כי זה פשוט לא יכול היה להסתיים אחרת. התליין שמרחף מעל הפועל ת"א מאז עונת הקסם של תחילת העשור הידק את החבל כל פעם עוד טיפה ועוד טיפה. פעם במבי, פעם שאלתי, פעם רמון כשעל סגירת השאלטר אחראי אספן האמנות, אמיר כבירי.
השקרים שסופרו לאוהדים האדומים יכולים לכתוב טרילוגיה ביזארית, שתנוע בין רב מכר סנסציוני למדע בדיוני שאף אחד לא יקנה כי הוא הזוי מדי. כי הרי ראסל גלבוט כבר קנה צעיף אדום עם חברו סאני קהאן, אבל בגלל שיחת טלפון מטרידה של עיתונאי הוא ויתר. אה, ויש את הקטע של השבת. אה, והיה אוהד בית"ר שהתקשר לאשתו ואמר לה "אל תקני, הם פשיסטים". סיפורים כמו חול ואין מה לאכול.
והיה פעם את לבייב ו'שקרייב' ו'בדייב' והמצאייב' וכל אחד מהם הובא על ידי אותם אוהדים\בעלים שדואגים למועדון ולקהל, ולא חלילה רוצים להמשיך לנהל את תיאטרון הבובות הזה מאחורי הקלעים כאנשי צללים רווי אגו.
כי הרי מר כבירי תכנן לבנות את אצטדיון האמירויות סניף בת ים כשכל יציע יסדר רכש יותר נוצץ, כי הרי חבריו הסינים האלמונים עם החולצות האדומות שהרימו כוסות שמפניה וקפצו מהתרגשות במשחק הבית הראשון מול הפועל ב"ש, יהפכו את הפועל לגוואנגז'ו, סניף חודורוב. אולי הם המלאכים שיתקנו את ה'טעות ההיסטורית' של ערן זהבי. כי הרי נוסעים לקזחסטן בשביל לחזור עם מזוודה מלאה דולרים, רק שבמכס לא יראו.
הפועל ת"א מנוהלת כבר שנים על ידי חבורה של פנטזיונרים ביום טוב ודוברי שקר לכאורה ביום רע. אנשים שרוצים לרוץ לשער 5, לסמן על הלב ולהגיד 'זה בשבילכם' אבל בפועל זה נטו בשבילם. חבורה של בעלי עסקים לא מוצלחים שטוענים שהם אוהדים שרופים אבל בפועל רק העמיקו את הבור האדום בתירוצים מגוונים של אהדה, שליחות קהילתית ומה לא.
100 מיליון שקלים, זה הסכום בזמנו שהפועל הכניסה בעונה הפנטסטית בליגת האלופות. תוסיפו לזה מכירת כוכבים כמו דה סילבה, שכטר ושות' ותשאלו 'איפה הכסף'? נעלם בים חוסר השקיפות. איזה כיף להביא את איתי שכטר, שבכה יחד איתם על הדשא בטדי למרות שאין גרוש בקופה לשלם לו, וכמה חשוב היה למכור את גילי ורמוט כמו גנב בלילה בלי שאף אחד יידע כדי לסגור את החודש. רגע, הם 'אוהדים'. אז מותר.
כי איזה כיף להיות חנוט בחליפה אדומה ולדבר על עידן חדש, ובינתיים להביא מאמן ספרדי שגוגל לא מכיר, מנהל מקצועי שאולי לקח פעם אליפות עם דרבי קאונטי במנג'ר וסקאוט עם דרכון נקי מחותמות. כי כמה פשוט לספר בינואר האחרון שהפועל על סף ירידה וחייבים להביא חיזוק ואז מגיעה הרכבת המיוחלת, רק שבקרון יושבים קאווה, לוטם זינו, חמזה בארי ועוד שני נוסעים שאמרו להם "בואו, יש פראייר שמשלם", בחסות מנהל מקצועי בטרנינג שהצליח להבהיל את האוהד המסכן משער 7.
והשיא הוא להאשים את האוהדים – אלו המסכנים שלא עצמו הלילה עין מחשש כבד לדבר שאולי יקר להם מכל. כי קל להגיד שהם "גירשו את סגול" והם "צעקו לחג'ג' מתחת לבית" והם ה"בעיה האמיתית של המועדון הזה". זרקו להם שיהיה להם עמותה, אבל בפועל האשימו אותם בכל טעות ניהולית ומקצועית. להאשים את הקהל האדום בכשלי ניהול זה מביש במקרה הטוב וחרפה במקרה הרע. כי הם אלו שבמשך שנים השאירו את מכונת ההנשמה הזו בחיים גם בלי רכש וזרים. רק עם אהבה נקייה וטהורה וקריאה קבועה מהיציע.
אף אחד לא יכול לדעת לאן הולכת הפועל ת"א, על 93 שנותיה. כי האור בקצה מנהרת הקפאת ההליכים יכול להיות תקווה טהורה לעתיד טוב, אבל יכול להיות רכבת שתנגח את המועדון המפואר הזה לאזור של הפועל פ"ת העגומה והמסכנה. והכל בחסות התליין על ארבעת ראשיו.
אומרים שהכי חשוך לפני עלות השחר וכרגע זה נראה חושך מצרים. אבל ממהלך הזה יכול גם לצאת טוב. כי הגיע הזמן לסיים עם השקרים שסיפרו לקהל, לבקרה, להתאחדות, לתקשורת. זמן לחדול ממכירת הפנטזיות והרוכשים האלמונים שאוטוטו באים לבנות עוד קבוצה קסומה סטייל 2010. כי הרי ככה מוכרים חלומות, מזכירים לאוהדים הנאיביים את תחושת המתיקות של ה-15 במאי בטדי.
כבירי, ויצמן טביב, רמון, תאומים, סגול – אתמול המציאות אמרה לכולכם 'די'. במקרה הטוב תהיו תת ערך בוויקיפדיה של קבוצה שחזרה לגדולתה. במקרה הרע תהיו חרוטים על המצבה של מועדון שפעם ניצח את מילאן, צ'לסי, פ.ס.ז', בנפיקה והדהים את אירופה.
ניפגש בקצה המנהרה.
