הטלטלה בבית"ר ירושלים עולה מדרגה: אחרי ההודעה על פיטוריו של רוני לוי בעקבות ההדחה אמש (חמישי) מהליגה האירופית, גם יוסי בניון הודיע על סיום תפקידו בבירה. הסיבה לעזיבה, כך נראה, מגיעה בעקבות קבלת ההחלטות בעמדת המאמן למרות התנגדותו של המנהל המקצועי.
"המנהל המקצועי של הקבוצה, יוסי בניון, הודיע לפני דקות אחדות לבעלי הקבוצה כי הוא מבקש לעזוב את תפקידו. משה חוגג קיבל את הבקשה", כך נכתב בהודעה הרשמית של בית"ר. חוגג, יש לציין, רצה שבניון יישאר במועדון - אך זה לא רצה להישאר אם רוני לוי יעזוב.
אגב עוד דבר המראה עד כמה המשבר חריף, בניון החליט על עזיבתו והודיע על כך לשחקנים בוואטסאפ הקבוצתי. "אני רוצה להודות לכולם על ההזדמנות הגדולה שקיבלתי להיות חלק מבית״ר ירושלים, מאחל לקבוצה בהצלחה בהמשך", אמר המנהל המקצועי לאחר עזיבתו.
בניון הגיע לבית"ר בקיץ 2018 כששחקן, אך עזב למכבי פ"ת אחרי חצי עונה מאחר שלעיתים לא שותף. בינואר 2019 הוא חזר לבירה, שוב כשחקן, ואף סיים את הקריירה שלו במדים הצהובים-שחורים. עם פרישתו, בניון הפך למנהל המקצועי של בית"ר י-ם והחל לבנות את הסגל בקול תרועה רמה, אך ההצלחה איחרה להגיע וכעת הצדדים החליטו להפריד כוחות.
בתוך כך, בהמשך לטלטלת רוני לוי ויוסי בניון, משה חוגג החליט לקנוס את כל שחקני בית"ר ירושלים שהשתתפו במשחק בעקבות ההפסד באלבניה אמש, בגובה של 20% משכר חודש אוגוסט. ההודעה הועברה לשחקנים, ולאחר מכן יצאה לתקשורת יחד עם ההודעה הרשמית על עזיבת בניון ופיטורי לוי.
בהודעה לשחקני הקבוצה כתב יוסי בניון: "רק רוצה להגיד לכם תודה רבה מכל הלב על התקופה שלנו ביחד במועדון, גם כשחקן וכמובן כמנהל מקצועי. האמת היא שזו הייתה עונה מאתגרת מאוד, רכבת הרים לא פשוטה בשבילי, אבל אני מאוד שלם עם עצמי כי בכל החלטה שקיבלתי תמיד שמתי את טובת הקבוצה לפני טובתי האישית".
"כמובן שכולם עושים טעויות, אבל אף פעם זה לא היה בכוונתי לפגוע במישהו, אלה מתוך רצון לעושת טוב ולהצליח. אם מישהו נפגע ממני בתקופה הזו, אני מצטער מכל הלב. לא היה פשוט לי לקבל את את ההחלטה הזו, אבל כמו שאמרתי אני תמיד שלם עם ההחלטות שלי וחושב שזה הדבר הנכון לעשות, בלי קשר לרוני או למאמן כזה או אחר. זה מגיע מכמה סיבות ואני צריך לחזור ליהנות, ולהיות ליד המשפחה שלי בתקופה הקרובה. מאחל לכם הצלחה מכל הלב, יש לכם קבוצה חזקה מאוד ואני אשאר אוהד גדול שלכם תמיד! אוהב , יוסי בניון".
