כבר מהיותו ילד קטן, חלם דלה איינוגבה להיות שוער. האיש בין הקורות של הפועל אשקלון, שנולד בעיר הצפונית ג׳וס שבניגריה, החל בגיל 5 לשחק בקבוצת קווארה סטארס, בשורותיה גם המשיך בקבוצה הבוגרת. כבר כשהגיע לבני יהודה, בעונת 2006/7, הפתיחה לא הייתה קלה, אבל איינוגבה התאושש ושיחק תשע עונות מלאות בעליות ומורדות, אך בסופן הפך לזר עם מספר ההופעות הגבוה ביותר במדי הקבוצה.
בשנה שעברה, כשהוחתם דלה בהפועל אשקלון, לא מעט אנשים בעולם הכדורגל הרימו גבה. אך עם המון אמונה מהצוות המקצועי וההנהלה, השוער בן ה-34 מוכיח בכל משחק את שוויו ויש שאומרים שמדובר בנכס ששווה לאשקלון לא מעט נקודות.
אחרי הופעה מצוינת מול הפועל עכו בשבוע שעבר וניצחון בכורה בשבת האחרונה ורגע לפני כניסת השנה החדשה, השוער הזר, שמגדיר את עצמו הכי ישראלי שיש, פותח בפנינו את הדלת לעולם שלו ומשתף אותנו קצת בחוויית השחקן הזר בישראל.
דלה, קודם כל ברכות. הבן שלך, דניאל, בן ה-10, זכה אתמול באליפות ניגריה בכדורגל לילדים עד גיל 13. דניאל אמר באחד מהראיונות שלו שאתה מקור ההשראה מבחינתו והוא מאוד מקווה להיות שוער כמוך ביום מן הימים. איך אתה מרגיש לגבי זה?
"אני מאוד אוהב אותו, ממש גאה בו ומאוד שמח על ההישגים שלו. הוא ילד טוב ושחקן מצוין ואולי יבוא גם לשחק פה בארץ ביום מן הימים כשיגדל, אולי אפילו נשחק פה יחד".
אז אתה פה כבר כמעט 10 שנים, אפשר להגיד שאתה כבר ישראלי לכל דבר?
"ברור, נשאר לי רק לחכות למשרד הפנים כדי להוציא דרכון ואני ישראלי".
מה אתה חושב על המנטאליות הישראלית? מה התכונה הכי אהובה והכי פחות אהובה עליך?
"הישראלים הם אנשים מאוד, מאוד חמים. כיף לראות את המשפחתיות, בעיקר בחגים. כל אחד מתכנס עם המשפחה שלו ואוכלים ביחד וחוגגים ביחד, אנחנו גם קוראים את זה בתנ״ך, אנשים רוצים לבוא לישראל בדיוק בגלל האווירה הזו של המשפחתיות והביחד, שמח מאוד לראות שזה מה שקורה פה. אני חושב שלזרים שמגיעים לפה, בעיקר לצעירים, לא כל כך נותנים הזדמנות בהתחלה ולפעמים אולי מוותרים מהר מדי.
"חייבים להיות סבלניים איתם ולהם חשוב מאוד שלא לוותר, להמשיך לדחוף את עצמם קדימה, להתאפק עוד קצת כי רק אחרי שמסתגלים למנטליות השונה של ישראל, מבינים כמה כיף פה, כמה האנשים טובים ולא לשכוח שיש פה שחקנים ישראלים מצוינים שאני גאה לשחק לצידם ומולם. מה אני פחות אוהב? יש פה לא מעט תנועה בכבישים".
מה הדבר הכי מוזר שקרה בזמן שעמדת בפקק תנועה?
"הדבר הכי מוזר שראיתי בזמן פקק, ויותר מפעם אחת, זה שאנשים פשוט עצרו את האוטו, יצאו ממנו והתחילו לדבר אחד עם השני. זרים, אנשים שלא נפגשו וסביר להניח שלא ייפגשו שוב לעולם, מדברים ביניהם על כל נושא שרק עולה כאילו הם מכירים שנים ורק אחרי שרואים את התנועה מתחילה ממש לזרום, ורק אם נושא השיחה באמת נגמר, הם נכנסים חזרה לרכבים ונוסעים משם. זה המקום היחיד בעולם שזה יכול לקרות בו, לקח לי זמן להתרגל לרעיון שכולם קרובים גם אם הם לא באמת קרובים, זה כיף".
מה החוויה הכי מצחיקה שקרתה לך בזמן השהות שלך בארץ?
"בשנה שעברה לקחו אותי למסעדה והוציאו את כל הסלטים, הלחם והחומוס ואני אוכל ושובע ופתאום הביאו מנה עיקרית - בשר. הסתכלתי על המלצרית בשוק ושאלתי 'לאן אני אמור להכניס את כל זה?' מאז, בכל פעם שאני הולך למסעדה אני אפילו לא מסתכל על שום דבר חוץ מסלט ירוק ומחכה למנה העיקרית".
איזה מהמנהגים המקומיים החלטת לאמץ לאורך השנים?
"אני חושב שכמעט את כולם. אני חוגג את פסח, אומר שנה טובה, צום, כמעט הכל. זה כיף לחגוג יחד עם כולם כל הזמן".
אחרי כמעט עשור בארץ, מה עוד נראה ממך?
"אשמור על הקבוצה שלי, אני לא מוותר אף פעם וממשיך לדחוף קדימה, לא מוכן להתייאש, לא מוכן להירדם על המשמר כדי תמיד לצפות מה מגיע, ממשיך ללכת קדימה ומקווה להצליח".
לסיום, מה אתה מאחל לאוהדים לכבוד שנה החדשה?
"אני קודם כל רוצה לומר תודה על הכל, על התמיכה והאהבה שאני מקבל פה. שתהיה שנה טובה לכל הישראלים, אני מתפלל שיהיה יותר שלום בארץ, בריאות איתנה לכולם, אושר לכל משפחה ושה׳ יברך את ישראל!"
