(התקציר באדיבות "ספורט1")
דו"ח ועדת זליכה משנת 2012, הלוא הוא דו"ח "הוועדה הציבורית לבדיקת המבנה הניהולי של ענף הכדורגל בישראל", פורסם לאחר התכנסות הוועדה על רקע משבר אמון חריף ששרר בקרב גורמים שונים בכדורגל הישראלי. החל מציבור האוהדים, גורמי ממשלה שונים, שחקני ומאמני הענף ומוסדות הכדורגל כשבראשן אז ההתאחדות לכדורגל.
Follow @EladKlein
אירועי האלימות לאחר הדרבי התל אביבי במרץ 2012 בה אוהדת נפצעה קל מאבוקה, ההתפרצויות בסיום המשחק בין מכבי פ"ת להפועל חיפה באותו חודש, הכאוס בבית הדין של ההתאחדות בשל אותו מקרה במושבה, וההתפרצויות האלימות בסיום המשחק בין הפועל ר"ג לבני לוד חודש לאחר מכן. "הוועדה סבורה כי בעיות אלה הן תולדה של הכשלים המבניים בהתנהלות הענף לאורך שנים רבות", כך נכתב בדו"ח זליכה. "לכן ראוי שנתרכז בכשלים המבניים עצמם ולא בבעיות פרסונליות כאלו ואחרות".
באותו הדו"ח המפורט, כתבה הוועדה כי היא "מוצאת את עיסוקה של ההתאחדות לכדורגל בהנהגת הליגות המקצועניות פוגע בתפקידים הציבוריים האחרים שלה, בהנהגת הליגות החצי-מקצועניות, ליגות הילדים, הנערים והנוער". בתוך רשימת הנפגעים גם עידוד ליגות הנשים, הבאת הנבחרות להישגים וקידום תדמית משחק הכדורגל בישראל. "לפיכך, הוועדה קובעת כי על ההתאחדות לאפשר לשתי הליגות המקצועניות להקים מנהלת ליגה".
המנהלת, על פי עיקרי הדו"ח, הוקמה בשביל כמה מטרות ברורות: קידום תדמית הכדורגל בישראל, חיסול ניגודי האינטרסים שיאפשר לקבוצות לקדם עצמן כנכסים מסחריים ושיווקיים, לעסוק בארגון ורישוי התחרויות בשתי הליגות הבכירות בישראל, לקדם ולשווק את האינטרסים המשותפים ועוד. המנהלת נתבקשה לעסוק גם בחלוקת התקציבים המתקבלים מזכויות שידור וטיפול בתופעת ההימורים הלא חוקיים. נקודה מעניינת נוספת, ורלוונטית מתמיד בימינו, היא הדרישה מהמנהלת לבחון קריטריונים שונים לפני העברת בעלות של קבוצה מסוימת.
עם תחילתה של עונה חדשה, ולציון 10 שנים מאז פרסום מסקנותיה ופתיחתה של העונה התשיעית של מנהלת הליגות לכדורגל בתפקידה, עצרנו לרגע לבחון מה המנהלת שינתה ומה היא קצת פחות הצליחה לשנות במשך שנות פעילותה.
רחוקה מלהיפתר: בעיית האלימות בספורט
כאמור, מנהלת הליגה קמה בבסיסה על יסודות של רצון לפתרון בעיית האלימות. הפחתת אלימות במגרשי כדורגל בפרט ובמדינות בעולם בכלל היא בעיה רחבה מאוד וקשה "להפיל" את האשמה בה על גוף זה או אחר ששם את הזרקור על הנושא. אגב, בדו"ח עצמו מובאות שתי דוגמאות חשובות ומעניינות (שלא אכנס לגופן כעת) של תיאוריית "החלונות השבורים" לצמצום הפשיעה בניו יורק והפעולות שננקטו בשנות ה-90 לצמצום האלימות במגרשים באנגליה.
התקיפה של ערן זהבי בדרבי התל אביבי, האירועים האלימים בדרבי החיפאי בזמן הקורונה, זריקת האבנים על אוהדי נתניה בדוחא, תקיפת אוהדת בית"ר בזמן משחק. אלו רק חלק מאירועי אלימות זכורים בעשור האחרון וזה עוד לפני שנכנסנו למנהגים חדשים יותר כמו זריקות החפצים בעונה שעברה. חשוב לציין שחלק מהשאיפות כן יושמו, בעיקר בניסיון להפוך את מרחב האיצטדיון למרחב נעים יותר. כזה שיש בו תאי שירותים ראויים וניסיונות להפוך את מגרש הכדורגל למרחב חברתי חוויתי יותר.
