מצבה של בית"ר ירושלים ממשיך להיות קודר ועגום. אחרי ההפסד לקריית שמונה, אלי אוחנה ומשה חוגג לא יכולים להיות מרוצים מארבע נקודות מ-15 אפשריות. מה שגרוע יותר מהתוצאה היא היכולת של בית"ר, כשהחיבור בין גיא לוזון לקבוצה כנראה לא יכול להימשך. המשחק מול מכבי תל אביב עלול להיות האחרון של המאמן בבירה.
ההגנה של בית"ר הייתה חדירה באופן קיצוני מול קריית שמונה, והתוצאה עושה חסד עם הקבוצה שהייתה יכולה להפסיד בתוצאה גבוהה יותר. נדמה שלוזון לא שולט בקבוצה, כשמלבד ההגנה החלשה, גם הקישור וההתקפה לא היו קיימים. גם עם החומר הזה בית"ר חייבת להיראות טוב יותר. המאמן הוא תמיד הקורבן, אבל גם השחקנים לא נקיים מאשמה.
החולשה של ורד ואיינבינדר הייתה לא מובנת, ולא נראה לי שחוגג החתים את ערן לוי כדי שיישב על הספסל. גם מול קריית שמונה הוא היה טוב בהרבה מחלק גדול מהשחקנים שהועדפו על פניו. בבית"ר קיוו לצאת לדרך חדשה אחרי הניצחון על סכנין, אבל סכנין הפסידה בטדי יותר משבית"ר ניצחה, ואם לא כמות גדולה של החמצות, התוצאה שם הייתה שונה. אני לא בטוח שלגיא לוזון יש את מה שצריך כדי להוציא את העגלה מהבוץ.
בק"ש חייכו לאחר המשחק וזה מובן לחלוטין. דווקא עזיבת נייג'ל האסלביינק עשתה טוב למועדון ומורגש שהלחץ ירד והקבוצה מתפקדת יפה. הסבלנות של איזי שרצקי עם חיים סילבס הוכיחה את עצמה. חיים הוא מאמן מצוין (למרות החילוף התמוה של לוי גרסיה), וקריית שמונה נראית טוב, גם בגלל שחקני החיזוק שהגיעו בתקופה האחרונה.
מי שממשיכה להיות המרענן הרשמי של הליגה היא הפועל חדרה. מי שלא רואה את משחקי הקבוצה יכול לחשוב שמדובר במשהו מקרי, אבל זה רחוק מאוד מהאמת. חדרה מגיעה לכל משחק ללא רגשי נחיתות ומסתכלת בלבן של העיניים ליריבות, ובנוסף היא פגעה בול בזרים שלה. טביעת היד של ניסו אביטן מורגשת, ואפשר להגיד שלא מדובר בתופעה חולפת. הגיע הזמן להתרגל.
קשה לי להבין איך מוחמד אבו פאני לא מצא את מקומו במכבי חיפה, לאור הזרים הבינוניים שמשחקים במועדון. מילה טובה במיוחד מגיעה ללוסיו, שחקן שנכשל בהפועל באר שבע ואשדוד, וגם אני ביקרתי את היכולת שלו. בחדרה הוא עושה חיל ואביטן לא יכול לבקש יותר מהחלוץ שלו.
אצל סכנין הכיסא של בני בן זקן מתחיל להתנדנד. נראה שבן זקן לא שולט בקבוצה שלו, השחקנים עושים ככל העולה על רוחם ועם קצת יותר פרגון, סכנין הייתה יוצאת מהערב הזה עם שלוש הנקודות. מרקו בלבול ישב ביציע בדוחא, ובקצב הזה ימיו של בן זקן בסכנין ספורים.
