תפקיד המנהל הספורטיבי כבר הפך מזמן לאחד התפקידים החשובים בכל מועדון כדורגל. שמות כמו מייקל אדוארדס בליברפול, צ'יקי בגירסטיין במנצ'סטר סיטי, בפה מארוטה מיובנטוס וכמובן מונצ'י של סביליה, הפכו במהלך השנים לשמות שמגדירים את התפקיד החשוב, וקיבלו קרדיט גדול על ההצלחות הגדולות של המועדונים בהם עבדו.
בכדורגל הישראלי, פחות מחצי מקבוצות הליגה מחזיקות בתפקיד המנהל המקצועי, וגם אם כבר יש מישהו שמחזיק בתפקיד, הוא לא באמת יכול לעשות את מה שמצופה ממנו. אבל מה בעצם מנהל ספורטיבי צריך לעשות? בואו ננסה להבין.
מעל הכל, מנהל ספורטיבי צריך להיות זה שבונה את הקבוצה לטווח הרחוק. הוא לא רק זה שצריך לבחור את המאמן, ביחד עם הבעלים כמובן. יותר מזה, הוא צריך לספק למאמן את הצוות המקצועי הטוב ביותר סביבו, לנהל את מערך הסקואטינג, לעקוב אחרי רכש פוטנציאלי במהלך העונה ותמיד להיות מוכן, עד כמה שאפשר, לכל בלת"ם שייפול על המאמן.
במצב בריא, בעלי המועדון צריך לתת מנדט מלא למנהל המקצועי להתעסק בצד בו הם פחות מבינים, הצד המקצועי. המנהל הספורטיבי צריך להוביל אסטרטגיה, ולעסוק בפן המקצועי ממחלקת הנוער ועד המחלקה הבוגרת.
שימו לב למילים בהן השתמשנו כאן. אסטרטגיה, דרך, חשיבה לטווח ארוך. אתם כבר מבינים מדוע תפקיד המנהל המקצועי לא באמת תפס בכדורגל שלנו? הלחץ המוגזם שאופף מועדונים כאן, פיטורי המאמנים התכופים, ההתנהלות הכלכלית הבעייתית בחלק גדול מהקבוצות, כולן הופכות את תפקיד המנהל הספורטיבי לכמעט בלתי ניתן להצלחה.
כמו כל דבר בכדורגל שלנו, מכבי תל אביב ומכבי חיפה (לזכותם של הצהובים ייאמר שהם החלוצים האמיתיים בנושא), הן המובילות גם בנושא הזה, עם מנהלים מקצועיים אמיתיים. יחד איתן, גם בהפועל ירושלים, מכבי נתניה, הפועל תל אביב והפועל חדרה, התפקיד קיים. בהתחשב בכל המשתנים ותנאי הפתיחה, יצאנו לבדוק את הקיץ של כל אחד מהמנהלים הספורטיביים בליגה שלנו.
אורן גולן (הפועל חדרה): ינסה שוב לחולל קסמים
השחקנים שהגיעו:
נהוראי יפרח - מכבי חיפה
רום אליגון - הפועל באר שבע
ניקו אולסק - מכבי פתח תקוה
טום ברקוביץ' - הפועל רמת גן
עמית יברבאום - הפועל כפר סבא
אייל חן - בית"ר תל אביב בת ים
סער פדידה - הפועל חיפה
תומר מכלוף - בית"ר תל אביב בת ים
ניב גוטליב - הפועל רעננה
סמי בוראר - דן האח
טארק בושנאק - מכבי אחי נצרת
מוחמד חטיב - מ.ס. כפר קאסם
פיליפ איפולה - דולגופרודני
גיא הרמן - הפועל אדומים אשדוד
קלמן שטורם - מורה
האמת היא שאורן גולן הוא דמות שחורגת מסמכות המנהל הספורטיבי הרגיל. במועדון כמו הפועל חדרה, גולן הוא פשוט הכל. הוא הפנים של הקבוצה הצנועה הזאת, שבניגוד לכל הציפיות שורדת כבר עונה חמישית בליגת העל, ולמעשה אף פעם לא הסתבכה במאבק ירידה אמיתי מאז חזרתה לליגה הבכירה, נתון מדהים בפני עצמו.
