זמן רב עבר מאז הפעם האחרונה שסאן מנחם שיחק כדורגל. שבעה חודשים, ליתר דיוק, מאז המשחק מול מכבי בני ריינה באצטדיון סמי עופר שממנו נפצע - ולא שב. הרבה זמן עבר ביותר מחצי שנה, שבו מנחם ניסה להתאושש. עכשיו, הוא מדבר לראשונה בראיון לערוץ הספורט - ושופך אור על מה שעבר עליו בתקופה הזו וגם על הסיכוי שיחזור לשחק כדורגל.
סאן, מה עבר עליך בתקופה האחרונה?
"אני יושב פה כדי לעשות סדר בדברים. אני שומע הרבה רחש בחש. הוא פורש, הוא חוזר. אנשים לא מודעים למצב שאני נמצא בו. אני מקבל אלפי הודעות מחממות לב ואני צריך לתת להם להבין את הסיטואציה שאני עובר. מיום הפציעה, נתנו לי תכנית מאוד מסוימת. שנה מיום הפציעה, כל חודשיים אני צריך לעשות בדיקות ובסוף השנה אקבל חוות דעת על הבדיקות האלה ונראה מה קורה. יכול להיות שנספג, יכול להיות שנשארה צלקת. יש לי דימומים ומה שמפחיד, זה ההתקף האפילפטי שעברתי. כי היה לי פרכוס בפציעה עצמה. היום אני לוקח כדורים שימנעו את זה. אנטי אפילפטי".
מה הסיכוי שתחזור לשחק כדורגל?
"אנחנו לא מסתכלים לשם. אף אחד לא אומר לי אחוזים. לפי הבדיקות, בסוף השנה של התכנית נקבל את ההחלטה. אם אני יכול לחזור או לא לחזור".
נחזור לרגע הפציעה. בלם ריינה מפספס את הכדור ואתה מקבל נגיחה. מה קורה בשניות האלה
"לא ראיתי את זה עד היום, אני גם לא הולך לראות את זה. הבנתי שזה היה מחזה מאוד קשה. יש לי חצי תמונה של סק שמנסה להכניס את האצבעות לפה, אבל הוא לקח סיכון כי הייתי יכול להוריד לו את האצבעות כי הפה ננעל. ראיתי את שרי בוכה. כנראה שיש פה משהו שאני לא רוצה לראות. בגדול, רק התעוררתי כמה דקות לפני רמב"ם. כולם סיפרו לי שקיבלתי מכה חזקה ואיבדתי את ההכרה. שם אני נכנס לעשות בדיקות. עשיתי את ה-MRI רק ביום שאחרי. שם היה לי רגע שישבתי בבית, הילד שלי בן 10 ימים ואני עם מכה כחולה בפנים ואומר לעצמי 'בסדר, שטויות, מחר שלך לאימון. קרה, התעלפתי, מה יכול להיות'. באתי למחרת לאימון כאילו הכל טוב. וסאמר מסתכל עליי ואומר לי 'מה אתה עושה פה?'. אני אומר לו 'מה זאת אומרת, יש אימון'. הוא אומר לי שצריך לעשות MRI. נסעתי לרמב"ם, עשיתי MRI. זה בדרך כלל לוקח 40-45 דקות, הוא עצר אותי אחרי 35 דקות והוציא אותי החוצה. שאלתי אותו אם נגמר. הוא אומר לי שלא, האחראית של ה-MRI שואלת אם עברתי ניתוח. אמרתי לו 'לא, למה?'. הוא אמר לי 'אה, לא משנה, לא משנה' והחזיר אותי. אני יושב עם הכלוב הזה על הפנים ומתחיל להריץ סרטים בראש. למה הוא עצר אותי? למה היא שאלה דבר כזה? אני מסיים את הבדיקה, יושב בבית ומדבר עם אשתי ואני עם סרטים בראש".
