כולם דיברו לפני המשחק הזה על מכבי חיפה. על המומנטום, על הקהל, על התקווה שחזרה. אליה עוד נגיע, אבל אני רוצה, קודם כל, לדבר על הפועל קרית שמונה. היא הדבר האמיתי, היא הקבוצה שאליה צריך להתייחס אחרי המשחק הזה, שהיה משחק של פרשת דרכים.
חשוב לזכור: הקריה הגיעה אחרי שתי תוצאות תיקו וכשהיא שומעת שהיא לא מספיק טובה ועמוקה ללכת עד הסוף; עבור חיפה, מנגד, זה היה המבחן הראשון אחרי שני ניצחונות על יריבות פחות טובות. כולם יודעים איך זה נגמר.
באנו לנצח
ק"ש הגיעה למשחק הזה מאוד מוכנה, מאוד מאורגנת ויותר מהכל - מאוד תכליתית. המחצית הראשונה שלה היתה אחת המחציות הטובות ביותר שנראו השנה במגרשים בארץ. ללא ספק, מדובר בקבוצה היציבה ביותר בליגה, שעדיין לא הפסידה, ולמירב המחמאות זכאי ברק בכר.
הוא לא התרגש משתי המעידות הקודמות (מול רעננה וב"ש), לא התרשם מההצלחות הזמניות של מכבי חיפה וגם 30 אלף האוהדים בירוק לא ריגשו אותו. בכר המשיך בשלו, הגיע עם מערך מאוד התקפי ולקח את כל הקופה. לפתוח עם אחמד עאבד, אופיר מזרחי, דייויד מנגה ורוג'רס קולה, מול קבוצה שבאה בתנופה כל כך גדולה - זה ממש לא דבר מובן מאליו. כל מאמן אחר היה בא לסגור את המשחק, לנסות לעבור את הדקות הראשונות ולגנוב גול בהמשך. אבל ק"ש היא לא כזו - היא קבוצה שבאה לנצח, וזו הגדולה שלה.
החממה
מה שמאוד בולט בק"ש זה השדרוג שהשחקנים שלה עושים. רוג'רס קולה היה שחקן די בינוני באשדוד, פתאום בצפון הוא הופך לאחד החלוצים הכי טובים בליגה. גם רועי קהת, אחמד עאבד, אופיר מזרחי ודייויד מנגה קפצו יותר ממדרגה אחת - כך שהמקום הזה עושה פלאים עם שחקנים. הם פשוט הופכים לשחקנים לגיטימיים בקבוצה שרצה לאליפות.
מגיע גם כל הכבוד לאיזי שירצקי, שיודע להביא שחקנים כאלה בכסף קטן. רק להצדיע לו ולצוות שלו על העשיה הזו. מילה טובה אחרונה מגיעה לצמד הבלמים של ק"ש, שיר צדק וקאסיו פרננדס. גם בדקות הטובות של מכבי חיפה במחצית השניה, הם היו שקטים, מתואמים בצורה מושלמת ולא נלחצו למרות הדקות הקשות.
סוף הדרך
כפי שאמרתי קודם, זה היה המבחן הגדול של חיפה. אם היא מנצחת היא היתה מצמקת את הפער ל-7 נקודות ופתאום חוזרת לתמונה. ההפסד הזה הוציא לה לגמרי את הרוח מהמפרשים ואפשר לומר בפה מלא שהיא יצאה סופית ממאבק האליפות וממאבקי הצמרת. יתרה מכך, יהיה לה קשה מאוד להתברג בשלושת המקומות הראשונים וכדי לזכות בכרטיס לאירופה היא צריכה לסיים רביעית ולקוות שאחת משלוש הראשונות תזכה בגביע. או לזכות בגביע בעצמה, אבל כרגע זה לא ממש נראה ריאלי.
כמו כן, נקודת התורפה הגדולה מכולן של הקבוצה הזו התגלתה שוב: ההגנה הרעועה והאיטית. אוראל דגני היה אשם בשניים משלושת השערים, וזה היה משחק שהוכיח שוב: אלכסנדר סטנוייביץ' פשוט לא הביא את החיזוק במקומות הנכונים.
למרות זאת, המאמן הסרבי דווקא ניהל את המשחק יחסית בחוכמה ועשה חילוף טוב כשהכניס את עידן ורד. יחד איתו, חיפה שיחקה את המשחק הטוב ביותר שלה במחצית השניה. הוא הימר על שחקנים התקפיים, אבל לרוע מזלו, כאמור, עמדה מול יריבה טקטית מושלמת. מנגד, את החילוף של רובן ראיוס דווקא פחות אהבתי. סטנוייביץ' עשה טעות כשהוציא את חן עזרא הבישול לשער של ורד. מול הגנה צפופה כמו זו של ק"ש, עזרא היה תורם הרבה יותר מהספרדי.