חדרה, שהצהירה מראש שהיא ניצבת בפני עונה פיננסית, הנחיתה 15 שחקנים, הכי הרבה בליגה אחרי בני ריינה. מומלץ לא להתלהב מהמספר הגדול. בליגת העל שלנו, אולי בכלל בכדורגל, כמות שחקנים אסטרונומית שכזאת תבוא בהכרח על חשבון האיכות, ולרוב קשה לשלב כל כך הרבה שחקנים ביחד. תשאלו את הפועל נוף הגליל שהנחיתה יותר מעשרה שחקנים בינואר באמצע העונה שעברה.
סמי בוראר נראה מבטיח במשחקי פתיחת העונה אבל עד כה לא הרשים בליגה, ובסגל הישראלי גולן הימר על שחקנים צעירים כמו נהוראי יפרח, רום אליגון ואייל חן. לתחושתי, העונה הקסמים של גולן עשויים שלא להספיק. הוא, ואוהדי חדרה, יקוו שגם העונה הפרשנים יאכלו את הכובע.
הציון של אורן גולן - 5
עומר בוקסנבאום (הפועל תל אביב): לא מה שפיללו אליו
השחקנים שהגיעו:
דוד קלטינס - הפועל באר שבע
ניב זריהן - בית"ר ירושלים
אנטואן קונטה - אוניברסיטטאה קראיובה
אבו דוסו - הפועל ראשון לציון
יהב גורפינקל - נורשפינג
אלן אוז'בולט - הפועל חיפה
סינטאיהו סלליך - גנצ'לרבירלי
פאבלו גונסאלס - סיגמה אולומואוץ
דור אלו - מכבי פתח תקוה
סטפן מרינוביץ' - הפועל נוף הגליל
גודפריד רומראטו - וילם II
הישאם לאיוס - מ.ס. כפר קאסם
קייס גאנם - הפועל באר שבע
שחקן העבר, שזכה בצדק למחמאות אדירות על העבודה שלו במחלקת הנוער, עורר תקוות רבות באוהדי הקבוצה עם מינויו למנהל הספורטיבי. אפשר להבין את זה. בוקסה הוכיח דרך, חזון ואפילו אומץ מקצועי בהתנהלות שלו במחלקת הנוער. אבל את הקיץ האחרון של האדומים אפשר להגדיר כאכזבה גדולה.
אחרי שדורון ליידנר, אושר דוידה ושי אליאס עזבו, בוודאי לא באשמתו של בוקסנבאום, בהפועל תל אביב הנוכחית נבנה סגל פשוט לא טוב בלשון המעטה. חמור מכך, יש שיגדירו אותו אפילו כסגל מכעיס.
הישאם לאיוס נראה כמו הברקה, אלן אוז'בולט, למרות שעדיין לא הרשים, הוא שחקן שלפחות 11 קבוצות בליגה שלנו היו שמחות להחתים, ופאבלו גונסאלס נראה כמו תוספת ראויה, אבל כאן בערך זה נגמר. ההחתמות של ניב זריהן וסינטיאהו סלליך לא ברורות, קל וחומר סטפן מרינוביץ', שוער ליגה בינוני במקרה טוב, שכדי להוסיף חטא על פשע, גם סומן על ידי הקהל האדום בעונה שעברה, באותה תקרית נגד הפועל נוף הגליל בה שיחק.
במקרה של הפועל ת"א, צריך לקחת בחשבון גם את ההתנהלות של הניסנובים והמצב הכלכלי של המועדון, אך כאן נכנסת השאלה, אם בוקסנבאום לא מסוגל להתוות את הדרך שלו ואת תפיסת העולם שלו, למה הוא במועדון?
