבחרת קרואטיה, למשל, אין כוכבים. המנטליות שלנו היא לא כזו. אני תמיד אומר לילדים שלי: ' אז זכית ב-10 שקלים היום, למה אתה לא רוצה 20 מחר?'. כשמישהו נהפך לשבע, קשה יותר".
"פה האבא הוא המאמן, האמא היא הסוכנת", הוא מוסיף, "אני מדבר על שחקנים צעירים. אני עובד באקדמיה של מכבי ת"א ואני עדיין רואה את זה. זו המנטליות. הילד בן 17 וכבר יש כתבות שהוא כוכב עולה וחודשיים לאחר מכן אי אפשר למצוא אותו על המגרש. כל שחקן צריך להוכיח את הגדולה שלו כל יום".
לקראת הסיום, התייחס אובארוב, לראשונה, להזזתו למחלקת הנוער במכבי ת"א, אבל לא נשמע יותר מדי מאוכזב מהעניין: "בקיץ הגיע מאמן סרבי חדש, ולדימיר איביץ', והביא איתו צוות אימון. ההנהלה ביקשה שאעזור עם האקדמיה והסכמתי. הכל יכול להשתנות, אבל אם להיות כנה, אני נהנה ממה שאני עושה עכשיו, והחוזה שלי לא השתנה. מכבי ת"א ממשיכה לשלם לי את מה ששילמה כאשר עבדתי עם הבוגרים".
