הדלת נפתחה, מסעדנים נכנסו פנימה, אנשי תרבות בפנים, המפגינים? גם בפנים ורק אוהדי הכדורגל בחוץ. "עם קהל של אלף איש: בלומפילד יארח הופעות", קפץ האיתות בטלפון ביום שני. רגע, איך מופעי תרבות יתקיימו במגרש כדורגל לפני משחק כדורגל? תהרגו אותנו וזהו. ביום שבת תחל עונת 2020/21 ללא קהל במגרשים, וזה לא אותו דבר. איך אפשר לאהוב בלי לראות את אהובתך מקרוב?
"39 שנים אני הולך לכדורגל. בגלל הקורונה ביקשו מכולנו להישאר בבית וזה היה מובן בהתחלה, אבל המדינה חזרה להתנהל כרגיל והגיע הזמן שלנו לחזור למגרשים", אמר גולן יורקביץ', אוהד בני יהודה ויוצר הסדרה שרופים. "הבעיה היא שאין מי שידאג לנו, לאף אחד פשוט לא אכפת. בעלי הקבוצות קיבלו את הכסף מהמדינה, החוזים של השחקנים כבר מקוצצים, אז בשביל מה להם להוציא כסף על שיטור ולשבור את הראש על מתווה בשביל לשמוע צעקות מהיציע? זה מרתיח".
"אנחנו, האוהדים, שמביאים להם כסף ונותנים את הנשמה מגיל קטן הפכנו לבלתי נראים. כאילו אף אחד לא קיים", המשיך גולן, "הבעלים רואים רק את עצמם, לא אכפת להם מאיתנו. הגיע הזמן שנשמע את השחקנים שמקבלים מאיתנו אהבה נלחמים בשבילנו. כולנו צריכים לצאת בדרישה לחזור במתווה מסוים למגרשים".
"המנהלת לא מראה שום רצון או מתווה להחזרת הקהל, המדינה לא תעשה כלום אם לא יהיה לחץ עליה", הסביר יורקביץ' את המצב ותקף, "הבעלים מנותקים בדיוק כמו הפוליטיקאים, הם נמצאים בעמדת כוח ולא סופרים אותנו".
ובנתיים באירופה, הסופרקאפ האירופי ייערך עם 30% קהל במגרש ובליגות בצרפת, רוסיה, אוקראינה, הולנד ואוסטריה מתאפשרת כניסת קהל תחת הגבלות.
"אני אפילו לא מדבר על המצב באירופה, ההודעה על חזרת מופעי תרבות היתה הקו האדום מבחינתי", אמר אוהד ותיק ובעל מנוי לבית"ר ירושלים, "זה הזוי, פשוט הזוי. אם בפלייאוף היו הקרנות של משחקים וטירוף, הפעם רוב הקהל מתוסכל. הוציאו לנו את כל האוויר, אנחנו יוצאים למלחמה עם המכנסיים למטה, בלי יכולת לנצח".
"משה חוגג דפק על שולחנות ואמר שבית"ר ירושלים לא תחזור לשחק בלי קהל", שחזר אותו אוהד, "משרד האוצר שילם לו ועכשיו הקול שלו נעלם, ממש מפתיע. הכי עצוב זה שהקהל השלים עם המצב הזה. האהבה שלנו לקבוצה לא תלויה בדבר, אבל אנחנו מיואשים, לא סופרים אותנו ואין לנו על מי לסמוך".
כשמדובר על ללכת למגרש, לעודד ולחוות את הרגע הזה של ה- "יואו", גם הפועל ובית"ר זה דבר שהולך ביחד. "לא פיספסתי משחק אחד מהיציעים מאז שהשתחררתי מהצבא, גם ממנו הייתי בורח בשביל כדורגל", סיפר אוהד הפועל תל אביב, גיל עמנואל, "זה חלק בלתי נפרד ממני, את הויתורים הכי גדולים שלי בחיים עשיתי בשביל לראות את הפועל. בליגה הלאומית לא פספסתי משחק אחד גם כשהקבוצה עלתה עוד במרץ".
"כמוני יש עוד אלפים שנלקחה מהם המסורת ארוכת השנים של לצאת שעה וחצי לפני המשחק. האמונות התפלות, המתח, הרעב והאווירה, כל זה נמחק", הוא מסביר וכואב את המצב, "אי אפשר להפריד בן אדם מהאהבה שלו. ואסיים בציטוט משיר מהיציע (שאני לא יודע מתי אראה בקרוב), 'זה רק ספורט הם אומרים, בשבילנו זה כל החיים'".
