ממש כמו לפני 20 שנה, מסתבר שפיאסקו בטדי אחרי משחק גדול באירופה זה סוג של נוהל אצלנו. יא בא יה, איזו שחיטה. בסך הכל רצינו לחזור הביתה בשלום מטדי, אבל חטפנו חתיכת אגרוף לבטן במשחק נפל, אגרוף שהוציא לנו את כל האוויר מהריאות בבום, מול קבוצה שפשוט ניקתה איתנו את הדשא.
ברק בכר החליט ללכת עם ההרכב החזק ביותר, יותר במהלך אי אמון די מובהק במחליפים שלו מאשר במתן אמון בהרכב הפותח. ואוי, כמה שזה לא השתלם...
אותה מכבי חיפה שנתנה משחק ענק ביום רביעי הופיעה סחוטה, אנמית, כשגם מחאות הקהל לא בדיוק השפיעה לטובה על מדד האנרגיה הכללי. אני באמת לא מאמין שהייתה איזושהי שאננות במשחק הזה. אולי חוסר ריכוז, אולי אות לתשישות כללית, אבל לא היה אף אחד שזלזל במכבי חיפה במשחק הזה - ובצדק.
מול הפועל ירושלים מתלהבת, תוססת, חכמה וזריזה, לא הייתה לאף אחד מהשחקנים הקבועים והכבויים שלנו תשובה. התקפה אחר התקפה התרסקה על שובר הגלים של הגנת הפועל ירושלים, די בקלות יש לומר. כל ניסיון התקפי היה שבלוני ואיטי מאוד, שום תנועה לעומק, שום תחכום, שום מכבי חיפה.
וכשאין כלום מקדימה, הצרות מתגלגלות לאחור בקלילות, והפועל ירושלים כתשה אותנו במעברים מצוינים, מהירים מאוד ומלאי מחץ. צריך לומר, התוצאה במחצית אפילו עשתה איתנו חסד מסוים. פשוט כלום ושום דבר, נרפות שלא האמנו שנחזה בה בשלב זה של העונה.
המחצית השנייה, כאמור, לא הולידה שינוי גדול מדי, כשגם המיני-מומנטום של הלחץ וההתקפות נעצר עם העקיצה של השלישי בצד השני של המגרש. עד הסיום, התנהלנו במגרש במעין מוות קליני, מסוג הימים שבאמת אין לך סיכוי להוציא מהם זרזיף הכי קטן של ח'יר.
אין לי מה להצביע על אשמים, באמת שכולם היו זוועה, ויותר מכך - הפועל ירושלים היתה פשוט נהדרת. יש לי רק מחמאות למועדון הזה, מועדון הנאמן לדרכו וקוצר פירות באמון לו הוא זוכה. פתיחת העונה הטובה שלהם היא לא מקרית, והם ראויים למאבקי צמרת השנה. נס לא היה לנו, פח גדול נראינו. למרבה המזל, המרתון המטורף שבו אנחנו נמצאים לוקח הפסקה קלה, ואנחנו צפויים לפגרה של שבועיים.
זה הזמן, נוסף על מנוחה, לחשבון נפש עמוק. מכבי חיפה לא יכולה להרשות לעצמה מצב שבו אין לה שום אמון בספסל ובתוצאות שהוא (לא) מביא. גם התקופה היחסית מדודה ומוגבלת עד נובמבר תביא איתה עוד מצבי תשישות קיצוניים, ואי אפשר להשלים עם מצב בו כל פציעה מהקישור האחורי ומעלה תביא לקטסטרופה ולחורים כאילו אנחנו בעונה של מרקו בלבול.
מכבי חיפה הילכה על חבל דק - ונפלה ממש לפני הגדה השניה. אנחנו חייבים לזכור את תקדימי העבר המכאיבים, להתנער מהאדישות/זחיחות ולהתחזק בלפחות שני שחקנים לקראת ההמשך. המצב הנוכחי של תלות מוחלטת ברעיונות וברעננות של אחד עשר הפותחים הוא רע מאוד, וכבר גבה קורבן ראשון ומכאיב מאוד.
ומכאן, העיניים כמובן למשחק הבא. מכבי תל אביב הדורסנית מגיעה בכושר מצוין לסמי עופר, במשחק אירופי לכל דבר ועניין. מלחמת עולמות, קרב במשקל כבד, משחק עונה שמובטחות בו תימרות עשן, עשירות בדם ואש. מיותר לציין, בטח לאור ההפסד המשפיל הזה, עד כמה המשחק הזה חשוב להמשך הדרך ועד כמה ההשפעה המוראלית והמעשית שלו היא עצומה.
אז קחו לכם 24 שעות, כמיטב המסורת, נסו לעכל את ההפסד הבאמת מר הזה, ותתחילו לבנות את הרעב, התשוקה והאנרגיות שהביאו אותנו עד הלום. אחרת, בטח מולם, זה לא יילך.
ואל תשכחו, גם בלילה ירושלמי קריר, כשהפנים בין הידיים. אנחנו אוהבים אתכם, אנחנו מאחוריכם ואיתכם - עד הסוף.
פגרה טובה, בהצלחה לנבחרת ישראל.