"אז הגיעו התשובות ואמרו לי על הדימומים. לא בדיוק ידעתי מ זה. בסדר, דימומים, יאללה. אז התחלתי להבין לעומק וישבתי עם פרופסורים שהסבירו לי מה זה. משם קיבלנו החלטה שאנחנו כאילו... שמענו עוד הרבה פרופסורים, שלחנו את הדיסקים שלי לארה"ב... הרבה פרופסורים שאמרו שאני צריך להיות מאוד אחראי כי זו לא פציעה של כתף או קרסול שנמליץ על ניתוח ובמקרה הכי גרוע זה לא ילך. אז תחיה בלי ברך או בלי קרסול. יש פה הרבה מעבר. אתה יכול בעוד 5-10-15 שנה לחוות פתאום ירידה קוגנטיבית, להיות חולה אפילפטי שזה אלוהים ישמור, דמנציה.. אנחנו מכירים את זה מהפוטבול האמריקאי והאגרוף. פה הבנתי שזה לא דבר קטן, יש לי המון אחריות היום, אני אבא, יש לי משפחה, יש לי הורים. לא הייתי יכול לעשות מה שהייתי עושה בגיל 20 שהייתי יכול להגיד להם 'סבבה, אני במגרש, חפשו אותי שם'".
היה חשש לחיים שלך?
"אין חשש לחיים, ברוך השם. אבל אלה דברים... שלפעמים זה יותר גרוע. בנאדם אפילפטי זה אומר שלילת רישיון. אתה לא יכול להחזיק את הילד שלך. בנאדם חולה אפילפסיה יכול ליפול כל 5 דקות. זה יותר גרוע מלמות".
סגנון המשחק שלך כזה שמנסה להגיע לכל כדור. לקחת בחשבון את הדברים האלה
"זה לא עבר לי בראש כי זה האופי שלי. זה מה שהביא אותי לפה. בגלל זה אני 10 שנים במכבי חיפה עוד מעט. זה המשחק שלי. כל כדור, אם זה בהגנה או בהתקפה, אם אני ארגיש שאני יכול לעשות איתו משהו טוב, אני אלך אליו, לא משנה מה קורה. זה אפילו לא רץ לי בראש. מה יקרה אם. זה לא משהו שאני מחשב. בסיטואציה הזו, חשבתי שאני יכול להבקיע וככה עליתי לכדור. לתת הכל כדי להכניס עוצמה לכדור ולהבקיע. במקרה עם הובאן, אם אתה לוקח אותי אחורה, זה אותו דבר, היה קרוס מצד שמאל וראיתי שאני חייב להרחיק את הכדור כי אם לא הוא נותן גול, אז הרחקתי את הכדור בשיא העוצמה והוא נגח בזה... זה האופי שלי. אין כדור שאני יכול לוותר עליו. אין כדור 5 שאני יכול להגיד לעצמי שאני אשים את הגוף ומקסימום זה יעבור ויגיע לחלוץ".
ובדיעבד
"בדיעבד הכל נכון. בדיעבד הייתי עוזב את הכדור 300 פעמים".
אתה חושש שהמשחק מול ריינה היה האחרון שלך בקריירה?
"ברור. יש אחוזים שיגידו לי 'שמע, אתה לא יכול לחזור'. זה יושב. אני אומר לעצמי שזה לא יכול להיות כי אני מרגיש טוב. זו פציעה כ"כ קשה, אנשים לא מבינים את זה. אתה מרגיש 'פיט' ואתה לא יכול לשחק. תן לי עכשיו כדור ומשחק, אני משחק. אולי לא 90, אולי 35 מבחינת האוויר, אבל אני יכול לשחק. זה מתסכל. אני יכול לעשות הכל, אני מרגיש טוב ואין לי אישור לשחק. זה תופס אותי בלילות ובמחשבות. הפלוס אצלי בבית זה שיש לי את אשתי, אני פתוח איתה בהכל והכל על השולחן. היא נותנת לי את המקום השקט הזה. אני יכול לבוא הביתה ויש לי שקט. אני לא צריך לחשוב, תמיד יש מי ששתמוך בי ותעשה לי סדר במחשבות. היא תעשה לי שקט במחשבות, היא ההורים שלי, האחים שלי, הסובבים שלי. מנטרלים אותי מהמחשבות".