הציון של עומר בוקסנבאום - 6
שי אהרון (הפועל ירושלים): המחמאות היו מוצדקות
השחקנים שהגיעו:
יואב תומר - הפועל תל אביב
גולן בני - הפועל רעננה
ג'ורדן בוטאקה - פורטונה סיטארד
נדב נידם - עירוני קרית שמונה
וויליאם טוגי - מולנבק
תומר אלטמן - רודה
עומר קבילו - מכבי חיפה נוער
עמית גלזר - בני יהודה
בני טרידובסקי - הפועל תל אביב
אלון אזוגי - הפועל תל אביב
באופן די מפתיע, הפועל ירושלים הצנועה, מועדון האוהדים שצמח מההריסות, הצליחה לעורר נגדה לא מעט אנטגוניזם בעונה הראשונה בליגת העל. הגישה השונה במחוזותינו, התחושה ש"אנחנו יודעים טוב יותר", ובוודאי הפרסונה של זיו אריה, יצרה למועדון החביב הזה לא מעט אוייבים. אבל ירושלים שרדה בליגת העל, ואת הקיץ שלה כרגע אפשר לתאר במילה אחת - נפלא.
פתיחת העונה של האדומים-שחורים פשוט חלומית, ובעוד שברור גם להם שהם ככל הנראה לא יישארו בחלק העליון וימים קשים עוד יגיעו, את פירות העבודה של שי אהרון אי אפשר לפספס. זיו אריה קיבל תוספות משמעותית של שחקנים שמאפשרת לו לשחק את הכדורגל שהוא רוצה, והתוצאה נראית בבירור על כר הדשא, עם סגנון התקפי ואמיץ, אפילו נגד מכבי חיפה.
ג'ורדן בוטאקה נראה כמו הברקה של ממש, נדב נידם הוא שחקן הרכב לגיטימי כמעט בכל קבוצה בליגת העל, ואלון אזוגי, עמית גלזר ותומר אלטמן מוסיפים עומק בסגל הישראלי. יואב תומר שהגיע ממש בסיום החלון יוסיף כוח אש ואולי גם את השערים בדקות המאוחרות שהוא כל כך אוהב לכבוש, וגם וויליאם טוגי כבר הראה ניצוצות.
במקרה של שי אהרון, המחמאות מגיעות לא רק על השחקנים שהגיעו, אלא גם, ובעיקר, על ההתנהלות מול המאמן. אם אנחנו מדברים על התווית דרך ומדיניות, שי אהרון שהתעלם מהביקורות והאמין בזיו אריה, כרגע קוצר את הפירות. במועדון בסדר הגודל של הפועל ירושלים, קשה לבקש יותר.
הציון של שי אהרון - 8
אלמוג כהן (מכבי נתניה): נכס למועדון
השחקנים שהגיעו:
איתן אזולאי - מכבי פתח תקוה
מיכאל אוחנה - בית"ר ירושלים
שחר בן יקר - הפועל רעננה
פלוריאן הארטהרץ - פורטונה דיסלדורף
איתמר ניצן - בית"ר ירושלים
גיל יצחק - הפועל כפר סבא
אריך ברקו - זנדהאוזן
לירן רוטמן - בית"ר ירושלים
מכבי נתניה כרגע סובלת מפתיחת עונה לא טובה ולא מזכירה את הקבוצה שהיא הייתה בחצי השני של העונה שעברה. אלמוג כהן, שפרש בעונה שעברה, עבר מיד לתפקיד המנהל הספורטיבי, ונראה שמשתלב בו באופן טבעי. כהן, לזכותו ייאמר, עושה בדיוק את המצופה ממנו, ומפעיל את קשריו בכדורגל הגרמני על מנת להנחית משם שחקנים. הקיץ היו אלו פלוריאן הארטהרץ ואריך ברקו שכרגע לא מרשימים, אך למען ההוגנות, חובה לתת להם זמן.
