לא כך דמיין אייל גולסה את הקיץ שלו. הקשר בן ה-28 סיים, אולי, את העונה הטובה ביותר בקריירה עם אליפות מרשימה ביד והצגות שלא ראינו ממנו הרבה זמן. הוא רק חיכה לעונה כזו שבה יוכל להציג שבוע אחרי שבוע, משחק אחרי משחק את מה שיש לו ברגליים, והנה הוא קיבל הזדמנות, ועוד בשנת חוזה.
גולסה שותף העונה ב-30 משחקים בליגה (23 בהרכב), הכי הרבה מאז עונת 2012/13 במדי מכבי חיפה, כבש ארבעה שערי ליגה והוסיף ארבעה בישולים ויחד עם דן גלזר יצר את צמד הקישור שהטיל אימה על היריבות, עד שאפילו מיעטו להגיע לרחבה הצהובה. בזמנים רגילים, הוא כבר מזמן היה חותם על הארכת חוזה ומתכונן לעוד הסתערות על אירופה במדים הצהובים.
אבל אלה לא זמנים רגילים. במכבי ת"א מרגיעים אותו, הם יודעים מה הערך שלו. הם מבינים כמה גדול החלק של גולסה במה שהקבוצה עשתה השנה. אבל מגפת הקורונה וחוסר הוודאות הכלכלית ("סיוט לשחק בלי קהל") שהיא הביאה איתה עצרו הכל. גולסה נותן, כמובן, עדיפות לאלופה בזכות החיבור המצוין לחבריו לקבוצה, אבל לא פוסל מעבר לחו"ל, אם תגיע ההצעה הנכונה. בינתיים, הוא התפנה לסכם עונה בראיון בלעדי לערוץ הספורט.
"האליפות השנייה יותר מרשימה ומתוקה מהראשונה. לשחזר דבר כזה זה באמת... זה משהו לא רגיל", הוא קובע, "היו חסרים שחקנים, חלק עזבו באמצע והיה הרבה רעש מסביב. הרגע הכי זכור היה ה-3:4 בסמי עופר, גם מבחינה קבוצתית וגם אישית. הוכחנו אופי. עם כל הרעש, עם כל הדיבורים שהם פייבוריטים. הגענו לשם והוכחנו שאנחנו טובים. זה מעיד על האופי של השחקנים שיש לנו בקבוצה, אופי של ווינרים".
הסיבה שגולסה רשם 30 משחקי ליגה רק בשתי עונות בקריירה הן הפציעות. שוב ושוב כשנראה היה שהקריירה שלו נוסקת למקומות שהיא צריכה הגיעה אבחנה שהחזירה אותו אחורה. "הפציעות שלי היו בגלל שלא הבראתי לגמרי, הייתי בכשירות של 50 או 70 אחוז והיו נותנים לי לשחק. היו יודעים שאני לא מוכן. לא משנה מה השמות של המאמנים... אם זה היה במוקדמות בליגה האירופית... אני זוכר את זה כמו אתמול. הייתי כשיר ב-70-80 אחוז והצוות הרפואי לא רצה שאני אשחק, אבל נתנו לי לשחק. חזרתי אחורה".
הפציעה האחרונה, זו שחזר ממנה רק העונה, הייתה הכי מתסכלת. זה התחיל עם פגיעה במפשעה והתדרדר עד ארתרוסקופיה בברך שגרמה לו להיעדר כמעט שנה מהמגרשים. "כמובן שכעסתי, ובמיוחד אחרי שהייתי מוכן למשחק ליגה והייתי אמור להיכלל בסגל", הוא מגלה, "זה בא משום מקום. היה משהו לא נכון בדרך. אני לא יודע להצביע מה לא היה נכון. הייתי עצבני ליום-יומיים ואחרי זה אמרתי לעצמי 'על מה אתה מתעצבן? זה מה שההוא למעלה רוצה. הוא לא רוצה שתחזור עכשיו. תוריד את הראש, תעשה שיקום טוב תחזור מתי שתצטרך לחזור'".
את הקרדיט לשינוי שחל העונה הוא זוקף לזכותו של אדם אחד: "כשהייתי צעיר הייתי עובד יותר מדי. לא היה מי שיכוון אותי. כל פעם היו לי דברים שהפריע. כשהגעתי למכבי ת"א יוסי זיגדון לקח אותי ועיצב אותי. הייתי עובד איתו יום יום וכל דבר הכי קטן הייתי מתייעץ איתו. זה דבר לא רגיל. אני כל היום איתו בכל דבר. רגע החזרה מהפציעה האחרונה היה הרגע הכי מתוק... אחרי שנה בחוץ חזרתי, ופתאום אני רואה שחקנים שלא התאמנו שלושה שבועות וחוזרים ושואלים אותי 'איך חזרת ככה אחרי שנה? זה נראה כאילו לא הפסדת דקת משחק'. הייתי אומר להם שלא היו לי חיים".
