בין מאות הנרצחים במסיבה בנובה ב-7.10 היה גם אחד החלוצים הגדולים ביותר בישראל בשנות ה-2000 - ליאור אסולין. בגיל 43 בלבד, מי שהוביל את בני סכנין לגביע היסטורי וכבש מעל 100 שערים, בין השאר בקבוצות כמו בית"ר ירושלים, הפועל ת"א, בני יהודה והפועל ב"ש, נמצא ללא רוח חיים דווקא בתקופה של פריחה מחדש אחרי שיקום. אחיו, משה אסולין, סיפר עליו בפודקאסט מיוחד, "מנציחים מנצחים".
ליאור אסולין האדם
"בעולם הכדורגל הוא היה ליאור ובבית הוא היה אח שלי הקטן. תמיד חייכן, תמיד שובב, תמיד צוחק, תמיד מחיייך, תמיד עוזר. קשה לדבר עליו בלשון עבר. כשאני חושב על זה, זה פספוס כ"כ גדול לכולם הספורט, לעולם הכדורגל, לחיים שלנו, האישיים. הוא אהב את החיים, הוא אהב לעשות הכל מהכל. זה היה ליאור".
הזיכרון הראשון מהכדורגל
"אני זוכר את ליאור ממכבי הרצליה. הוא היה הבטחה מהרגע הראשון. הוא היה החוצפן של עולם הכדורגל. הוא עלה לבוגרים, סביבו כל הכוכבים ופתאום מגיע ואסילי איבאנוב וליאור בא ונתן לו גליץ` ושיימן ישר קפץ עליו. `איך אתה עושה דבר כזה?`, והוא לא ספר לא אותו, ולא אותו".
הזכייה עם סכנין
"אחד הרגעים הגדולים, אבל קצת קשה לי עם סכנין. אין קבוצה בארץ שלא הגיעה ללוויה, שלא הגיעה לשבעה, שלא שלחה נציגים. מסכנין אפילו לא התקשרו. לא שחקנים, לא הנהלה, לא מאמנים, אף אחד. קשה לי עם זה. מתי סכנין תביא כזה תואר? טלפון, מכתב ווטסאפ, שום דבר. אני כועס".
הפרישה מהכדורגל והשיקום אחרי הכלא
"זו תקופה מאוד קשה. הוא עזב את הכדורגל וניסה למצוא את הפינה שלו. אין יותר תחתית מלהגיע לכלא. כנראה שהמאסר הזה סידר לו את הברגים. הוא השתחרר, עבד בשתי עבודות, ניסה להתפרנס בזכות עצמו ודאג לילדים. ראית אבא. הוא הבין שיש חיים אחרי הכדורגל, אחרי ההצלחה, והוא הצליח לעשות את זה. ראיתי אותו מתמודד".
יום ה-7.10
"כמו כולם, התעוררנו לאזעקות. אני הלכתי לבית הכנסת. הטלפון שלי תמיד על שקט, ושמעתי טלפון ואמרתי שזה בטח טעות. טלפון שני ואני רואה שזו חגית, אחות של שחר (חברו של אסולין), ואז טלפון שלישי. הייתי חייב לענות. אני עונה ואז שמעתי משפט שלא אשכח `מה נשמע? איפה ליאור?`. ישבתי שהוא ישן או בחווה. התקשרתי אליו והוא לא היה זמין".
"בסביבות 10:30 היא התקשרה בוכה ואמרה שהיתה מסיבה בדרום וליאור ושחר לא עונים והיא מרגישה שמשהו לא בסדר. במוצאי שבת אמרו שמי שלא יצרו איתו קשר, צריך להגיע ללהב 433. הגענו והיו שיירות של אנשים שעומדים בתור. הגענו לחוקר והוא מנסה להוציא ממך מידע. הם לא ידעו. אז הבנו וידענו. בראשון אמא שלי ואחותי נסעו לדרום והגיעו ממש ליד עזה כי עשו איכון לטלפון של החבר. עצרו אותם במחסום. יש לנו חבר מזק"א שעזר לנו והוא נסע הרכב האישי ואחרי חצי שעה הוא שלח לנו תמונות שהבנו שהם לא בחיים".
ברדיו
בספוטיפיי
באפל מיוזיק
