מכבי חיפה של השנים האחרונות היתה במהלכו של משבר זהות. המועדון עם המורשת הדורסנית, של האליפויות הגדולות בתחילת שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים, נכנס לתרדמת לא קצרה. שנים ארוכות של דשדוש, יכולת חלשה, שריקות בוז מהקהל הגדול (שלא הפסיק להצביע ברגליים ולתמוך בקבוצה), מאמנים ושחקנים כושלים שבאו והלכו - הכל היה חלק מעשור מנומנם למדי של המועדון הירוק. אבל איכשהו, לקראת סיומו - הענק הירוק התעורר.
וזה בלט הערב (שלישי), כאשר אחרי יותר משלוש שנים (למעשה, כמעט ארבע; מאז מרץ 2016) - מכבי חיפה הביסה בדרבי 0:3 את הפועל חיפה, הודות לעשר דקות חלומיות של החלק הקדמי הירוק, ששוב הוכיח את העוצמה האדירה שטמונה בו, והעניק לה ניצחון שמספק לא רק המון יוקרה, אלא גם עוד קריאת תגר על תואר האליפות, אחרי המון המון שנים.
אבל עם כל הכבוד לשמחה האדירה, הרי שהביטוי "אליה וקוץ בה" קיבל היום תוקף מחודש: לצד הניצחון הגדול, מכבי חיפה איבדה הערב גם את נטע לביא, שקיבל כרטיס צהוב חמישי, ולא ישחק במשחק החשוב של העונה מול מכבי תל אביב ב-6 בינואר. מצד שני, על ההפסד הגיע גם רווח: הרווח בדמותו של סינטיהו סלליך, שעלה מהספסל ותוך שניות שינה את המשחק ללא הכר. אחרי דקות ארוכות של אימפוטנציה מצד הירוקים, הוא הכניס להם ברק ויכולת הכרעה, והיה שותף בכל שלושת השערים של הירוקים הערב.
מנגד, הפועל חיפה פשוט לא הצליחה להוות יריב. לפחות לא במחצית השנייה. מערך שלושת הבלמים של סילבס קרס לתוך עצמו, והניסיון שלו להסתגר ולצאת למתפרצות לא באמת עבד. החולשה האדירה של האדומים-שחורים, שהופגנה היטב במשחק הליגה האחרון מול כפר סבא, באה לידי ביטוי ביתר שאת מול התותחים הכבדים של מכבי חיפה. ואם היא חשבה שעכשיו זה נגמר, בשבוע הבא מחכה לה בית"ר ירושלים.
ושוב, יעלה הדיון על השאלה "מי טובה יותר". עד המפגש בעוד שבועיים בין שתי המתמודדות על כתר האליפות, השאלה הזאת תמיד תהיה באוויר: מי באמת יותר חזקה? מכבי ת"א של איביץ' או מכבי חיפה של בלבול? האמת היא שאין דרך אמיתית להכריע, עד שתגיע ההכרעה האמיתית על הדשא. אבל שוב, חשוב להזכיר שגם עצם העובדה שמכבי חיפה שוב רלוונטית, דורסנית, משחקת כדורגל חזק ומוחץ ומפרקת יריבות להנאתה, איננה מובנת מאליה. ועל זה, בהחלט מגיע קרדיט למאמן האפרפר, ולקבוצה הנוצצת שהוא בנה. השדים הירוקים חזרו.