מחזור אמצע השבוע של ליגת העל סידר לנו אינטנסיביות של משחקים שלא היינו רגילים אליה. המחזור החמישי רק הסתיים בשני בלילה עם הניצחון של בית"ר ירושלים על הפועל ת"א, ורגע לאחר מכן נפתח מחזור נוסף, עם הפסד נוסף של מכבי חיפה. אחרי חמישה ימים רצופים של כדורגל ישראלי, עם קהל רב וממוצע שערים גבוה, ורגע לפני שעוד מחזור יוצא לדרך – זה הזמן לתת צל"ש למי שראוי, טר"ש למי שאיכזב ומי נמצא על רכבת הרים?
צל"ש: הבאנקר, הנכס, דור העתיד והמאמן
עומרי בן הרוש: מגן הנבחרת התאושש/התפוצץ השבוע עם שני שערים אחרי פתיחת עונה רעה. בן הרוש מרגיש נוח תחת פאקו ועובד על הקו בביטחון, גם הגנתית וגם התקפית. השער נגד עכו החזיר לו בטחון ושיחרר לחץ - השער נגד אשדוד היה פשוט שער נהדר ומלא בביטחון עצמי.
ערן זהבי: מה יש להוסיף?
דור פרץ: אוי ואבוי למכבי אם תפספס אותו. למרות ההצבה שלו כבלם כרגע, הוא ממש לא בלם טבעי אלא קשר אחורי ולכן הוא לפעמים גם טועה בסגירות או כדרור שקשר יכול לטעות בהם, וזה עלה למכבי במצבים נגדה. הוא עובד על המגרש אבל הכי חשוב: כמה שקט, טכניקה ואינטליגנציה עם הכדור יחסית לגילו.
חמדי סליחי: החלוץ של עכו עם שלושה שערים בשני משחקים והוכחה נוספת עד כמה הקבוצה תלויה ביכולת הסיום שלו. שחקן עם נוכחות, קר רוח ברחבה, בעל טכניקה וקואורדינציה מול השער.
שלומי ארבייטמן ורועי גורדנה: שני שחקנים עם פתיחת עונה מהוססת ואיטית - כל אחד מסיבותיו. הם היו צריכים לגרד שער עם הציפורניים כדי להיכנס לעניינים. פתאום הם משחקים אחרת, בקצב מהיר יותר ותורמים לבאר שבע.
מאור בוזגלו: ממשיך את העונה שעברה. מבשל,מבקיע וגם בימים פחות טובים מייצר מצבים ושערים. נכס לב"ש.
ברק בכר: מגדיר מחדש את המושג "קבוצה". קורא את הקבוצה שלו ומשנה לה מערכים בהתאם לצורך. שערים קבוצתיים, עבודת הגנה קבוצתית, פרגון בכל חלקי המגרש. הגנה שסופגת שני שערים בשישה משחקים. התקפה שמבליטה שני כשרונות ישראלים גדולים: אופיר מזרחי ורועי קהת וזר מעולה בדמותו של מנגה.
רכבת הרים: בין טדי לעכו
בית"ר ירושלים: מקצועית, אלי טביב עשה מהפכה נכונה. בחר צוות מקצועי צעיר וכשרוני. הלך על שחקנים צעירים רעבים להצלחה. מקצועית, קורצקי מעמיד קבוצה חזקה טקטית ומלאת התלהבות, שבהחלט מצדיקה פלייאוף עליון כרגע. מצד שני, זה שבוע שקורצקי לא ירצה לזכור בגלל שיחת הטלפון האומללה. אבל במקום שבעל בית ראוי יקרא אותו לסדר, יזמין אותו לשימוע (אולי יחליט להזמין על חשבונו של קורצקי אוטובוס עם ילדים מהדרום למשחק בית כמחווה סמלית על הביטויים שנאמרו), אין קול ואין עונה.
אלון חרזי: הפועל עכו התחילה רע את העונה. יותר מדי רכה, חושבת התקפה בלי אמצע חזק ובעיקר נאיבית. הניצחון על רעננה היה בזכות השינוי שעשה חרזי בגישה ובעיקר כשעבר לשחק עם שלישיית קישור חזקה. פחות שחקן התקפי והופ - מבקיעים יותר וסופגים פחות.
מכבי פ"ת: מצד אחד סופגת המון, ההגנה הגרועה בליגה, לא מרשימה ומאמן שמורחק ממשחקים. מצד שני היא מגרדת שבע נקודות ומרכז טבלה. לגבי היכולת? מקבוצה של רן בן שמעון יש ציפיות לכדורגל הרבה יותר טוב.
הפועל תל אביב: אז מה, לפרגן לשילוב הצעירים? לשגיב יחזקאל שמראה ניצוצות? להתאכזב מזגורי? להחמיא לוורמוט על תכליתיות מרשימה עד עכשיו? להתאכזב מהיכולת של הקבוצה ברוב המשחקים? לפרגן על קצב צבירת הנקודות? להתאכזב ממשחק ההגנה וקצב המשחק שלה? דני עמוס מפשל ואז מצטיין? הם בעצמם עוד לא יודעים איך לעכל את העונה הזו. הדרבי הקרוב בטח לא מרגיע.
עידן בר און: עבר לשחק עם שלושה בלמים וקשר אחורי לפניהם ומצא באלאנס טוב בקבוצה שלו, שלפתע מתמודדת לגיטימית בתחתית. הצעירים בחלק הקדמי מלאי התלהבות אבל פזיזים בסיומת. בניגוד לתחילת העונה יש אור בקצה המנהרה. לשמור על פרופורציות וצניעות.
טר"ש: בחיפה מחפשים פתרונות. בשתי הקבוצות
אלכסנדר סטנוייביץ': לוקח אחריות אישית ראויה לציון, אבל לאורך הדרך משדר לחץ ובעיקר משחק בשיטה שלא מתאימה לשחקנים. מכבי חיפה משחקת כדורגל התקפי ופתוח עם הגנה שלא בנויה לזה. פתיחת עונה מזעזעת.
אשדוד: רק נקודה אחת מתשע אחרונות. בדיוק שהתחילו הדיבורים על ציפיות היא סופגת תשעה שערים בשלושה משחקים. כרגע משחקת רע או מתחילה לשחק טוב רק כשאין לה מה להפסיד. יש לה סגל טוב והיא צריכה לשחק כדורגל הרבה יותר איכותי.
בני סכנין: קבוצה ששווה מרכז טבלה מתגלה כשברירית ונאיבית. במשחקים הטובים היא לא מנצחת ובמשחקים רעים סף השבירה נמוך. כרגע אין התקדמות ובלי נקודות הלחץ הסביבתי המוכר מתחיל לפעול שעות נוספות.
הפועל חיפה: בבעיה לא פשוטה. יש לה סגל שחקנים בעייתי, היא כובשת מעט וסופגת הרבה. לא מספיק אגרסיבית מצד אחד אבל גם אין לה שחקני התקפה שמביאים מספרים. שוער זר (קובאר) מאוד לא יציב עם טעות נוראית שעלתה בהפסד נגד מכבי פ"ת.
