בימים אלו, בהם לא פשוט להנחית זרים בכדורגל הישראלי בצל מצב המלחמה ודיעות פוליטיות שונות, יש מי שדווקא חולם להגיע לארץ הקודש, ואף לבנות את חייו בישראל. הומברטו אסבדו, שוער קולומביאני בן 27 אשר שייך לקבוצת דפורטיבו קאלי, מהמועדונים הגדולים במדינה, שכבר לפני שנתיים הוזכר כמועמד לבית"ר ירושלים.
הקשר עם השוער נוצר בעקבות התחזקותו בנושא היהדות, אותה הוא דואג להפגין כל הזמן בחשבון האינסטגרם שלו, שם הוא גם לא מסתיר את רצונו להגיע ולשחק בישראל. אחרי שהמעבר לבית"ר לא יצא לפועל, הוא מנסה את מזלו שוב. הוא השלים בקולומביה את הליך וגיור ואף קיבל את שמו העברי. מטרתו היא לשלב בין אהבתו לתורה לבין המקצוע שלו כשוער ומקווה לקבל את ההזדמנות באחת הקבוצות, אולי אפילו כשחקן מקומי ולא כזר. שוחחתי איתו ושמעתי על תחושותיו לגבי היהדות, על ההיסטוריה שלו ועל התוכניות שלו לעתיד.
תספר לנו קצת עליך. מדוע החלטת להתעניין ביהדות?
"זה הכל התחיל מהשבת. התחלתי ללמוד מה זו `השבת`. למדתי וחקרתי נושאים הקשורים לאלוהים תוך כדי ההתפתחות הרוחנית שלי. התחלתי ללמוד על השורשים היהודיים, על העברית, הרגשתי שמשהו בנשמה שלי דחף אותי לשם. זה היה בערך לפני 4-5 שנים בזמן הקורונה".
תספר לנו קצת על תהליך הלמידה שלך לגבי היהדות. היכן וממי למדת? כמה שנים?
"את הלמידה על היהדות עשיתי לבד. אחרי שהתעניינתי וחקרתי, נפגשתי בקאלי עם הרב ישי הררי ושם עשיתי את צעדיי הראשונים בלמידה אחרי המסורת היהודית, למדתי עוד על התרבות. תהליך הלמידה האמיתי והיותר עמוק התחיל לפני כ-4 שנים, כשפגשתי את הרב נפתלי ואנונו, ישראלי שחי בקאלי. חילקתי את זמני בין הכדורגל ללימוד תורה ואני עדיין לומד, יושב ונפגש איתו פעם-פעמיים בשבוע".
האם השלמת את תהליך הגיור שלך? האם חסר משהו?
"קיבלתי תעודת גיור, השלמתי את ההליך בקולומביה ואפילו הייתי במקווה. שמי העברי שניתן לי עפ"י התעודה הוא אפרים".
האם יצא לך לשמוע על ישראל כשהיית ילד? האם דיברו על זה בבית?
"בילדותי בקושי שמעתי על ישראל. אבל כשסבתי מצד אבי נפטרה לפני כמה שנים, גיליתי שהם הגיעו לקולומביה אחרי גירוש יהודי ספרד והם היו חלק מהאנוסים. מכיוון שאימי אינה יהודיה, הייתי צריך להתחיל את תהליך הגיור".
מה היית מגדיר כחוזקות שלך כשוער?
"אני שוער מהיר ובעל רפלקסים טובים. טוב בכדורי הגובה ברחבה וטוב מאוד במשחק הרגל. אני חזק מנטלית, קולני ומנהיג בתוך הקבוצה, ואף שימשתי כקפטן בקבוצת דפורטיבו קאלי"
האם אתה מכיר קצת את הכדורגל הישראלי? קבוצות? שחקנים?
"אני לא כל כך מכיר שחקנים בישראל. לפני כשנתיים היה ניסיון לקשר אותי עם בית"ר ירושלים, רציתי להגיע אך לצערי זה לא יצא לפועל. אני יודע שדויד קופרמן משחק שם בהפועל ת"א. הוא חבר שלי ומדי פעם יוצא לנו לשוחח".
האם היית רוצה יום אחד ללבוש את מדי הנבחרת הלאומית?
"בוודאי, זה יהיה כבוד גדול מאוד. אפילו שוחחתי על זה עם קופרמן, כמה נהדר זה יהיה אם נשתף פעולה במדי הנבחרת ונשיר את `התקווה` לפני משחקים. בכלל, הופתעתי ממש לטובה מהישראלים. אנשים ממש חמים. אני מקבל המון הודעות בחשבון האינסטגרם שלי, באנגלית, בעברית ובספרדית. אנשים שלא מכירים אותי ועדיין מציעים את העזרה שלהם כדאי שההתאקלמות שלי תהיה קלה יותר כשאגיע. אני מאוד מעריך את זה ומקווה שייצא לי לפגוש אותם".
מה התוכניות שלך לאחר שתפרוש מכדורגל? האם אתה מעוניין לעשות עלייה ולחיות בישראל?
"מאוד הייתי רוצה לתרום לעליית ההכדורגל הישראלי מניסיוני, גם כשחקן ואחר כך כשאפרוש, ארצה לאמן. כמובן שהמטרה העיקרית שלי היא לעלות לארץ ולחיות שם את חיי. אני חושב שיש לנו את הזכות לחיות בארץ הקודש, אדמה ששייכת לאבותינו. החלום שלי זה לעלות לישראל ולחיות שם".
מה הרגשת אחרי מתקפת הטרור של ה-7.10?
"האמת שגיליתי את זה יום למחרת. הייתי במסיבה ללא הטלפון שלי וכשחזרתי הביתה, התחלתי לקרוא על הזוועות. זה היה כאב נוראי לקרוא ולראות את התמונות. התחלתי מאז ואני עדיין מתפלל עבור עבור עילוי נשמת הנרצחים וההורגים ועבור החטופים שיחזרו בשלום הביתה".
ולסיום, האם יש חג יהודי שאתה אוהב במיוחד?
"אני אוהב את כולם, אבל בעיקר את חנוכה. אני אוהב להדליק חנוכייה ולשמוע על הניסים שעברנו כעם. בדרום אמריקה לא מודעים כל כך להיסטוריה של העם היהודי. אסור לנו לפחד, אנחנו יהודים וצריכים להיות גאים, כי יש לנו את השם ששומר עלינו".
