לא על קאמבק כזה לליגת העל חלמו בהפועל ת"א: עם הר של ציפיות ותמיכה של 5,000 אוהדים, הקבוצה של קובי רפואה איכזבה הערב (שבת) כשספגה 2:1 מוצדק (!) מהפועל חדרה משער דרמטי בדקה ה-88. אל תיתנו לשער הדרמטי להטעות אתכם, הקבוצה של ניסו אביטן הייתה טובה בהרבה, הגיעה לאינספור מצבים ופשוט רצתה הרבה יותר מהפועל ת"א, שהייתה אנמית וחסרת פתרונות.
לפני שנחמיא לחדרה על הניצחון, כדאי שנעסוק בהפועל ת"א, שהייתה דומה הרבה יותר לגרסה שלה מעונת ירידת הליגה מאשר לזו שבעונה שעברה בלאומית. בגביע הטוטו ראינו קבוצה מוכשרת, מגיעה למצבים ורעבה, ואילו היום ראינו קבוצה מבולבלת ונטולת פתרונות.
עומר דמארי חזר, אבל הוא רחוק מלפתור את הבעיות בחוליה האחורית של רפואה. אריק ינקו, שלפני המשחק עלו סימני שאלה אם ייכלל ב-11, הגדיל את האכזבה ממנו כשספג שני שערים, בהם הוא לא היה נקי מאשמה.
אדי גוטליב, שאמור להיות הבלם הבכיר של הפועל ת"א, המשיך את מופע האימים מהדרבי וגילה אחריות, כשספג שני כרטיסים צהובים בתוך 3 דקות, ואם תוסיפו לזה את חוסר הניסיון של היתר, קיבלתם הגנה שרחוקה מלהתאים לצמרת ליגת העל.
הקהל של הפועל ת"א סיפק הצגה ביציעים, אבל על הדשא גם הקישור העלה סימני שאלה. הקבוצה של רפואה כמעט ולא יצרה מצבים, ושהשער של דמארי, לא יטעה אתכם. קובי רפואה אמר במסיבת העיתונאים לפני המשחק שלא להרבה קבוצות יש שחקנים כמו שלו יש, אולם העולה החדשה רחוקה מלמצות את הפוטנציאל שלה.
הבעיה של הפועל היא הרבה יותר מרכש כזה או אחר, וכעת חובת ההוכחה עוברת גם אל קובי רפואה וגם אל האחים ניסנוב. המאמן יצטרך להוציא מהשחקנים שלו הרבה יותר, בעוד הבעלים יהיו חייבים להכניס את היד עמוק לכיס כדי לחזק את הקבוצה בצורה שתאפשר לה לעמוד במטרה: להגיע לפלייאוף העליון.
מן העבר השני, מה עוד אפשר להגיד על הפועל חדרה? מתחילת העונה כולם הספידו אותה, אמרו עליה שהיא היורדת הבטוחה, שאין לה סיכוי לתת פייט, אבל את אמרו את זה עליה גם כשהייתה בליגה הלאומית.
ניסו אביטן הצליח לבנות שלם שגדול בהרבה מחלקיו, וכזה שיכול לעשות חיים קשים לכל קבוצה בליגה. כדי שקבוצה עם תקציב צנוע תצליח, היא צריכה לפגוע בזרים, ולפחות לפי המשחק הראשון, ניסו אביטן בהחלט יכול לסמן וי: פרדי פלומין, קווין טאופוקו ודויד מתיאוס, היו מהמצטיינים של הקבוצה מהצפון, והפועל ת"א התקשתה מולם.
אך יותר מכל שם כזה או אחר, הפועל חדרה פשוט נראית כמו קבוצת כדורגל. כל שחקן יודע את מקומו, השחקנים לא מפסיקים לרוץ וכל הקבוצה נראית כמו כזאת שאין לה רגשי נחיתות מול אף יריבה, גם לא כזאת בה תומכים 5,000 צופים. חדרה הייתה שווה ניצחון, כשמה יותר סמלי מזה שכובש השער היה אסי גומה, אותו אסי גומה שהוביל אותה מליגה א' לליגה הלאומית, וגם אותו אסי גומה שהבקיע את השער שהעלה אותה לליגת העל. אסי גומה הוא הפועל חדרה, וחדרה היא אסי גומה. אנונימית, לוחמת וכזאת שפשוט אי אפשר שלא להעריך.