היה לך רגע ממש קשה בתקופה הזו
"היו לי הרבה רגעים. הראשון היה עם הילד שלי. אחרי זה אמרתי בדיעבד 'רגע, הוא לא יראה אותי משחק? יש דבר כזה?'. היו עוד הרבה לילות כאלה שקמתי ואמרתי 'מה, אני הולך לאימון ואני לא יכול להתאמן. אז למה ללכת?'. אני בוחר בכל דבר להסתכל על הצד הטוב. לרע תמיד אפשר ללכת, אפשר לבכות, למה זה קרה דווקא לי, איזה טיפש אני, למה נכנסתי, אלפי שחקנים היו עוזבים את הכדור. אני בוחר ללכת על הצד הטוב. אני לא מרפה מחדש ההלבשה, אני בא כל יום לאימון, גם כשאני לא מתאמן במאה אחוז, אני עושה חימום, אני עושה ריצות כי יש לי מחויבות למועדון הזה. יש לי המון אחריות גם בחדר ההלבשה. אני מרגיש שאם הייתי יוצא מחדש ההלבשה בגלל הפציעה היה... הלכו גם הצוות, גם שחקנים בכירים. אם גם אני הייתי נשאב החוצה, זה לא היה עושה טוב".
גם מבחינתך. אם לא הייתי מגיע לאימון, מה היית עושה?
"את זה אפשר לפתור. אפשר למצוא תעסוקה. אבל זה גם משרת את האינטרס שלי. אני נשאר במעגל. אני לא יוצא החוצה. זה מצב של ווין-ווין. גם לי וגם למועדון".
הגשמת כל מה שרצית בכדורגל?
"אני חושב שכן. חד משמעית".
מה הרגע הכי גדול?
"ליגת האלופות... זה היה מבחינתי רגע.. עשיתי אותו על הגוף. יש לי 20 הופעות בנבחרת ישראל, אליפויות, גביע המדינה, תארים שאם הייתי לוקח אותי כשחקן צעיר, לא היית חושב על זה. אבל זה לא רלוונטי כי זה לא ראיון פרישה כי יהיו לי עוד הרבה רגעים יפים".
בוא נדבר על ההווה, מכבי חיפה מחפשת גיבוי למגן שמאלי
"לגיטימי. מכבי חיפה יודעת שגם אם אחזור, זה יהיה עוד ארבעה חודשים ועד שאני אכנס לקצב... אין דבר כזה במכבי חיפה שיש לה שני שחקנים איכותיים וטובים בכל עמדה. זה לא יכול לקרות. ככה צריך המועדון הזה לעבוד".
כמו שהכדורגל נתן לך, הוא גם היה יכול לקחת
"גם עכשיו הוא לוקח, כי מנטלית זה מאוד קשה. יכול להיות שזה יהיה יותר קשה אם חס וחלילה יגידו לי שלא אוכל לחזור, אז הוא לקח. כי אני מרגיש פיזית שיש לי עוד לתת 5-6 שנים לתת בשקט. אני לא מסתכל על זה. מגיל 8 ועד היום כל כולי בזה, כל החיים שלי הלכו לשם. ויתורים על חברים, על בילויים, על אוכל טעים. המון דברים ששחקן עובר. בשביל זה התחלתי לשחק, כי ידעתי שזה מה שרציתי להיות. זו הדרך שבחרתי לחיים שלי".
לא זכית לשתף פעולה עם מאור קנדיל...
"אני לא יודע אם יודעים את זה, אבל אני ומאור מגיל 0 ביחד. היינו באותו גן. גדלנו בבית"ר שמשון, אחרי זה עברנו לרמת השרון, והוא הלך לבני יהודה ואז למכבי ת"א ואני הגעתי מרמת השרון לחיפה. עכשיו בקבוצת החברים מאחלים בהצלחה רק למכבי חיפה. זה קטע".
היית חלק מהמהפך בין מכבי חיפה למכבי ת"א
"לא היה לי ספק. בוא נגיד את האמת, בתקופות שהם ניצחו אותנו, הם באמת עשו עבודה טובה ופגעו בזרים טובים והיה להם סגל מטורף עם מלא ישראלים איכותיים וטובים וזה עבר לצד השני. יש לנו את הזרים הכי איכותיים, יש לנו את הישראלים הכי טובים בארץ. זה בא לידי ביטוי על המגרש".
