ה-4 בינואר, 2011 הפך, ברבות השנים, לאחד הימים ההיסטורים בתולדות הכדורגל הישראלי. זה היה היום שבו, בעקבות תבוסה 3:0 למכבי חיפה בקרית אליעזר, החליט בעלי מכבי ת"א מיץ' גולדהאר לגדוע - במחי שיחת טלפון אחת - את אחד הקשרים החזקים שנוצרו בדברי הימים של הענף: הקשר שבין אבי נמני למכבי תל אביב. נמני, אז הג'נרל מנג'ר, הלך הביתה (יחד עם המאמן יוסי מזרחי) בעקבות שרשרת תוצאות רעות, ועידן חדש החל את מסלולו. עידן שהיום אנחנו מכירים בתור "עידן ג'ורדי/איביץ'", תור הזהב של מכבי תל אביב - אחת התקופות היפות בתולדות המועדון עמוס התארים, שהחלה ב-2012 ונמשכת (במובנים רבים) עד עצם היום הזה.
אבל כמו תמיד בתהליכים היסטוריים גדולים, יש להם גם סיפורי משנה. סיפור אחד, מרתק במיוחד, הוא זה של החלוץ הסנגלי, מוסא קונאטה.
האיש שירש את המשרה של נמני על הקווים של מכבי ת"א היה המאמן מוטי איווניר. עוד מכביסט בעל שם, שנקלע למשימה לא פשוטה: לנסות ולתקן את "עידן הגלקטיקוס" המשונה שנוצר במועדון בשנה הקודמת. איווניר הכריז, באופן רשמי או לא, על "מהפכת צעירים": בבת אחת, הוא העלה לבוגרים שורה של שחקני בית מהמועדון - דור מיכה, עומר ורד, רפי דהן, מושיקו לוגסי, מואנס דאבור וגם חלוץ אחד בן 18 מסנגל, שהגיע בתור פרויקט.
איווניר זיהה את הפוטנציאל של קונאטה, שעד אז הסתובב במחלקת הנוער. את העונה ההיא הוא פתח באופן חלומי - כבש חמישה שערי ליגה, ואפילו הבקיע באירופה נגד חזאר לנקארן מאזרבייג'ן - במסגרת המסע שנגמר בשלב הבתים של הליגה האירופית. אח"כ קונאטה נחלש, ונעלם אל מחלקות הנוער. שמו חזר לתודעה בקיץ של סוף אותה עונה. בלונדון.
המשחקים האולימפיים, וספציפית טורניר הכדורגל שלהם, האירו פנים לקונאטה - נבחרת סנגל אמנם הודחה כבר ברבע הגמר של הטורניר, אבל החלוץ שהיה שייך למכבי ת"א כבש לא פחות מחמישה שערים בטורניר הקצר. שער אחד מאחורי מלך שערי הטורניר, ליאנדרו דמיאו מברזיל, ושני שערים יותר משני סופרסטארים לעתיד: ניימאר מברזיל ומוחמד סלאח ממצרים. לונדון, עיר שתמיד ידעה להעריך כדורגל טוב, פתחה לו אפשרויות חדשות - והמסע של קונאטה בכדורגל הבינלאומי החל.
מי שדפקה מיד על הדלת היתה קרסנודאר הרוסית. 2 מיליון יורו היא שילמה למכבי ת"א תמורת הפרוספקט הצעיר, אבל החוויה המיידית שלו ברוסיה היתה (עם או בלי קשר למזג האוויר) קרה למדי. אחרי עונה אחת הוא הושאל לגנואה מאיטליה, וכשהחוזה עליו חתם לשנתיים התפוגג - הוא כבר לא חודש. התחנה הבאה היתה סיון השווייצרית, שם החלה עלייה כמעט-מטאורית.
בשלוש השנים שלו במדי הקבוצה, הוא כבש 50 שערים ב-116 הופעות, עזר לסיון לזכות בגביע המקומי, ובמהלך עונת 2017/18 הגיע לאחת הליגות הבכירות בעולם: הליגה הצרפתית, שם שיחק במדיה של אמיין. זה התחיל אופטימי; בעונה הראשונה הוא כבש 13 שערי ליגה, כמות שיא עבור שחקן הקבוצה בליגה הבכירה. אבל משם, היה קשה לשחזר את הקסם. קונאטה נפצע שוב ושוב, וגם כשחזר לכשירות התרחק מהסגל.
"הרמה של קונאטה מתאימה לכל ליגה", אמר עליו דידייה תולוט, שאימן אותו בסיון, "אבל הוא זקוק לביטחון. הוא חייב לשחק באופן קבוע כדי להיות בכושר". לאמין סאנו, שאימן אותו בקבוצת הנוער טורה קונדה בסנגל, אמר עליו: "הוא נשבר בקלות. קשה לו מאוד להתמודד עם זה כשהוא לא משחק".
ובאמת, היה לו הרבה פחות קל מאז. מאמיין הוא עבר לדיז'ון, אך בעונה שעברה לא שותף במשחקי הקבוצה כמעט בכלל. בעונה הקרובה, קונאטה ישחק בטוניסיה - במדיה של קבוצת הפאר המקומית, אספרנס. בסנגל חושבים שהוא עשה טעות: "הוא היה צריך להישאר בצרפת", אמר אחד האנשים שאימנו אותו במחלקות הנוער, וחלקם אפילו הציעו לחזור לסנגל - על מנת שיוכל לחזור ולשחק בנבחרת. "הוא מסתכן באובדן הקריירה שם", נכתב עליו, "הסיפור שלו יכול להיגמר".
עשור עבר מאז קונאטה החל את דרכו במכבי ת"א, ועד הרגע הזה. הרבה עבר עליו, ועליה - מה שממחיש עוד יותר את המוביליות של הכדורגל. כמה הוא יכול לקדם, אבל גם (ברגעים מסוימים) כמה שחקנים יכולים להיזרק מן הגלגל, ולהיטחן תחתיו עד דק. ואולי דווקא דרך המועדון הטוניסאי, קונאטה יוכל לחזור אל הגלגל. אם יש משהו שהסיפור שלו יכול ללמד, הוא עד כמה הכדורגל יכול להיות ממש בלתי צפוי.
