עד לפני חודשיים, סלובודן דראפיץ' ספג קללות מיציע האוהדים של בית"ר ירושלים. הרבה הרימו גבה ותהו איך ייתכן שאלי טביב הביא מאמן בלי ניסיון לאחד המועדונים הגדולים בישראל. דראפיץ' שמע, אבל לא הגיב. היום - אחרי שעבר פתיחת עונה חלשה, הדחה מאירופה, את אירועי שרלרואה ומאבק מול אוהדים שקראו לו להחזיר את המפתחות – המאמן מוביל את בית"ר לאחת העונות הטובות שלה בשנים האחרונות עד עכשיו ונמצא במקום השלישי אחרי 10 מחזורים. היום, גם בבית"ר מבינים שדראפיץ' לא קוריוז. שההיפך הוא הנכון.
בראיון מיוחד לערוץ הספורט הוא מדבר על העלייה לארץ בגיל 22, הקשיים בדרך למעלה, ההתרגשות ללבוש את מדי הנבחרת, אוהדי בית"ר והקשר עם אלי טביב, גם מבחינה מקצועית.
"מה שעבר עליי בתחילת העונה לא היה נעים. לא ידענו לאיזה כיוון אנחנו הולכים. צירפנו 12 שחקנים חדשים ולאט לאט ראיתי את האינטליגנציה והאינטרקציה ביניהם ואלי טביב נתן לי הרגשה שהכל יהיה בסדר. לפעמים אתה מקבל הזדמנות ואתה לא רוצה לוותר. כשחקן תמיד רציתי להיות בבית"ר ירושלים והיום כמאמן אני מגשים חלום. לא היה רגע אחד, גם ברגעים הפחות טובים, שחשבתי לוותר על החלום להיות מאמן של מועדון גדול בליגת העל".
כמה הרגיז אותך שהרבה הרימו גבה שהוחתמת?
"כשהביאו אותי לבית"ר הרימו גבה וזה טבעי. אמרו 'למה להביא מאמן חסר ניסיון כמאמן ראשי', אבל כדורגל זה כדורגל. צריך להסתכל מה המאמן יכול לתרום ומה הוא יכול להביא וצריך לדעת להיות אמיץ. אני בטוח שאם יש עוד בעלי בית אמיצים כמו טביב הם ימצאו מאמנים טובים גם בלאומית. הרימו גבה כי אני לא מוכר, כי הגעתי מהלאומית. כנראה שהאוהדים רצו מישהו יותר מפורסם. טביב דיבר איתי בימים הקשים ואמר לי 'אני איתך', הוא דיבר בשיא האהבה וההתלהבות ואיזן אותי כשהרהרתי לעצמי אם אני יכול להצליח. הוא נתן לי הרבה ביטחון".
אפרופו טביב. יש הרבה שמועות סביב השאלה כמה הוא קובע מבחינה מקצועית
"אנשים מקנאים בידע שלו. טביב מבין בכדורגל אבל לא יודע לאמן כדורגל. הוא יודע לקנות שחקנים, יש לו טביעת עין מצוינת והוא יודע מה הוא רוצה מהקבוצות שלו. אנחנו מדברים כל היום על כדורגל ולפעמים הוא אומר לי 'אולי כדאי לשחק עם שני חלוצים או שלושה קשרים'. הוא אוהב לשמוע את דעתי וכשהוא שומע שאני חושב אחרת ונותן לו את ההיגיון שמאחורי זה, הוא מקשיב ומצדיק. אנחנו מדברים על כל דבר ולדעתי אם יש לך בוס כזה שיודע ומבין כדורגל זה מבורך. אני איש שאוהב לעבוד בצוות ולכן צירפתי אליי גם את שי ברדה שמשלים אותי ועושה עבודה מעולה. בזמן שאימנתי ילדים, הוא התקשר אליי ואמר לי 'בוא ננסה ביחד שוב, ונרים את בית"ר ת"א רמלה'. והצלחנו בזה. הוא לא רק עוזר שלי, ולא רק איש כדורגל, הוא ממש חלק מהמשפחה. מאחל לכל מאמן עוזר כמוהו".
אבל אם טביב פתאום יחליט שקלאודמיר פריירה לא יפתח, מה תגיד?
"שצריך להיות היגיון. לא באתי לבית"ר על תקן של בובה. אם טביב יבוא ויגיד לי קלאודמיר לא יכול לשחק בגלל סיבה כזו או אחרת, אז אני יכול להגיד לו 'תשמע זה לא מוצא חן בעיני'. אספק לו הסברים כי הוא הבוס שלי, ובטח כאחד שמבין בכדורגל. טביב אוהב להיות מעורב, יש לו עסקים במיאמי ומה שיש לו בישראל זה בית"ר ירושלים אז אני לא חושב שאני צריך להתנצל פה שאני צריך לדבר איתו על כדורגל כשכל המדינה יודעת שהוא מבין".