גיל יצחק ולירן רוטמן נראים כמו תוספות מעניינות בגזרת השחקנים הישראלים, בעוד מיכאל אוחנה, לטעמי, לא באמת מתאים לרמה אליה מכבי נתניה שואפת להגיע. לזכותו של אלמוג צריך לזקוף גם את הגעתו של פטריק טוואמסי, שהגיע בחלון של ינואר בעונה שעברה, הברקה של כהן שהוכיחה איזה נכס אמיתי הוא.
כרגע, מכבי נתניה לא מצליחה להתרומם, וסובלת מהעזיבה של פארפה גויאגון ופתיחת העונה הלא טובה של עדן קארצב, שבוודאי מושפע מסאגת המעבר לרוסיה. אך נראה שאצל היהלומים יש דרך, ויש מי שמוביל אותה. אלמוג כהן, בדיוק כמו שהיה כשחקן, הוא נכס לכל מועדון בו הוא נמצא, והוא ירצה להוכיח שההצלחה בחצי השנה הראשונה בתפקיד, לא הייתה מקרית.
הציון של אלמוג כהן - 6
ברק יצחקי (מכבי ת"א): הלך על המוכר והידוע
השחקנים שהגיעו:
יונתן כהן - פיזה
דריק לוקאסן - פ.ס.וו איינדהובן
דור פרץ - ונציה
ניר ביטון - סלטיק
ערן זהבי - פ.ס.וו איינדהובן
יוריס ואן אובריים - אוטרכט
האמת? קצת קשה לשפוט את העבודה של המנהל הספורטיבי של מכבי תל אביב. יצחקי סופג לא מעט ביקורות על ההתנהלות שלו בשנים האחרונות. חלק מהן נעוצות בכך שהוא נכנס לנעליים ענקיות בדמותו של ג'ורדי קרויף, חלק אחר אולי נעוץ בכך שחלק לא מבוטל מהקהל הצהוב היה מעדיף לראות איש מקצוע זר בתפקיד החשוב.
מכבי תל אביב היא בוודאי אחת משתי המועמדות המובילות לאליפות העונה, אולי אפילו המובילה לאור הסגל המפחיד אותו בנתה והעובדה שהיא יכולה להתרכז אך ורק בליגה. אך למרות השמות הגדולים שהגיעו הקיץ לקריית שלום, אי אפשר שלא להימנע מהשאלה, עד כמה תפקידו של ברק יצחקי היה משמעותי?
מכבי ת"א החליטה הקיץ ששנתיים ללא אליפות הספיקו לה, והיא מנסה להחזיר את כל השמות הגדולים שעזבו אותה לאירופה. גולת הכותרת היה כמובן ערן זהבי, כאשר אליו הצטרפו גם דור פרץ ובסופו של דבר יונתן כהן אחרי סאגה מתישה. ניר ביטון, שאם יהיה כשיר לאורך כל העונה עשוי להתברר כשיחוק, הגיע אחרי קריירה מפוארת בסלטיק, ודריק לוקאסן ויוריס ואן אובריים הגיעו גם הם.
נראה שבניגוד לאלברמן, הבעיה הגדולה בעבודה של יצחקי היא שקשה לראות אצלו חלופות אמיתיות ותכנון מוקדם. מכבי ת"א "נתקעה" על אותם שמות מוכרים, והבנייה המאוחרת בוודאי לא עזרה לה באירופה, כשכמובן אי אפשר גם להתעלם מההגרלה הקשה נגד ניס הצרפתית.