בכל אופן, אין ספק שבימים בהן מתכנסות ועדות לצמצום ומיגור תופעת האלימות בספורט, וגם אין ספק שהרבה בנושא - לא באמת השתנה. המנהלת מנסה, רתמה גם את שר הספורט, אבל כמו בכל מאבק עיקש, גם כאן אפשר להמשיך ולהאמין שמגרשי הכדורגל בישראל יהפכו למרחב בטוח הרבה יותר מזה שהוא היום. שלא יהיה חשש להגיע למגרשים ושגם השחקנים, אותם מודלים לחיקוי על הדשא, ידעו מתי לעצור או למתן את האמוציות כדי להיות חלק מהמאבק לצמצם את האלימות ולא ללבות אותה.
כיף לעקוב: קפיצת המדרגה השיווקית
התפתחות הרשתות החברתיות בעשור האחרון נתנה את הבמה לקבוצות רבות לעשות צעדים חדשים ומעניינים בתחומי השיווק. מנהלת הליגה, תחת הנחיות מטעמה ודרישות שלה מקבוצות הליגה, הצליחה ליצור תדמית דיגיטלית שוויונית ומהנה לחובבי הכדורגל הישראלי. מיזמים כמו "בוקר טוב" בימי ראשון, קידום שווה של פעולות חיוביות בין שחקני הליגה ויצירת שיח דיגיטלי עם כל קבוצות הליגה הפכה את הנראות החיצונית שלה למקצועית יותר. בנוסף, כמות המצלמות בכל משחקי הליגה שודרה וחווית הצפייה עלתה משמעותית, וגם הסטטיסטיקה המתקדמת שמאפשרת להכיר את השחקנים לעומק ולייצר שיח אחר ועמוק יותר.
גם האמצעים הוויזואליים, ימי הצילום לקבוצות, הפרסומות השונות. אפשר לדבר הרבה על הרמה המקצועית ועל איפה אנחנו עומדים מול שאר הליגות באירופה (ברור שהשישית בטיבה באירופה, לא?), אבל לפחות חיצונית ודיגיטלית המותג נראה טוב. רק לאחרונה המנהלת הקימה גם עמוד טיק-טוק חדש, מהלך שיווקי חשוב מאוד כדי להתקרב לדור הצעיר יותר.
שדרוג משמעותי בהכנסות לקבוצות
מנהלת הליגה בתקופתה הגדילה משמעותית את הסכום שנכנס כתוצאה מזכויות שידור, שהגיעו לסכום של מעל למאה מיליון. המשמעות היא שאותו כסף שנכנס מגיע לקבוצות, ומאפשר להן להתקיים בתקציבים גדולים יותר. בנוסף, היו הסכמי חסות לליגה שגם כן היו בסכומים גבוהים, מה שנתן עוד "אוויר" לקבוצות הליגה.
עלייה בכמות הקהל
ייתכן שלעליית הקהל לא בהכרח יש משמעות למנהלת, אבל כן יש שורה תחתונה - בזכות השדרוג במתקנים, עלתה משמעותית כמות הקהל במגרשים, כשבשנה שעברה נשבר שיא האוהדים במחזור אחד. ההייפ סביב הכדורגל הישראלי חזר, וזה משהו שמחזיר את הכדורגל הישראלי למרכז הבמה. עם זאת, עדיין יש יותר מדי משחקים עם כמויות קהל תלת-ספרתיות (בתחום הנמוך).
מקום למחשבה: צמצום הליגות
קצת אחרי התכנסות הוועדה, שהמליצה בין היתר גם על צמצום הליגות ל-12 קבוצות, הליגה אכן צומצמה - אך רק ל-14 קבוצות. מאז, לא השתנה הדבר. תחת שינויים חיוביים שעוררה המנהלת בתחומי השיווק והמדיה נראה שלכדורגל הישראלי קשה להתמודד עם בטן כה משמעותית בליגת העל שלה.
ניקח לדוגמא את הקונפרנס ליג. כמעט ואין מחלוקת על העובדה שמדובר בליגה הכי מתאימה עבור הקבוצות הישראליות. אם הכל יילך כמתוכנן, בשנים הקרובות נראה יותר סיפורי הצלחה של קבוצות ישראליות באירופה. הבשורה המשמחת היא שהקבוצות הישראליות ימצאו עצמן על במות מכובדות ושלבים מתקדמים במפעלים האירופאיים.
