המאמנים בליגת העל לא זוכים לנחת, בלשון המעטה. היום (ראשון) אחרי שבעה מחזורים ובשל התוצאות הרעות, מסאי דגו נפרד מקריית שמונה והפך למפוטר הראשון לעונת 2019/20. אז ממש רגע אחרי, זה הזמן לבחון מקרוב את חוסר הסבלנות איתה מתמודדים מאמני ליגת העל והפיטורים המוקדמים בכל אחת מהעונות בעשור הנוכחי. ושימו לב לנתון הבא: מלבד 2011/12 בה ירדה מכבי פתח תקווה ו-2013/14, עונת הירידה של הפועל רמת השרון, כל הראשונות לפטר נשארו בליגה בסופו של דבר.
2010/11: חיים לוי פוטר מבני סכנין אחרי ארבעה מחזורים, בהם השיג נקודה אחת. (יובל נעים פוטר מסכנין עוד לפני שהעונה יצאה לדרך).
2011/12: מרקו בלבול פוטר ממכבי פתח תקווה אחרי שמונה מחזורים וכשהוא ניצב במקום התשיעי מתוך 16. (ניר קלינגר התפטר שבועיים קודם לכן מהפועל ב"ש). המלאבסים ירדו ליגה בסיום אותה עונה.
2012/13: ניסן יחזקאל פוטר מהפועל רמת השרון אחרי שני מחזורים בלבד, דווקא אחרי שהשיג ניצחון ראשון.
2013/14: רפי כהן פוטר מהפועל רמת השרון אחרי שלושה מחזורים, בהם רשם שלושה הפסדים. בסיום אותה עונה רמה"ש ירדה לליגה הלאומית ולא שבה עד היום.
2014/15: גיא לוי פוטר מבני סכנין אחרי 11 מחזורים. הקבוצה מהמגזר הייתה מתחת לקו האדום עם עשר נקודות בלבד מ-33 אפשריות.
2015/16: ססאר מנדיונדו פוטר מהפועל תל אביב אחרי שני מחזורים בהם השיגה נקודה אחת ולא כבשה.
2017/18: דודו אברהם פוטר מהפועל רעננה אחרי ארבעה מחזורים, בהם השיגה נקודה אחת מ-12.
2018/19: לוזון פוטר מבית"ר ירושלים אחרי שבעה מחזורים. הקבוצה מהבירה ניצחה פעם אחת בלבד וניצבה במקום ה-13.
2019/20: מסאי דגו פוטר מהפועל קריית שמונה אחרי שבעה מחזורים, בהם ניצח פעם אחת וניצב במקום ה-13.
