הריקוד האחרון הביאה לנו את מייקל ג'ורדן בגדולתו, אבל גם לימדה אותנו המון על ניהול מערכת ספורט בכלל ובניית קבוצה מצליחה בפרט. אם אנחנו האוהדים נהגנו לנכס את בניית האימפריה משיקגו ליכולות העל אנושיות של אייר ג'ורדן, או לאישיות המיוחדת של המאמן פיל ג'קסון, הרי שכמעט כל מי שצפה בסדרה מבין בסופה כי חלקו של המנהל המקצועי בהצלחה, היה לא פחות גדול.
ג'רי קראוס היה דמות שנויה במחלוקת. חלק מהשחקנים לא אהבו אותו, המאמן סלד ממנו, התקשורת לא ידעה איך לאכול אותו וחלק מהקהל לא העריך אותו, אבל לאט ובטוח הוא הצליח להפוך את שיקגו למועדון גדול, אולי הגדול בהיסטוריה.
הוא הצליח כי היה איש כדורסל, כי ידע להסתכל צעד אחד קדימה וכי הביא לקבוצה את האנשים הנכונים בזמן הנכון, אבל הוא הצליח גם ובעיקר כי הבעלים מאוד האמין בו ונתנו לו יד חופשית להניע תהליכים מורכבים.
לקראוס היה מותר לטעות, להתעמת עם הכוכבים ולקבל החלטות נגד רצון התקשורת והאוהדים. היה מותר לו לעשות את כל אלה, כי הבעלים נתן לו גב מוחלט לבצע מהלכים בהם האמין, מתוך הבנה של כי טובת המועדון עומדת לנגד עניו של המנהל המקצועי והוא האיש הנכון להטיל עליו את הגשמת החזון המקצועי. כן, אם תרצו, מבחינת הבעלים הוא היה גדול וחשוב יותר למערכת מג'ורדן.
בימים אלה מתחילה בית"ר ירושלים לבנות את הקבוצה לעונה הבאה ושמות של שחקנים רבים כבר מתחילים לעלות באוויר, אבל עוד לפני שמשה חוגג מנחית בבית וגן כל מני מציאות, הוא חייב להבין כי עליו לתת את המפתחות האלה לאיש אמונו במועדון: המנהל המקצועי. ואם תרצו: איש אמונו שאמון על הגשמת החזון של הבעלים.
אני כותב את הדברים אחרי שלאחרונה עלתה שוב ושוב השאלה האם יוסי בניון צריך להישאר בבית וגן. ואם הוא כן יישאר, מה יהיה מעמדו. האם חוגג צריך לתת לו יד חופשית, או לפקח על כל צעד שלו, להתערב בכל החלטה שלו ובעצם להפעיל אותו עם שלט רחוק?
לפני שנענה על השאלות האלה, בואו נעשה קצת סדר. חוגג קיבל את אלי אוחנה כנדוניה בתפקיד המנג'ר. אלי טביב חשב שהוא האיש שיחבר את הקהל סביב המועדון וייתן לו סוג של שקט לעשות כרצונו, עד כדי כך שהוא הסכים לתת לאוחנה חוזה מצוין לשנים ארוכות.
כשרכש את בית"ר, ראה חוגג במנהל המקצועי כדמות אלוהית. השם הגדול של הסמל עשה את שלו והילד שהעריץ את החלוץ והפך בין לילה להיות הבעלים שלו, התרגש רק מהמחשבה שהם יעבדו יחד.
על פניו אוחנה הוא באמת האיש שבית"ר היתה צריכה. שחקן גדול עם ניסיון עשיר בכל הרמות, מאמן מנוסה שעמד על הקווים בבית וגן, קונצנזוס בקרב הקהל, איש תקשורת שיודע לדבר, והכי חשוב: בית"רי בלב ובנשמה. אלא שאחרי שנה אחת בלבד החליט חוגג להזיז את אוחנה למשרת היו"ר ולמנות תחתיו את בניון.
מה זה אומר על אוחנה? קטונתי. בפועל היו מי שטענו כי בניון, שרק זה עתה פרש ממשחק, חסר ניסיון בזירה הניהולית ולא יוכל להנפיק תוצאות כמנהל מקצועי. הטענות האלה התעצמו במהלך העונה.
למרות הפציעה של מיכאל אוחנה, הפרידה מגדי קינדה והפציעה של אלירן עטר, היו מי שתלו בו את הפער העצום ממכבי תל אביב. למרות ההעפלה לאירופה, היו מי שאמרו כי ההתעקשות שלו על רוני לוי, עולה למועדון ולו ביוקר. למרות שהוא אמון על הדרך, היו מי שטענו כי יש לו חלק בתוצאות המאכזבות בפלייאוף.
עכשיו כאמור, אחרי שנה אחת בלבד בתפקיד, עולה לדיון מעמדו בבית וגן. על מנת להתייחס לביקורות ובעיקר כדי לענות על שאלת עתידו של המנג'ר במועדון, נצלול ברשותכם לשיעור קצר בעברית.
עברית אולי שפה קשה, אבל גם מאוד עמוקה. קחו את המילה ניסיון למשל. יש ניסיון מלשון ותק, ויש ניסיון מלשון מבחן. לא בכדי הן כתובות ונשמעות אותו דבר. למעשה, הניסיון שלנו נבנה מהניסיונות שאנחנו עוברים. כלומר, ככל שאדם עובר יותר ניסיונות בתחום מסוים, יש לו יותר ניסיון. ואם תרצו: בן אדם נבנה מהקשיים, מהמבחנים ומהכישלונות שהוא עובר.
אז נכון, ליוסי לא היה ניסיון כשהוא נכנס לתפקיד, אבל זה תהליך שהוא עובר. הוא התחיל אותו העונה וצריך להמשיך אותו גם בעונה הבאה. גם אם הוא טועה בדרך. סליחה, בעיקר אם הוא טועה בדרך.
מה שמוביל אותי לצמד מילים נוספות בעברית שכרוכות יד ביד עם תפקידו של בניון: מהלך ותהליך. על מנת להשלים תהליך יש לבצע מהלכים רבים. ואם תרצו, מהלכים בודדים הם אלה שקובעים את אופי והצלחת התהליך.
במילים פשוטות: אסור לשפוט את בניון על פי מהלכים בודדים ותוצאות מיידיות. אחרת, מה ההבדל בינו לבין מאמן? מנהל מקצועי אמון על הדרך, על יצירת די.אן.איי, ועל בניית הקבוצה לטווח הארוך. רק אז אפשר לבחון אותו.
לחוגג אסור להתרגש מהרעש מסביב. לא של הפרשנים, לא של האוהדים ואפילו לא של השחקנים. הוא צריך לענות על שתי שאלות בלבד: האם ליוסי יש יכולת למידה מהירה והאם יש לו דרך מקצועית שהולכת יד ביד עם חזונו של הבעלים.
אם התשובות הן לא, זה הזמן לומר לו שלום. אם התשובות הן כן, הרי שאסור לחוגג להתרגש מהתהליך הזה. ההפך, הוא צריך לברך עליו ולתת לבניון שקט לטעות, ללמוד ולבנות במשך חמש שנים לפחות. בדיוק כמו שעשו בשיקגו עם ג'רי קראוס. רק אז המשולש הקדוש - מאמן, שחקנים, מנהל מקצועי - יוכל להנפיק תוצאות.
