זה ממש לא חשוב מי יאמן את בית"ר ירושלים, מדובר בקבוצה של איש אחד ואף מאמן לא יכול לרטון על מעמדו בבית וגן, כי הוא יודע היטב לאן הוא נכנס. כל המאמנים בתחילת דרכם בבית"ר חוזרים על אותה המנטרה: "זה מועדון גדול, קהל נהדר, לא חלמתי שכל כך מהר אקבל קבוצה כמו בית"ר ירושלים".
לאף אחד אין את האומץ להגיד את האמת: "אני שמח להצטרף לבית"ר ירושלים, אבל אין לי שום מעמד, אני לא קובע כלום, טביב מנהל אותי ואם לא אעשה כדבריו, אהיה מהר מאוד בבית". כל אחד מהמאמנים הגיע עם חיוך ענק למסיבת עיתונאים בה הוצג, אבל מהצד תמיד ישב אלי טביב, חייך ובטח אומר לעצמו: "מה הם מדברים עם המאמן, הוא גם ככה לא יקבע כלום".
וכך עברו להם אלי כהן, רוני לוי, מנחם קורצקי, גיא לוי, רן בן שמעון (חצי עונה), סלובודן דראפיץ' (שנה אחת), ועכשיו שרון מימר (חצי שנה). לגשש החיוור יש שיר גדול שנקרא 'אף אחד לא קם' ובו הם שואלים את הקהל הנלהב שאלות מחיי היום יום בישראל ומבקשים ממנו 'שיקום' וקהל האלפים מתפוצץ מצחוק והגששים האדירים שרים בפזמון ש'אף אחד לא קם'.
אם יש היום מישהו בכדורגל שמופתע ממה שקורה בבית"ר ירושלים? שיקום. אין אחד כזה. מימר כבר סיים מזמן את תפקידו בבית"ר, כשעכשיו זה רק הפך לרשמי. איך העזת שרון, לא לבחור בהרכב של טביב? איך העזת לא לשנות תפקידים לשחקנים על פי דרישת טביב? והכי חמור, איך העזת לעוף מאירופה? עכשיו, עד שלא תלך וכמובן תצטרך לעשות הכל על מנת לא לקבל את כל החוזה, לא יהיה חיזוק לקבוצה.
אז למימר אני אומר, אל תוותר על שקל. חוזה הוא חוזה, גם אם טביב מעדיף לא לשלם פיצוי מלא. שמתם לב כמה פעמים טביב הוזכר? בהתאחדות לכדורגל ובמנהלת מתוקנת באירופה זה לא היה קורה. הבעלים מרצה עונש ואסור לו לנהל, ואין עוררין לגבי זה. ההתאחדות והמנהלת רק צריכות לקחת את כל הראיונות של שרון מימר בתקשורת ולהבין שאלי טביב מנהל את בית"ר, בניגוד גמור לעונש שקיבל שבעקבותיו מינה את אלי אוחנה.
כאן מגיעים לסיפור האמיתי של גדול שחקני בית"ר בכל הזמנים. כשאוחנה הגיע, הוא גרם לרוב אוהדי בית"ר להרגיש משהו חדש, גם אוחנה כמו המאמנים שלא קובעים כלום, ישב במסיבת העיתונאים ודיבר בפתיחות והיהירות שכל כך אופיינית לו.
אני אוהב מאוד את אלי אוחנה ותמיד הערכתי אותו כפרשן אמיתי, שאומר את כל אשר על ליבו. אמרתי בטלוויזיה ואני חוזר ואומר, שאם יש אדם במדינה שיכול לעבוד בשקט עם אלי טביב זה רק אלי אוחנה. רק חודשיים חלפו ואלי אוחנה מבין שמאוד קשה לעבוד עם טביב. ברור לכולם, שאם אוחנה לא היה במערכת, מימר היה מפוטר מיד אחרי המשחק בבולגריה.
אוחנה התעקש, היה חשוב לו, כמו שהיה פרשן, שמעמד המאמן לא יהיה בשפל המדרגה. אם נכונים הפרסומים בכל כלי התקשורת, שאלי טביב מינה את גיא לוי, ללא ידיעתו של אוחנה, נציג הבעלים חייב להיפרד מאלי טביב. זה מה שאמר אוחנה במסיבת העיתונאים הראשונה שלו בבית"ר. "אני מודה לאלי טביב שהפקיד את הקבוצה לידיים שלי לפחות בשנתיים הקרובות...אני מנהל מ-א' ועד ת' בפן הניהולי, המקצועי, נוער ובוגרים, שחקנים וכל מה שקשור לבית"ר, זה התפקיד של מי שעומד בראש המערכת. הבחירה של אלי טביב מראה את היחסים המצויינים ביניינו...אני סומך על מימר".
היום כשמסתכלים ושומעים את הדברים, אני בטוח שגם אלי אוחנה לא ישן טוב בלילה. למען הסר ספק, כל הפארסה הזו היא לא פרי היוצר של אלי אוחנה, אלא של אלי טביב. אין לי בכלל ספק, שאם אלי טביב היה באמת נותן לאוחנה לנהל ללא ההתערבות שלו, לא היינו מגיעים למצב הנוראי הזה 4 ימים לפני המשחק הראשון בליגה מול מכבי ת"א. אוחנה צריך לעשות חושבים האם כדאי לו לעבור את הדרך הזו בבית"ר ירושלים?
הדבר האחרון שאוחנה צריך עכשיו, שיגידו עליו שהוא לא קובע כלום בבית"ר, שכן לשם כך הוא הגיע. אם טביב, מדבר ישירות עם המאמן, רוצה לפטר אותו ומסכם עם מאמן חדש, מה נשאר לאוחנה לעשות במועדון? במקרה הזה של אוחנה, אני כן מופתע. מחזיק זכויות הניהול הוא האחרון שחשבתי שטביב יעשה לו את זה. אם זה הולך כך להמשך, שאוחנה יגיד 'תודה רבה' ויעזוב ויפה שעה אחת קודם כי אלי טביב ימנה עוד מאמנים וירצה לקבוע הרכבים גם בשנים הקרובות, השנים שאלי אוחנה אמור לנהל בהן. בא לי לצחוק, אבל מאד עצוב לי בשביל אלי אוחנה, שבוודאי לא חשב שכך ייראה הקאמבק שלו לבית"ר.
