אחרי סוף שבוע מטורף אפילו במונחים שלה, בית"ר ירושלים סוף סוף נושמת לרווחה: עוד רכבת הרים מטורפת עברה על המועדון הרגשי בישראל בשלושת הימים האחרונים, אבל אקורד הסיום שלו חיובי - והיא ניצחה הערב (ראשון) 0:1 דרמטי במיוחד את הפועל חיפה, כדי לאגור שלוש נקודות ראשונות בעונת 2020/21. הבעיות של בית"ר עדיין זועקות לשמיים (לידיעת הקוראים דראפיץ' וברדה), אבל היא הצליחה להפגין היום ווינריות, יכולת עמידה בלחץ ולייצר מהלך כדורגל אחד ראוי שיכול - אולי - לשנות מומנטום.
לכאורה, זה היה אמור להיות מפגש מרתק בין שתי קבוצות שמנסות לייצר כדורגל. הרבה כשרונות בשני הצדדים, צעירים ומבוגרים כאחד, שהיו אמורים לבוא עם רעב. אבל איפה? הכדורגל שלהם היום היה חסר השראה באופן קיצוני, רחוק מאוד מרוח הנעורים שאמורה לפזז בשחקני שתי הקבוצות. היו הזדמנויות לכאן או לכאן, אבל קשה היה לקרוא לזה משחק כדורגל אמיתי. וזה עצוב, בעיקר בהתחשב בפוטנציאל.
עם ההגנה של בית"ר אפשר לצאת למלחמה. בסה"כ בחזית הישראלית היא עדיין לא ספגה שער בחמישה משחקים - אבל המשימה הגדולה של המאמן/ים הבא של בית"ר, תהיה שדרוג החלק ההתקפי. אולי גם החזרת הביטחון; מאחר וחלק קדמי שכולל את אלירן עטר, עידן ורד וגלאופילו האסלביינק חייבים לייצר הרבה - הרבה יותר - ממה שראינו על הדשא מפתיחת העונה.
הפועל חיפה, מנגד, תצא מאוכזבת - אבל יכולה גם להיות מעודדת. יש לה קבוצת כדורגל איכותית, טובה, יצרנית שהפסידה רק בגלל חוסר מזל. החדות של וויליאם אגאדה תצטרך להשתפר (הוא כבר לא בליגה הלאומית, מסתבר) ויכולת ניצול המצבים תצטרך לעלות משמעותית, אבל אחרי שנים של דשדוש יש בהפועל חיפה שילוב נכון בין מאמן ושחקנים שיכול לקחת את הקבוצה, גם העונה, אל מחוז חפצה: הפלייאוף העליון.
שני גיבורים, בסופו של דבר, היו לערב הזה: אחד היה יוסי מזרחי. שועל הקרבות הוותיק שוב נזרק למערכה של בית"ר בצוק העתים, כשהיה באמת קשה. זה קרה בעונת 2001/02, אחרי הפירוק וסיום תקופתו של גד זאבי, כשמזרחי נקרא להציל את המולדת - הוא לא היה זה שהשאיר את בית"ר בליגה, אבל היא לא היתה נשארת בלעדיו. בעונת 2006/07, כשארדילס סיים את דרכו, מזרחי שוב נקלע לדגל - ובדרך חתחתים, הצליח להחזיר לבית"ר את האליפות אחרי תשע שנים. ושוב, בית"ר נקלעה למשבר - והגיבור כארי חזר לשאוג. אי אפשר להגיד שהיתה כאן טביעת אצבע, סביר להניח שיוסי מזרחי לא יהיה בבית"ר מחר בבוקר. אבל היה משהו ברוח הבית"רית העצומה שמזרחי מסמל, שהביא את הנקודות האלה אל הבירה.
והאחרון הוא שי קונסטנטין. כובש שער הניצחון הגיע בתחילת העונה שעברה, אבל נדחק לאחור לטובת קונטה המגושם והבעייתי. עכשיו קונטה זז הצידה (כנראה), "קוסטה" קיבל את הצ'אנס לזרוח - והביא לבית"ר מתנה אמיתית לפני הפגרה. כמו שכתבה המשוררת רחל, במה שהולחן ע"י להקת הפרברים:
זו תרועת האושר,
בה אקשור הטנא,
ואשלח אליך,
התשמח לשי?