אגב ישראלים טובים, החבר שלך עומר אצילי יצא החוצה. איך זה משפיע?
"עכשיו הוא חגג 30. הוא שחקן ענק מבחינתי. הוא אדם של מספרים ויש לו גם אופי מעבר לזה... אין דברים כאלה. אני מחובר אליו אישית כמו אח שלי. הציעו לו חוזה לא קטן. אם אתה מסתכל עתידית, עוד כמה שנים יש לו. 3-4 שנים בטופ. יש אנשים שבוחרים שאומרים נעשה 3-4 שנים, נסדר את המשפחה, ניתן שקט. אני הייתי עובד אחרת, יכול להיות. הוא בחר בזה, אני מאחל לו בהצלחה. אני בטוח שהוא יעשה שם חיל. מה שיש לו, יש לו. אי אפשר לקחת לו. אמרתי לו שאלוהים בירך אותו ברגל שמאל".
ספר איך זה לשחק עם האוהדים בסמי עופר
"אני עובר עם הקהל הזה דרך מאוד ארוכה. גם בשנים לא טובות, האצטדיון הזה היה מלא. היו גם שריקות בוז ומילים לא יפות. היום זה אופרה אחרת. אנשים נוסעים ארבע שעות נסיעה רק כדי לבוא לסמי עופר. זה נהיה בילוי לכל דבר. יוצאים מתל אביב בשעה שתיים והמשחק בשמונה. באים לפה, שותים בירות. זו חוויה. זה מבצר. האוהדים זה משהו שאין בארץ דבר כזה".
הם רוצים לראות אליפות רביעית ברצף. זה משהו שלא קרה 60 שנים
"גם לא קרה שקבוצה לקחה 3 אליפיות רצוף תוך כדי ליגת האלופות. זה גם לא קרה. סטטיסטיקה נועדה כדי לשבור אותה ונעשה הכל כדי שזה יקרה".
איך אתה רואה את החיבור של מסי דגו עם הקבוצה?
"זה הייחוד של חדר ההלבשה שלנו. גל והצוות ידעו להביא לפה שחקנים שהם לא רק שחקנים טובים, כי זה לא מספיק. אתה צריך להיות שחקן טוב ושיהיה לך ערך מוסף שזה האופי. אם אין לך אופי טוב ואתה רק שחקן טוב, אתה לא תהיה במכבי חיפה. הם הצליחו ליצור מרקם של אנשים שהם איכותיים גם בבפנים שלהם. ברגע שהם קיבלו את מסאי כמאמן... יש שחקנים שאומרים שבא מאמן חדש ורוצים לבחון את הגבולות ופה זה הפוך. הם רוצים לעזור לו כדי שהוא יעזור לנו. בשביל שאנחנו נצליח, הוא חייב להצליח. כולנו ביחד. עושים הכל בשביל זה ורואים את זה על הדשא".
התאמנת אצל לא מעט מאמנים. איפה עומד דגו?
"הוא איש כדורגל, הוא מבין כדורגל ברמות הכי גבוהות שיש. יש לו הערות מדויקות, יש לו את האג'נדה שלו והוא גם מהר מאוד הבין את ה-DNA של מכבי חיפה. כנראה שהספיקו לו השנים בנוער. הוא מבין מה זה מכבי חיפה ומה התכונות של הקבוצה הזו מהר מאוד. לוקח הרבה זמן לאנשים לקלוט את זה ורואים את זה על הדשא. אנחנו באים מהשניה הראשונה רוצים לנצח את המשחק. אין דבר כזה לשחק על תוצאה, לא משנה מול מי אנחנו משחקים. זה מה שהוא מעביר לנו".
