15 ימים לפני יום הולדת 32, מאי מועלם קיבלה את הבשורה לה חיכתה מגיל 16, בו דרכה בפעם הראשונה על מגרש כדורגל: היא עומדת להיות הקוונית הראשונה בהיסטוריה בליגת העל. מועלם, שבחודש הבא גם תהפוך לאמא, נולדה וגרה עד החתונה בכפר נוצרי קטן בשם מעיליא, מרחק הליכה מביתו של גלעד שליט במצפה אילן. כפר של 3,000 איש שמשוגעים על ספורט.
היא לא הגיעה משום מקום לעולם השיפוט. אביה, האני מועלם, היה שופט עבר ובחלק המשחקים היא היתה מתלווה אליו. בכיתה י' היתה הפעם הראשונה שניהלה משחק כשופטת ראשית. המדריך הארצי לשעבר אביאל קורן ראה אותה באחד המשחקים והציע לה לעבור למסלול של קוונים: "אני בטוח שתעלי ותתקדמי בעמדה הזו יותר".
אחרי פסק זמן קצר, מועלם הבינה שדרך מסלול עוזרי השופט היא תוכל לקבל תג בינלאומי, שבאמת הגיע אחרי שלוש שנים, ב-2013. "היה לא פשוט לעבור משופטת ראשית לשופטת קו. כל המשחק נראה בצורה אחרת, קבלת ההחלטות שונה, אבל ידעתי שכקוונית אני יוכל להגיע רחוק מאוד", אומרת מועלם בראיון ראשון לערוץ הספורט.
בשני האחרון, באיזור 22:00, חייג חבר הוועדה המקצועית דני קרסיקוב, ומי שהיה אחד מהקוונים הטובים ביותר אי פעם, למועלם והודיע לה שעלתה ליגה. "אמרתי לו 'מה?'. אני לא מעכלת. לא ציפיתי לשיחה הזו. אמרתי לעצמי שנתתי עונה טובה ויש לי ציונים טובים, אבל לא יסתכלו עלי כי אני אוטוטו בחופשת לידה. מאוד הופתעתי".
איך מתאמנים בהריון?
"באותו ערב עוד התאמנתי. בעלי היה איתי ברכב וראינו טלוויזיה ואז דני היה על הקו. מאוד התרגשתי. קפצתי וצעקתי 'יש'. לא ידעתי למי להתקשר קודם, אבל התקשרתי לאבא שלי והערתי אותו. צעקתי לו בטלפון 'אבא, עליתי ליגה'. זה היה החלום שלו. הגשמתי את החלום שלו. מאותה הודעה של קרסיקוב וכמה שעות אחר כך, הבת בתוך הבטן בעטה בלי סוף. מקסימום תהיה לנו עוד שופטת במשפחה".
היה שלב שכבר חשבת שלא תגיעי לליגת העל?
"אני נשואה חמש שנים וברגע שידעתי שאני רוצה ילד, חשבתי שלא ייתנו לי את ההזדמנות בליגת העל. סיימתי עונה טובה בשנה שעברה ולא העלו אותי. המחשבה היתה שילדים ומשפחה מעל הכל".
מה החלום הבא?
"שנהיה צוות נשים בליגת העל ובחו"ל. לא רק שנישלח לשפוט משחק אחד או אימון, אלא שנרוץ קבוע במשחקים".
לא חוששת מהקללות?
"עבדתי קשה כדי להגיע לפה. מבחנים, ליגות, משחקים. יצא לי לשפוט המון. כשאני רוצה משהו, אני עושה אותו עד הסוף כדי להצליח. אעבוד קשה ולא אוותר כדי להוכיח שהמקום שלי שם. לא רוצה שיגידו רק שעליתי לליגת העל, אלא גם שאהיה שווה בין שווים".
זה די עצוב שיש הבדלים בין שופט לשופטת, אבל בטח גם את מודעת לזה
"יש לי אישיות חזקה. כשאני במגרש אני מתנתקת מהכל ומרוכזת במשחק וחיה אותו. שלא ירגישו אותי על המגרש. התרגלתי לצעקות ולקללות, אני צוחקת בלב, מתעלמת. תקלל עד מחר, זה לא יעזור".
הבעל לא אומר לך "מה את צריכה את זה"?
"יש לי מזל שבעלי לא מתחבר לכדורגל, אלא רק תומך ומעודד אותי. זה דבר שעוזר לי. הוא נותן לי את כל הגב וכל הקרדיט להראות מה אני יודעת".
אחרות העדיפו חיי משפחה על פני כדורגל
"לא חשבתי שאני אגיע למעמד הזה כי רובן באמת מתחתנות, לומדות ועוזבות את השיפוט בגלל החיים האישיים. גם אם יהיו לי כמה וכמה ילדים, אני רוצה לשפוט ויש לי את הגיבוי המלא מהמשפחה".
אז דרבי תל אביבי בדרך?
"כבר ניהלתי משחקים ביורו לנשים ובחו"ל עם שופטות משם. אני רוצה יותר, שואפת הכי רחוק שיש, גם אולימפיאדה וכמובן לשפוט דרבי תל אביבי, דרבי חיפה, דרבי ירושלים. קיבלתי את ההזדמנות והאחריות היא עליי להוכיח שאני מתאימה. אעבוד קשה ואמשיך באותה דרך. ככל שאני עולה יותר, יהיה לי יותר קשה, אבל אני מוכנה לזה".
