העונה האירופית של הפועל באר שבע היא בבחינת קטסטרופה. התבוסה 5:0 לדינמו זאגרב משקפת את הכישלון המהדהד של האלופה, במגרש ומחוצה לו. באר שבע משלמת על התנהלות רעה שכל כך שונה מהסטנדרטים אליהם הרגילה אותנו בשלוש השנים האחרונות. הכישלון הזה הוא כישלון של כל המערכת, מהבעלים, דרך הצוות המקצועי ועד השחקנים, כשאף אחד לא יוצא נקי. המבחן של באר שבע הוא בהתמודדות עם הכישלון, והפיכתו למנוע צמיחה. התגובה שלה צריכה להיות מידתית, פרופורציונלית ולא היסטרית. היא חייבת לשים את אירופה מאחוריה, ולהבין שבהתאמות נכונות היא עדיין יכולה להציל את העונה שלה, ולשמור על הדומיננטיות שלה בליגה.
חלק גדול משחקני הסגל של האלופה טובים לליגה הישראלית, אבל לא כאלה שיעשו את ההבדל ויתנו לב"ש את היתרון שהיה לה בשלוש שנים האחרונות מול יתר הקבוצות. אין מטה קסמים בכדורגל ולכן ההדחה שלה הערב אינה מפתיעה. ב"ש הנוכחית היא קבוצה שרחוקה מאוד מזאת של עידן האליפויות.
ב"ש הרגילה אותנו לסוללה של זרים איכותיים שעשו את ההבדל בינה לבין האחרות, אבל עם סיום דרכו של טוני וואקמה בקבוצה, היא נשארה עם זר אחד מהעידן ההוא, ג'ון אוגו, שגם הוא רחוק משיאו. החלופות שהיא מצאה לא מספיקות טובות, וכשאין לך גם שוברי שוויון כמו בעבר, דוגמת בוזגלו וברדה, מדובר בקבוצה שונה לגמרי.
בגומלין מול אפאול ניקוסיה ברק בכר עשה כמה שינויים ותכנית המשחק שלו עבדה עד הדקה ה-60. באר שבע פתחה טוב את המשחק, צופפה לאחור, והבקיעה שער מצוין דרך מימוש היתרון בקו של שמואל שיימן ו-וואקמה. בשלב זה הקפריסאים נראו מאוד אנמים, וב"ש, שהשכילה לצופף את המשחק, הייתה יכולה להכריע את ההתמודדות עם פתיחת המחצית השנייה.
לאלופה הישראלית היו שלושה מצבים להבקיע את השער השני כאשר המצב הטוב ביותר היה של חן עזרא, ושער בשלב הזה היה מכריע את ההתמודדות לכיוון של ב"ש. אבל ברגע שהיא לא לקחה אותם, המארחת חזרה למשחק והבקיעה משום מקום שער ממצב נייח.
בשלב הזה ב"ש הייתה צריכה להמר ובכר שלח למערכה את ממן במקום איינבינדר, אבל שער נוסף אחרי טעות משולבת של שיימן ואוחיון, המחליפים של צדק ואורן ביטון, גרמו להדחה המוקדמת של ב"ש בקמפיין איום שבו היא ספגה לא פחות מ-14 שערים בשישה משחקים.
ב"ש יכולה להיות בצדק מאוכזבת מהתוצאה של הערב, אבל המשחק ברח לה משום מקום למרות שהיא הייתה בו. המארחת לא שכנעה אותי, ובאר שבע של שלוש שנים האחרונות הייתה מטיילת לשלב הבא.
לעומת באר שבע, מכבי ת"א נשארה התקווה היחידה שלנו באירופה. הצהובים לא הרשימו, אבל מחצית שנייה משופרת הצליחה להביא למהפך אחרי שספגה שער מנבדל ודאי שגורם לנו להתגעגע ל-VAR. שתי פעולות טובות של מכבי בחצי השני, בו היא כתשה את הארמנים הבינוניים, הספיקו לה. הכניסה של שכטר הייתה טובה ונראה טוב הרבה יותר מקיארטנסון. שכטר רצה להוכיח שהוא ראוי לשחק בהרכב של מכבי והמחצית שלו הביאה בהחלט חומר למחשבה מבחינת המאמן. אם זה תלוי בי הוא פותח במשחק הבא.
השער הראשון הגיעה אחרי פעולה משולבת של שכטר, דסה ומיכה, שהיה טוב הערב, והשער השני הגיע אחרי פעולה אישית מצוינת של אלירן עטר, שפתיחת העונה שלו היא פשוט מושלמת.
בשורה התחתונה לוולידמיר איביץ' יש הרבה חומר למחשבה. הקישור של הקבוצה שלו לא מספיק דומיננטי ואגרסיבי, וההצטרפות עדיין לוקה בחסר, וקו הגנה מתקשה להתמודד מול מהירות, כפי שהראה מוחמד קונאטה, החלוץ של פיוניק, שהקשה מאוד על הקו האחורי שלה. עם כל זאת, מכבי ת"א רחוקה רק שני משחקים משלב הבתים של הליגה האירופית, ואני מאמין שהיא תהיה שם.