פתאום שחקנים צעירים מקבלים הזדמנות במכבי חיפה
"בסיטואציה היום, היא הסיטואציה הכי קלה לשחק בה. יש פה קבוצה שכל שחקן שייכנס לפה, למכונה הזו, הוא ייראה טוב. קשה מאוד לא להיראות טוב. זה הרגע לתת להם את הדקות וגם אם הם לא הכי טובים במשחק... לתת להם את הבטחון. בשנים עברו, היה מאוד קשה. הייתי עולה לפה וכל רגל שלך היתה מאה קילו. גם כשהיינו מחזיקים בכדור, אז היינו יודעים שאם אנחנו לא מבקיעים, הכל יתהפך עלינו תוך דקה. בגלל זה אני חושב שהם לא הצליחו. עכשיו זו סיטואציה אחרת. זה מקום וזמן מדויק בשביל הצעירים. יש באמת שחקנים איכותיים. הם שייכים למכבי חיפה. ייקח עוד קצת זמן, אבל זה שם".
ראית את פיירו מקרוב. יש כאלו שאומרים שהוא גאון ויש כאלו שאומרים שאין לו מושג
"בסוף הוא מביא לך המון. לא נשמע לי הגיוני להגיד על שחקן כזה שהוא לא איכותי. הוא בא כל משחק ונותן את ה-300 אחוז שלו. הוא כובש. נכון שיש לו פה ושם החמצה, אבל גם השחקנים הכי גדולים בעולם מחמיצים. אז הם לא כוכבים? זה כה בארץ, משחק אחד לא טוב אתה שחקן הכי חלש שיש ומשחק אחד טוב, אתה הכי כוכב שיש. אני פחות מתייחס לזה".
מכבי חיפה תהיה שוב בשלב הבתים של ליגת האלופות?
"בעזרת השם. זה כיוון טוב. שלושה משחקים ואתה שם. אני יודע מה יש פה בחדר ההלבשה, השחקנים מבינים מה יש להם בידיים והם כל הזמן רעבים. יש שחקנים שאומרים 'הגעתי, יש לי את זה בכיס. אני רגוע'. הם רוצים עוד ועוד. יש גם צוות מאמנים שאתה רוצה לגרום לו לחוות את זה וגם הוא מאוד צמא לזה. מבחינתו זה חלום. כולם מגוייסים לטובת הדבר הזה".
פעם בכית מכדורגל?
"ברור. אני לא אחד שבוכה... אבל מקרים כאלה. לא מזמן היה לדולב משחק היה משחק שהכניסו אלונקה כי הוא קיבל כניסה בראש. רק מהכניסה של האלונקה ירדו לי דמעות והייתי ביציע. זה מה שזה עושה לגוף... אין לך שליטה על זה".
כמה אתה מחובר לשיר של חנן בן ארי על הכדורגל?
"זר לא יבין זאת. מי שלא יודע מה זה חדר הלבשה, אימון בוקר משחקונים. אפילו במקלחות. בנאדם שלא עבר את זה לא יכול להגיד לך. גם לי קשה להסביר. זה נהיה היומיום שלך, זה נהיה הדיבור שלך, זה נהיה החיים שלך. לאיפה שאתה לא הולך, אתה מרגיש בחדר ההלבשה. חנן זמר מאוד טוב, שאני אוהב אותו ומחובר לשירים שלו. הוא מרגש בכל שיר".
גם אם תקבל בשורה לא טובה, תהיה חלק מהכדורגל?
"אני לא יכול להבטיח שאני אחזור, אבל אני יכול להבטיח שאעשה הכל עד לשניה האחרונה ועד שלא 10 פרופסורים יגידו לי שאני לא יכול לחזור, אין סיכוי שאני אפרוש. אבל אם להיפצע, זה פה. זה במכבי חיפה. יש עשרות דוגמאות לשחקנים שנפצעו בברכיים ובקרסול ששלחו אותם למקומות הכי טובים בעולם כדי לעבור שיקום ושפכו עליהם ארגזים של כסף וחודשיים אחרי זה הלכו. זה לא מעניין כי מכבי חיפה דואגת שבכל פציעה תרגיש הכי טוב שיש. אני בטוח שאם חס וחלילה יהיה מצב שיגידו לי שאני צריך לסיים, אמצא את המקום שלי פה איפשהו. אני רגוע מהבחינה הזו. יש פה אנשים שעוטפים אותי ונותנים לי את כל החום והאהבה שאני צריך. אני בתוך משפחה. זה בעצם הפלוס של המועדון הזה".
