הם בונים את זה לאט. שבוע אחרי שבוע. אתה יודע, הם אומרים, ב"ש נחלשה. מכבי חיפה כבר לא קבוצה, הם חופרים לך בעבודה. הם באים אלייך לראות ארסנל נגד טוטנהאם. ואז באמצע מתפרצת של שלושה על אחד, הם דוחפים לך בקטנה ככה בשקט, ''חדרה תתרסק שבוע הבא. בני יהודה זה סתם. אין באמת יריבות''. ובסוף זה יוצא להם. נו, המילה המעצבנת הזו ב-כ'. אתם יודעים. כוכבית. איזו מילה מעצבנת.
מעצבנת מהפרסומות. מעצבנת מהלמטה של הסיגריות. המילה שתמיד דופקת אותך. אשכרה יש אנשים שקנו בית, ואז גילו שלמטה בכוכבית הזאת – כתוב שזה לא כולל רצפה. עכשיו הם חיים בלי רצפה. ועל הכדורגל שלנו - הם שמו עכשיו כוכבית.
כן, בטח. נטע ברזילי זכתה באירויזיון כי השירים האחרים היו גרועים. ניל אמרסטרונג דרך על הירח כי הירח ממש גדול, אז איך אפשר לפספס. הביטלס לא היו ממש טובים - פשוט ברמקולים הגרועים של פעם לא שמעו זיופים. ולברון? מפלצת עם שרירים שנולד בעידן פח. מול אינדיאנה ויוטה של פעם הוא לא היה מגיע לזריקות. זה נראה לכם הגיוני כל הקטע הזה של לבטל את מה שמכבי ת"א עושה כי ''אין פה ליגה"?
כי הכדורגל פה היה מדהים לפני שנה או שנתיים או שלוש או חמש, כשהיללו את הפועל ב"ש או בעידן שג'ורדי קרויף טייל פה. צאו מהסרט. לא נחתו פה אז קווין דה ברווינים, וגם לא ינחתו. גם לא עזב איזה מודריץ'. בקושי אלון תורג'מן אחד יצא מכאן ואופיר דודיזאדה חזר (מבלי להעליב). זה מה יש פה.
וזה ברור לכולם שאם באר שבע נמצאת היום במקום הראשון עם 85 אחוזי הצלחה – היינו מדברים על עליונות אדירה. על בעלת בית ששינתה את הכדורגל הישראלי. על מאמן שהצליח לנהל סגל רחב למרות האגו והבעיות. ומכבי – היא חיה עם כוכבית.
מרוב ששמעתי כבר על הכוכבית הזו, התחלתי להאמין לה. יותר גרוע, התחלתי אשכרה להשתמש בביטוי כוכבית. "צריך שתביא לך תביא דברים מהסופר.." סבבה אבל עם כוכבית. אחרי זה אני לא זז מהטלוויזיה. ואז בדקתי את המספרים הקטנים בטבלה עם כוכבית מגדלת.
הסתכלתי על הליגה המדהימה למשל שהייתה פה בעונה שעברה – והאליפות נטולת הכוכבית של ב"ש. אז ככה – מי שכביכול סומנו אז כהפתעות העונה וכיריבות של מכבי ת"א וב"ש על התואר – בני יהודה, נתניה והפועל חיפה, סיימו בסופו של דבר עם אחוזי הצלחה שנעו בין 45 ל-55 אחוזי הצלחה, באזורי הניקוד של חדרה ובני יהודה "המפתיעות של העונה'' עד עכשיו.
והתחתית - שם בכלל הסיפור שונה. בזמן ששתי האחרונות, הפועל ת"א ובית"ר ירושלים, מחזיקות ב-11 ו-12 נקודות בהתאמה. בעונה שעברה, אחרי 13 מחזורים, 3 קבוצות החזיקו בניקוד חד ספרתי אחרי 13 מחזורים. נכון, מודה אני לפניכם ולכם - הרבה יותר קבוצות פתחו טוב יותר את העונה הקודמת, אבל וזה אבל גדול – זה לא בגלל שהליגה הידרדרה. פשוט אז היה את מכבי ת"א, שנתנה פייט לב"ש והיום פשוט ב"ש לא מחזירה בחזרה. ובכלל, הליגה פשוט נהייתה הרבה יותר בינונית, שיווינית או איך שתקראו לזה. אין קבוצות גרועות ממש. אין קבוצות ממש טובות, כלומר חוץ ממכבי ת"א, לפחות כרגע. וזה דווקא צריך לתת תחושה טובה לצהובים.
דווקא בליגה הנוכחית, היה קל יותר לאבד נקודות נגד סו קולד קטנות – ואילו מכבי ת"א נהנית מאחוזי הצלחה, שלא היו פה שנים. 10 ניצחונות, בלי הפסדים ושלוש תוצאות תיקו, שאפילו בהם, הצהובים היו הרבה יותר דומיננטיים. והפרש שערים? 7:31. כאילו פלוס 24, אבל עם כוכבית. סתם ככה בשביל הזיכרון, ב"ש עמדה בשנה שעברה על מאזן שערים של פלוס 13 אחרי סיבוב אחד...
ויש גם מהות ולא רק מספרים. ולצידה של מכבי ת"א עומדת העובדה שהיא לא באמת עשתה איזה רכש מפוצץ בקיץ. בדיוק כמו שיריבותיה הגדולות לא ממש סבלו מגל עזיבות. להיפך, בזמן שמכבי ת"א החזירה צעירים כמו רוסלן ברסקי יונתן כהן וצירפה שם אחד כביכול גדול - איתי שכטר, תראו את מי באר שבע הנחיתה פה? דיא סבע, אריק סאבו, נייג'ל האסלביינק, אריאל הרוש, חן עזרא ועדן בן בסט. כוכביות אחד אחד.
וזה אולי בכלל כל הסיפור. ההצלחה של מכבי ת"א עד עכשיו היא אולי קצת פחות מרגשת מזו של אוסקר גרסיה או פאולו סוזה, אבל היא הרבה יותר מרשימה. כל שבוע הרכב אחר. בלי שחקן שמחזיק את הקבוצה לגמרי על הגב, עם מצטיין ישראלי בן 23 שעד לא מזמן בכלל אף אחד לא ספר אותו ובעיקר - בלי שום נפילות.
אין אף שחקן במכבי ת"א שהגיע - ואפשר להגיד שממש נפלו איתו או שהוא פשוט לא פוגע בכלום - ואחרי לא מעט שנים תחת ג'ורדי – זו כבר הצלחה גדולה. כלומר עם כוכבית. בכל זאת, אנחנו רק בסוף הסיבוב הראשון.