העזיבה של סטיפה פריצה, סאגה לא מחמיאה בפני עצמה, השאירה את מכבי תל אביב בעמדה בעייתית בהתקפה, כל עוד ערן זהבי לא חוזר לעצמו, וראינו את זה במשחק נגד אשדוד כאשר ג'ורג'ה יובאנוביץ' היה מורחק. גם המרדף אחרי אלי דסה ויונתן כהן עד שלב מאוחר, אחד הסתיים בהצלחה והשני במפח נפש, מעורר תהיות על העבודה של יצחקי. המנהל הספורטיבי והמועדון כולו הלכו על המוכר והידוע בעונה הקרובה. אם זה יצליח, הביקורות לא יעניינו אף אחד.
הציון של ברק יצחקי - 7
גל אלברמן (מכבי חיפה): כל מה שאפשר לבקש ממנהל מקצועי
השחקנים שהגיעו:
סוף פודגוראנו - ספציה
עבדולאי סק - אנטוורפן
דילן בטובינסיקה - פמליקאו
פרנזי פיירו - גנגאן
פייר קורנו - אוביידו
ניקיטה רוקאביציה - הפועל באר שבע
דניאל סונדגרן - אריס סלוניקי
ינון אליהו - מכבי פתח תקוה
בכלל לא משנה איך תסתיים העונה הזאת בליגת העל, גל אלברמן הוכיח שלפחות כרגע, הוא המנהל הספורטיבי הטוב ביותר בכדורגל הישראלי. איש מקצוע רציני, עם בנייה לטווח ארוך, תכנית עבודה ויכולת להגיב לכל סיטואציה. לצד ברק בכר, אלברמן הוא אחראי מוביל למהפך אותו עובר המועדון מהכרמל בשלוש השנים האחרונות, ומחזיר אותו לימי השיא שלו.
אז מדוע העבודה של אלברמן מוגדרת מבחינתי כהצלחה כשאנחנו רק בתחילת העונה? פשוט מאוד. ליגת האלופות. ההעפלה למפעל היוקרתי של היבשת, כבר הפכה את העבודה של אלברמן להצלחה אדירה, במיוחד כשרואים עד כמה השחקנים שהגיעו הקיץ היו משמעותיים להישג.
חיפה הייתה קבוצה טובה בעונה שעברה, אבל היא הייתה רחוקה מלהיות קבוצה שיכולה להתחרות באירופה. אז אלברמן הגיב, וחיזק בדיוק את העמדות הרצויות. פייר קורנו ודניאל סונדגרן הוכיחו שהם שדרוג גדול בעמדות המגנים, פרנטדזי פיירו כבש שערים מכריעים באירופה, ואין שום ספק שללא השמות האלו שהגיעו בשלב מוקדם של העונה (פרט לא פחות חשוב בעבודה של אלברמן), הירוקים לא היו מגיעים לאירופה.
הוכחה נוספת לעבודה הטובה של המנהל הספורטיבי היא התגובה שלו לעזיבה של בוגדן פלאניץ'. בואו נחשוב על זה, הבלם המוביל של הקבוצה, מי שנחשב למנהיג שלה ולעוגן במרכז ההגנה, עוזב דווקא אחרי ההעפלה ההיסטורית לאלופות. אבל אלברמן, כמו שכבר למדנו להכיר, מוכן לכל תרחיש. חיפה הנחיתה מיידית את דילן בטובינסיקה ועבדולאי סק, ולמרות שמוקדם לקבוע עדיין אם הם ברמה של הסרבי, אין ספק שההגעה שלהם ריככה את המכה.
ואם בכל זאת רוצים לחפש מה לא טוב בסגל של הירוקים, אי אפשר שלא להתסכל כמובן על עמדות הקישור, שם נראה שהירוקים נמצאים במצב מעט בעייתי לאור העומס. בהחלט יכול להיות שלא מעט מהקהל בכרמל היה רגוע יותר אם שמות כמו גוני נאור, מוחמד כנעאן או עדן קארצב היו מצטרפים לסגל ומעבים אותו. האם חיפה יכולה להסתדר עם הסגל הקיים שלה גם לאור העומס באירופה? לטעמי, כן, בוודאי בעונה בה יש פגרת מונדיאל.
הציון של גל אלברמן - 9
