אלוהים עסוק מאוד בתקופה האחרונה. העסק מתפרק שמה למטה ומלאכי השרת אובדי עצות מול שמש אלימה שחורכת את כדור הארץ, ומאובדן שליטה קולוסאלי במספר מוקדים לא ספורטיביים בעולם. אפילו אלוהים זקוק מדי פעם לרגיעון, לשים רגל על הרגל ב-VIP שמעל העננים ולראות כדורגל. לפעמים הוא נוגע במישהו, ואז כללי המשחק משתנים. בהזדמנות תשאלו את קאנטונה, כריסטיאנו, ומסי איך זה מרגיש לקבל טפיחה על השכם מהבוס של הבוסים.
בזמן הריחוף מעל סמי עופר, המוזה קפצה לביקור פתע. בדיוק כשוויאם עמאשה השאיר קטנה לרובן ורץ קדימה, הזמן כאילו עמד מלכת. בגיל 54, עם המלצה להצטרף למועדון החברים של מוט׳קה, מנידים גפיים בהילוך איטי. מקסימום בועטים בספוג או בבלון, ומתאוששים מהמתיחה במפשעה בסיוע קרח ומשחה סינית. מה שיצא לעטר מהרגל מהווה הוכחה חותכת, סוג של ראיית זהב, לכך שיש אלוהים בשמיים.
30 שנה חלפו מאז שמלך הכרמל ניצח את צרפת בפארק דה פראנס, ותנסו לנחש מה ריגש אותו יותר: השמאלית לרשת הגבוהה של נבחרת הטרי קולור או הפגז קומפוט לתקרת השער של אגדות בארסה? ביצוע כזה של בן אדם מבוגר יכול לצאת לפועל רק במגרש הביתי של הניסים והנפלאות, בתנאי שבעל הבית נותן את האור הירוק.
ריבאלדו ורונאלדיניו קפאו במקומם כשהבינו שגנבו להם את ההצגה. החמישייה שתבוא אחר כך הייתה חסרת משמעות, כמו השישייה שכבשה נבחרת סקוטלנד אחרי שספגה שער מופרך מנבחרת גיברלטר באחד משלבי המוקדמות ההזויים אי פעם.
בסמי עופר סומנו מחדש גבולות היכולת האנושית. עטר פרש מזמן והוא עדיין חי ובועט. המילים נעתקו מגרונו כשניסה לתאר את הגול הכי גדול שלו מאז המספרת בטדי. המשפחה, החברים, אשכולות האדם ביציעים והחבר׳ה מטירת הכרמל - כולם הבינו את גודל המעמד.
הקרובים אליו באמת יספרו לכם על התקופות הקשות שעברו עליו מהיום שנפרד מבני לוד - האחרונה ברשימת הקבוצות ששכרו את שירותיו כמאמן בוגרים - ועד לרגע שבורא עולם ליטף את תלתליו. מי יודע, אולי ככה מחזירים עטר(ה) ליושנה.
