רק שנתיים שיחק איבן גצקו במכבי חיפה, אבל היו אלה שנתיים שייזכרו לעד במועדון. זה התחיל עם גביע ב-1993 ולאחר מכן אליפות ללא הפסד ב-1994, כולל שניים מהניצחונות הגדולים ביותר בתולדות המועדון - 0:1 בחוץ על פארמה בגביע אירופה למחזיקות גביע וה-0:5 על מכבי ת"א, בו הוא גם הבקיע.
גצקו הגיע לישראל ככוכב מאוקראינה, אבל בעיקר עלה מהספסל במכבי חיפה ולא נחקק בזיכרון כמו בני ארצו סרגיי קנדאורוב ורומן פץ. בראיון מעמיק לאתר הרוסי fanday סיפר גצקו על התקופה ביקור, וגם שיתף בסיפור שלא סופר על אותו ניצחון היסטורי באיטליה.
"הכל בסדר איתי היום", אמר גצקו, "אני גר באודסה. כמובן שהיה יכול להיות טוב יותר אם לא היתה מלחמה. כולם רואים מה קורה מסביב. אי אפשר להיות רגוע ולחיות בבטחון. לכן את חי את היום. אני עובד עם ילדים שמתחילים את דרכם בכדורגל".
"כשהגעתי למכבי חיפה זו היתה קבוצה מעל לממוצע", המשיך חלוץ העבר, "היא זכתה באליפויות ובגביע. חיפה גם רשמה הופעות יפות באירופה. שיחקנו שווה בשווה מול פארמה האיטלקית, שבאותו זמן היתה מחזיקת גביע אירופה למחזיקות. הפסדנו להם רק בפנדלים. הם הגיעו בסופו של דבר לגמר המפעל".
"היתה חבורה של שחקנים טובים במכבי חיפה. ברקוביץ', מזרחי, חזן... שחקנים ששיחקו באנגליה ובצרפת. היה גם את ויקטור צ'אנוב ואנדריי באל. שנה לאחר מכן הצטרפו סרגיי קנדאורוב ורומן פץ".
גצקו, לדבריו, היה אמור לשחק שנה אחת בחיפה ולאחר מכן לעבור למועדון גדול יותר: "חשבתי שמכבי חיפה תהיה רק תחנת מעבר עבורי. אשחק שם שנה ואז או שהם ימכרו אותי או שאבחר במועדון שאני רוצה לשחק בו. זה היה כתוב בחוזה שלי. שנה, עם אופציה לשנתיים נוספות. בסופו של דבר שיחקתי שנה, זכינו בגביע ולא היו שום דיבורים על מכירה למועדון אחר. חיפה הלכה חזק על הצלחה באירופה. נשארתי עונה נוספת וזכינו באליפות. הבנתי לא ישחררו אותי".
"היו עליי הצעות. אחת מהן מפורטסמות'. אפילו נסעתי לאנגליה להתאמן איתם, המטרה היתה לשחק בפרמיירליג. בסופו של דבר הקבוצה לא העפילה ונשארה בליגת המשנה. בנוסף הקשיחו את החוקים על צירוף זרים באנגליה. הייתי צריך לשחק לפחות 50 אחוז מהמשחקים של הנבחרת. לכן זה לא הסתדר שם. אחרי חודשיים באנגליה, חזרתי לישראל".
"מכבי חיפה כבר הבינה שאני לא רוצה לשחק בקבוצה. שאני רוצה לעזוב, לא משנה מה. אז הם שלחו אותי לסרבט להתרשמות. הייתי בז'נבה חודש. נדמה היה שהם רוצים אותי ושאני מתאים להם, אבל גיליתי שחיפה דרשה עבורי 3-4 מיליון. אם אמשיך בסרבט, חיפה לא היתה מכבדת את החוזה שלי, אז הייתי צריך לחזור לישראל".
"חיפה אמרה לי שאני ממשיך איתם. אני עניתי שאם הם לא יחכו, לא אשחק אצלהם. לאחר מכן הגיעו התביעות המשפטיות. הגשתי תלונה לפיפ"א. לקח הרבה זמן עד שהדברים התבררו. לא שיחקתי כדורגל שישה חודשים. בכל הזמן הזה, הייתי בישראל, אבל נאסר עליי להתאמן עם הקבוצה. לפי החוזה, זכיתי רק לשכר בסיס. ללא בונוסים. נכון, המועדון לפחות לא לקח לי את הרכב והדירה. זה נשאר".
"הרווחתי בחיפה משהו בסביבות 5,000 דולר. בשוק העבודה הישראלי נחשב להרבה אז. בגלל המצב הזה, הפסדתי הרבה כסף. חיפה היתה אמורה לשלם לי כ-80 אלף דולר, אבל מעולם לא קיבלתי את הכסף. גם תבעתי אותם, אבל הדבר העיקרי לא היה הכסף, אלא הרצון להיות שחקן חופשי. זה מה שרציתי מלכתחילה, אחרת לא הייתי חותם בישראל", חתם גצקו את הפרק הזה.
לאחר מכן, גצקו, שהיה ידוע כפנדליסט מחונן, הוסיף אנקדוטה שלא הרבה יודעים על בעיטות הפנדלים מול פארמה: "השחקנים אפילו לא שאלו את המאמן מי יבעט. הישראלים מיד אמרו לנו: 'חברים, סליחה, אבל אנחנו רוצים להירשם בדפי ההיסטוריה'. מעולם לא הגיעה קבוצה ישראלית כ"כ רחוק באירופה, במיוחד לנוכח העובדה ששיחקנו נגד קבוצה איטלקית. לכן, הבועטים היו מזרחי, חרזי, גלאם וראובן עטר. הם כמעט הלכו מכות בינם לבין עצמם על האפשרות לבעוט. הייתי מוכן לבעוט פנדל, כמו גם קנדאורוב ופץ, אבל הם אפילו לא הציעו לנו".