"הייתה לי תקופה מאוד קשה", ממשיך וחושף גולסה, "לא הייתי יכול לדרוך על הרגל חודשיים וירדתי במשקל ולא היה לי חשק לעשות כלום. רק אשתי יודעת את זה. מאז שהורדתי את הקביים, אני וזיגדון יום-יום, פעמיים ביום, בריכה באמצע. עשינו שיקום מטורף. החזרתי את כל השרירים. הוא עיצב לי את כל הגוף. חזרתי אחרי שנה לחצי שעה במשחק הראשון ואחרי זה שיחקתי 90 דקות בכל המשחקים. זה לא דבר הגיוני. גם לקחנו סיכון. אני מכור לזיגדון. אני לא יכול להסביר לך איזה רגשות יש לי אליו. זה הבנאדם הכי צנוע שאתה תכיר, שמכיר כל דבר בגוף. הוא מחזיק את כולם במצב הגופני הכי טוב שיש".
כחלק מהתהליך החזרה מהפציעה, גולסה גם התקרב לדת: "כבר הרבה שנים זה ככה. אני משתדל כמה שיותר, בטעם טוב. לשפר דברים אצלי, כל פעם משהו אחר. גם בסביבה, לעזור כמה שיותר. אם זה בתי חולים שאנחנו הולכים, ילדים חולים, כל מה שאנחנו יכולים לשמח ואנחנו יכולים לתרום, אני משתדל לעשות אותו".
בחזרה לכדורגל, אחרי שיר ההלל למאמן הכושר, גולסה גם חולק שבחים לאיש שניהל את כל ההצגה ויחסר בעונה הבאה, ולדימיר איביץ': "הרבה זמן לא עשו את מה שהוא עשה. לקחת שנתיים אליפות... ויש הרבה קשקשנים שאומרים שהליגה כזו או כזו ופתאום אתה רואה זרים שמגיעים מקבוצות מצויינות ולא מצליחים לחבר פה פס. הליגה הישראלית מאוד קשה. אנחנו הכדורגלנים, מי שחי את הליגה הזו ונושם אותה, יודע כמה היא קשה וכמה קשה להצליח בה. מה שעשה פה זה דבר גדול. במיוחד להחזיק חדר הלבשה עם הסגל הכי טוב בארץ ולעשות שינויים כמו שהיה עושה. הוא ידע איך לשמור אותנו".
בכלל, על פי גולסה במכבי ת"א התגבשה חבורה מיוחדת, שהחיבור שלה הוא חלק מהקסם שהוביל אותה להישגים הנהדרים: "אנחנו יכולים לסיים אימון ולהישאר ביחד עוד שעתיים-שלוש. לשבת ולדבר, לצחוק. המרקם החברתי נותן לנו פוש במגרש. זו משפחה לכל דבר. זה סגל שרץ כבר הרבה זמן, חוץ מכמה בודדים. וגם אלה שמגיעים, בוחרים אותם טוב-טוב, גם מקצועית וגם באופי. זה כמו פאזל. כיף לנו ביחד גם במגרש וגם מחוץ למגרש". אגב, עפ"י גולסה, למרות שהם לא מתאמנים עם חבריהם, גם דור מיכה ועומר אצילי, שמקווים שהתיק בעניינם ייסגר בקרוב, חלק מהמשפחה: "אנחנו רוצים שהם יחזרו, הם מאוד חשובים גם חברתית וגם מקצועית".
כעת גולסה ללא חוזה ומחכה לראות אם ימשיך ב"משפחה" שלו. למרות שהוא משאיר את כל האופציות פתוחות, די ברור מה העדיפות שלו: "אחרי כל מה שעברתי במכבי ת"א, הם תמיד היו מאחוריי בכל דבר הכי קטן. מה שצייצתי, קיבלתי. האופציה הראשונה תהיה מכבי ת"א, אני אכבד אותם אחרי כל מה שעברתי. הסוכן שלי יישב איתם, ישמע מה שיש להם להגיד. ננסה להגיע להבנות. כולם מחכים למיץ'. אני מקווה שנסתדר. אני יודע כמה המועדון מעריך אותי וכמה אני חשוב גם בחדר ההלבשה וגם מקצועית. אני סבלני בינתיים".
ומה לגבי ניסיון נוסף בחו"ל? על חו"ל: "הגעתי לפאוק אחרי שנה שהתאמנתי לבד כשהייתי במנודים של מכבי חיפה. יש הרגשה של פספוס כי הייתי חלוד, למרות ששיחקתי שם הרבה. אבל זה לא כמו שאתה בא אחרי עונה לקבוצה ואתה רץ. יש חשק לצאת ולתת עונות טובות בחו"ל. אם יגיע משהו שאי אפשר לסרב לו, אשקול את זה בחיוב".
