מוקדם לקבוע איזשהן מגמות אחרי שני מחזורים. נכון שאנחנו בעסקי הכדורגל, המשחק שבו אריק טן האח הוא מושיע ביולי ועל סף פיטורים עוד לפני שנפתחת שנת הלימודים, וכולנו קצת חיים על הקצה - אבל לא חכם לחרוץ גורלות על מצע נתונים כל כך נמוך כמו 180 דקות ברוטו (בטח כשחלק מהקבוצות אפילו לא שיחקו 180).
אבל אם יש מסקנה שרבים כבר שותפים לה, היא התחושה שבניגוד לעונות קודמות, שבהן המחזורים הראשונים היו כאוטיים (זכורה במיוחד הריצה הקצת תמוהה של הפועל חדרה בפתיחת עונת 18/19) והסדר הרגיל של הליגה החל לתפוס מקום בתוך הסתיו - בעונת 22/23, כך לפחות נדמה, יש סדר ברור כמעט מההתחלה.
מכבי ת"א, מכבי חיפה ובאר שבע בשפיץ העליון והמחודד, מכבי נתניה היא אולי הצלע הרביעית שמדי פעם תצליח לדגדג - וכל יתר 10 הקבוצות, משלהי פלייאוף העליון ועד הקו האדום ומתחתיו, הולכות לשחק כיסאות מוזיקליים עד סוף העונה. כולן יכולות לנצח את כולן.
אי לכך ובהתאם לזאת, כפי שאת חדרה לא צריך לשפוט על סמך המשחק הזה (שכן היריבות האמיתיות שלה לא קרובות בשום צורה למכבי תל אביב), גם את מכבי ת"א אנחנו צריכים להיזהר מלשפוט יותר מדי על סמך אתמול. בסוף, הם פגשו יריבה שהם גדולים עליה בכמה מספרים, ובמשחקים מול מכבי חיפה ובאר שבע מן הסתם מכבי תצטרך להיערך אחרת. מצד שני, אנחנו לא שופטים אותה רק על אתמול; ראינו אותה מול אריס סלוניקי, וגם מול ניס - בסיכום שני המשחקים - היא לא התבטלה.
אם כן, למכבי ת"א יש מסקנת על - אם הקבוצה הקודמת של איביץ', זו שלקחה אליפויות ב-2019 ו-2020, היתה כזו שבעיקר מתבססת על הגנה וקישור יצוקים מברזל, הפעם על היסודות הללו מופיע גם ברק התקפי. אם במכבי ת"א ההיא החלוצים היו צ'יקו אופואדו (עם כל הכבוד) או איתי שכטר (עם עוד יותר כבוד), הפעם אין ספק שמכבי השתדרגה - עם חלק קדמי של התקפת משולש, גלוך-יובאנוביץ'-זהבי. כוח שקשה לעצור, מה שהופך את מכבי ת"א הזאת לקבוצה שמספקת אתגר משמעותי לכל מאמן.
אבל עם כל הכבוד ליובאנוביץ' הקטלני או לזהבי הבלתי נגמר, הבשורה של המשחק הזה הגיעה מאוסקר גלוך. כל דיבור על אוסקר גלוך מעורר קצת פחד אצל אנשים בקהיליית הכדורגל. אוהדי כדורגל בישראל, מה לעשות, הם טיפוסים קצת פוסט טראומטיים; הם זוכרים את כל הפספוסים והכשלונות של העבר, ולכן קצת חוששים להגדיר את מה שהם רואים. חוששים להתאהב מהר מדי, וליפול לעוד איזו "החמצה", נוסח טוטו תמוז או גיא אסולין או מי שלא תרצו שיכול להכניס ברשימה הזאת.
אבל מבחן העיניים חזק מכל אמונה טפלה. ובעיניים של אוהד כדורגל, גלוך הוא פשוט שחקן ברמה גבוהה. לא רק ברמה של נוער, גם ברמה של בוגרים. לא רק מול קבוצות חלשות בישראל, גם מול קבוצות חזקות ואפילו מול קבוצות אירופאיות - בכל פעם שהוא עלה למגרש, בהרכב או כמחליף, הוא הראה מה הוא שווה.
הוא ידע לרקוד, למסור, להחזיק כדור וגם לנפק מספרים. הסטטיסטיקה פשוטה: בעונה שעברה היו לגלוך 10 משחקים בבוגרים, והוא סיים עם 3 שערים. העונה, הוא שותף בארבעה - ויש לו שני בישולים ושני שערים. את החושים החדים יש לו, גם ברמה הזאת, וגם את אומץ הלב והביטחון העצמי. השאלה שנותרה עכשיו, היא אם אנחנו מסוגלים לוותר על הפחד - ופשוט להאמין בו.
גם מכבי ת"א יכולה וצריכה להאמין יותר בגלוך. זו קבוצה רצופה בשחקנים גדולים, וככל הנראה יצטרפו שחקנים טובים גם בעתיד הקרוב. אבל גלוך הוא האינטרס של מכבי ת"א עם הפנים קדימה, לשנים הבאות. ואתמול קיבלנו הצצה למה שגלוך יכול לתת לצהובים, ולא רק לקחת ממנה. מישהו שהוא לא רק "פרוספקט" שצריך לפתח כדי להרוויח עליו בעתיד, אלא גם מישהו שיכול לתרום לה בהווה - במאבק האליפות החשוב מול מכבי חיפה.
זה הולך להיות מאבק איתנים - מכבי חיפה וגם באר שבע שבעל כורחה הפכה להיות "אנדרדוג" (למרות שיש לה איכות של פייבוריטית), הולכות להיות יריבות חזקות ועקשניות. למכבי ת"א דרוש משהו שאין לקבוצות הללו, וגלוך בהחלט יכול להיות משהו כזה.