הבשורה הפחות משמחת היא שאלו יהיו ככל הנראה רק מכבי חיפה, מכבי תל אביב והפועל באר שבע. לפחות בעתיד הנראה לעין. בזכות (או בגלל, תלוי באיזה צד הקבוצה שאתם אוהדים נמצאת) מענקי ההעפלה השמנים שמקבלות האירופאיות מאופ"א, הפערים צפויים ללכת ולהאמיר. כבר הקיץ ניתן לראות את אחד ממירוצי החימוש הגדולים בכדורגל הישראלי ואם מכבי תל אביב ומכבי חיפה ירשמו הישגים מכובדים בזירה האירופית - הסכומים ימשיכו ויגדלו.
יש משהו מאוד רומנטי בליגה שלנו, שבהחלט עלול להיעלם אם הליגה תצומצם, אבל מנהלת הליגה צריכה לשאול את עצמה מה היא מעדיפה - ליגה רוויה בקבוצות עם שחקנים ומאמנים שמתחלפים בכל עונה ביניהן, ללא סיכוי להצלחות גדולות וללא פוטנציאל רווח לליגה ולעצמן? או שמא ליגה בוטיקית יותר (שגם בה יהיו כנראה פערים) עם 10-12 קבוצות ועם ניסיון לייצר מארג תמיכה עבור הקבוצות שנמצאות בה?
אפשר גם בלי המיליונים: קידום קבוצות "הבטן" והפריפריה
כדורגל מהווה בסיס לחיבור קהילתי-חברתי וניתן לזהות את המשמעות העצומה שלו באקדמיות הכדורגל השונות (ולצערנו הלא רבות כרגע) בליגת העל. בין אם המודל של באר שבע, של נתניה או של אשדוד, למנהלת הכדורגל הפועלת בחברה הישראלית יש מקום למחשבה כיצד לקדם חיבורים קהילתיים ומקצועיים בקרב הקבוצות.
אולי, דרך הקטנת ליגה, תוכל המנהלת לשים דגש במקומות שבהם קבוצות משוועות להגדלת העניין סביבן. דרך תקצוב של פעילויות קהילתיות, עמותות לגילאים הצעירים (לא רק מחלקות נוער מקצועיות) וסיוע בקידום מקומי של קבוצות הכדורגל בליגת העל (אלו שאולי יהיו חלק מליגת הבוטיק המצומצמת), תוכל המנהלת לעודד את המועדונים עצמם להגיע אל סטנדרטים בסיסיים ביצירת החיבור בין קבוצת הספורט עצמה לבין הקהילה שסובבת אותה.
כרגע, יותר מדי קבוצות בליגת העל שלנו משחקות רחוק מהעיר שלהן (קבוצות הצפון כמשל), ללא לב קהילתי פועם ביציעים ועם כמויות קהל שלא יכולות להיות ראויות לליגה בכירה ששואפת למצב את עצמה במקום גבוה יותר.
תגובת מנהלת הליגות
"מאז הקמתה מנהלת הליגות בכדורגל קידמה רבות את הכדורגל המקצועני בישראל כפי שניתן לקרוא בכתבה זאת.בעיית האלימות הינה בעיה חוצת גבולות של החברה הישראלית הקיימת לצערנו באופן בולט בכבישים, בבתי חולים, ברחוב ובמקומות נוספים ולעתים אף זולגת לתוך מגרשי הכדורגל.
חרף הדוגמאות המובאות בכתבה שאכן התרחשו, צריך לזכור שבעקבות הפעולות החיוביות שעשתה המנהלת כמות הקהל עלתה באופן דרמטי והאוכלוסיה האלימה הינה מיעוט עברייני שאינו רצוי במגרשים ולצערנו מעיב על הרוב ואנו מצפים כי מערכת בתי המשפט תשתמש בכל הכלים העומדים לרשותה ותוקיע את העבריינים הללו מתוכנו.
בימים אלו אנו בסיום תהליך גיבוש צעדים נוספים האמורים למגר אוכלוסיה לא רצויה זו ממגרשי הכדורגל. אנו משוכנעים כי צעדים אלו יחד עם פעולות נוספות כמו הקדמת שעות המשחקים ויצירת פלטפורמה חוויתית יגדילו את כמות המשפחות, הורים וילדים שיגדשו את האצטדיונים.
אנו רואים זכות וחובה להמשיך לעבוד למען הקבוצות ולמען ציבור אוהבי הכדורגל על מנת להמשיך ולשפר את הענף אם במשיכת נותני חסות אטקרטיביים והגדלת התקציבים, שיפור התשתיות, מתן מידע לקהל ולקבוצות על מועדי המשחקים זמן רב מראש, שדרוג חווית הצפיה והכנסת סטנדרטים מקצועניים לקבוצות על ידי מתן תמריצים והכוונה מקצועית מתאימה".