עד עכשיו אתה מבסוט ממה שאתה רואה מהקבוצה שלך?
"אנחנו לא משחקים את הכדורגל הכי אטרקטיבי או הכי יפה בארץ אבל יש פה כישרון אדיר ואנחנו מתקדמים יפה. טוב לנו במקום השלישי, מרגישים בנוח, אבל אם נוסיף לכישרון וליכולת עוד 30 אחוז נוכל לדגדג עוד קצת את הצמרת, בינתיים לדעתי אנחנו עוד לא שם".
אבל ניצחתם את מכבי ת"א בבלומפילד וכבשתם רביעייה
"נכון, אבל היום אנחנו תופסים חולשות של קבוצות אחרות, כמו מכבי ת"א שהזכרת. בתקופה האחרונה לדעתי אנחנו התחברנו מעולה, אולי יותר טוב כל הקבוצות האחרות. היכולת היום לא שווה אליפות ואולי גם לא מקום שלישי אבל אנחנו תמיד שואפים להשתפר".
ככה עושים לחבר יוקאנוביץ'?
"הוא פירגן לי אחרי הניצחון. הוא בחור מדהים ומאמן מצוין. היה לי קצת לא נעים לתת לו ארבע חתיכות אבל אחרי כמה ימים כבר ישבנו לבירה".
דראפיץ' נולד בפברואר 1965 בנוביסאד שביוגוסלביה לאמא יהודיה. בגיל 10 החל לשחק בקבוצת הילדים של וויבודינה. עד גיל 18 שיחק שם אלא שאז הלך לשרת בצבא כמו כל אזרח יוגוסלבי ושימש כטבח. בבוקר לבש מדים, בערב נעלי כדורגל. שנה אחר כך כשלא מצא את עצמו בהרכב ירד לליגה השניה וחזר לו החיוך. בישראל היה לו קשר רק עם הדודים עוזי ורות פרל. בכל שנה הוא היה מגיע לישראל כשב-1987 במהלך חופשת החורף שלו החל הרומן עם הכדורגל שלנו. הוא הגיע רק עם נעלי כדורגל והלך להיבחן בבני יהודה, דוביד שוויצר נדלק עליו אבל הוא העדיף לחתום ליד המשפחה בנתניה, אותה הוא לא עזב עד היום. הוא גר בשכונת 'עיר ימים' נשוי פלוס ארבעה. שלושה מאשתו, אחד משותף, דולב, שחקן כדורסל שמתאמן היום באקדמיה בסרביה והיה כוכב בנבחרת הנוער של ישראל עד לפני כמה שנים.
כשהוא מדפדף בקטעי העיתונות מפעם נראה שוב הניצוץ בעיניים שלו. כשהוא קורא כותרת לא מחמיאה בקול אפשר לראות עד כמה הוא רגיש, עד כמה כל חייו גם כשחקן וגם כמאמן הוא נלחם כדי לקבל הכרה. "תראה מה כתוב 'אמרו שהוא גמר את הסוס, שלנתניה אין צורך בו יותר אבל סלובודן דראפיץ' מוכיח לכולם שהוא בין הקשרים האחוריים הטובים בארץ'. כל החיים הייתי צריך להילחם על השם שלי וגם עכשיו, כל הזמן, אני נלחם וצריך להוכיח. שום דבר לא בא בקלות, בגלל זה לפעמים זה כיף להצליח".
למה רק בגיל 50 קיבלת את חלום חייך?
"אתה צריך קשרים ולשבת במקומות ובבתי קפה הנכונים ואני לא כזה. אני לא אוהב לשבת במקומות כאלה ולא אוהב להסתובב ולהגיד כל היום אני ואני ואני".
בתקופה האחרונה עושה רושם שהתהפכו היוצרות ובינך לבין הקהל של בית"ר יש סיפור אהבה
"עשינו כמה שיאים שלא עשו בבית"ר הרבה שנים. ניצחון בבלומפילד על מכבי ת"א עם רביעייה, ניצחון בדוחא וניצחון על מכבי חיפה בחוץ. מתאים לי סיפור האהבה הזה. אני רוצה לשמח את האוהדים".
הגשמת חלום?
"חד משמעית כן. יש משהו מאוד מיוחד בבית"ר ואני אומר עכשיו שאשמח להישאר פה כמה שנים שרק אפשר. הכדורגל הוא בלתי צפוי ואי אפשר לדעת מה יהיה. מאמן זה כמו מעלית, יום אחד אתה למעלה ויום אחד אתה למטה אני מקווה שהמעלית שלי תעלה ותעלה ואף פעם לא תיעצר".
