בווידאו למעלה: הווידאו מהעימות בחמש באוויר
יוסי בניון ואייל ברקוביץ`. אין בכדורגל הישראלי שני כוכבים גדולים יותר. האחד סיים לאחרונה את דרכו כמנהל המקצועי של נבחרת ישראל, השני היה אחד ממבקריו הגדולים. בעיצומו של יורו 2024 ואחרי ההצלחות של היריבות שלנו במוקדמות, שווייץ ורומניה, השניים עלו לעימות בסגנון טראמפ מול ביידן, אבל הפעם ב"חמש באוויר". היה סוער.
האזינו לגרסת הפודקאסט של העימות
אייל: מה זאת אומרת? זה תפקיד של התקשורת. גם אצלי כשהייתי שחקן התעסקו בדברים כאלה.
יוסי: נכון סבבה אז התקשורת התעסקה, לא אנחנו. עשינו את המקסימום ולפעמים צריך לקבל החלטות שפחות טובות לתקשורת.
אייל: אני עובד בתקשורת ואני צריך להגיד את הדברים מנקודת המבט שלי. כשאתה בא ואומר `לאייל יש אינטרס`. איזה אינטרס? הרי אני הרמתי לך טלפון ואמרתי שאני רוצה לעבוד איתך
יוסי: אמרתי, יש הרבה אינטרסנטים בתקשורת, אתה זורק משהו על ערן זהבי, על החדר. אז בוא נהיה אמיתיים, כשפגשתי אותך בראיון בערוץ הספורט, בחנייה, אתה אמרת לי `אל תזמן אותו, הוא לא צריך להיות בנבחרת`. אחרי חודש חודשיים אמרתי כל שני וחמישי `בושה, הוא צריך להיות בנבחרת`.
אייל: לא לא לא, זה לא מדויק. על עניין החדר לא צריך להיות ויכוח, אם אתה חושב שמקצועית הוא לא צריך להיות זה עניין אחר.
יוסי: אם לא הייתי רוצה מסיבה מקצועית הייתי אומר את זה.
אייל: אז מאיזה סיבה הוא לא היה בנבחרת?
יוסי: אני לא יכול לדבר על הסיבות
אייל: מאיזה סיבה ערן זהבי, הכוכב, לא היה בנבחרת?
יוסי: מאיזו סיבה?
אייל: כן
יוסי: מסיבה שהיו דברים שלא התנהלו כמו שצריך בקמפיין הקודם. לא רק הוא ספציפית, היו כמה חדרים לבד.
אייל: אז זה החדר, אני אמרתי שאם זה חדר זו שכונה, אם זה מקצועי זה סיפור אחר.
יוסי: אני לא מסתיר כלום, אם הייתה סיבה אחרת הייתי אומר.
אייל: הוויכוח הוא לא ערן זהבי, אלא מה האינטרס שלי ללכלך עליך כשאתה יודע שאנחנו ביחסים טובים.
יוסי: אתה אומר יחסים טובים, זה יחסים לצד אחד. בכל מקום אני מפרגן ומכבד ואתה בכל מקום מחפש לעקוץ. בחיים לא אגיד שאתה לא היית שחקן גדול, או שהיית שחקן משלים נגיד.
אייל: יוסי, תענה לי על השאלה מה האינטרס שלי ללכלך עליך כמנהל מקצועי?
יוסי: מה זה אינטרס שלך? אני בכל מקום מפרגן לך ואני מפרגן לך, היית אחד השחקנים הגדולים. אם אתה מגיע לתכנית טלוויזיה ואומר `בניון היה שחקן משלים`, אז יש לך בעיה.
אייל: אני לא מבין, למה אתה חוזר על כל ביקורת שלי? אני מבקר אותך כמו את כולם, זה התפקיד שלי.
יוסי: אני נותן דוגמה
אייל: אתה בחרת להיות מנהל מקצועי, אז יש ביקורת. אתה כל הזמן אני שומע אותך מתבכיין.
יוסי: אתה היחיד שמתבכיין שאתה לא מקבל את הנבחרת עשר שנים. ואני מאחל לך שתקבל יום אחד את הנבחרת שיהיה שקט
יוסי: מותר לאנשים להגיב לך, זה בסדר, אין איזה פחד. יש אנשים שלא מפחדים מביקורת, זה מה שאני חושב - אם אתה רוצה תקבל את זה ואם לא אז לא. אחרי זה תחזור למקומות שלך ותצעק.
אייל: זה לא מכובד
יוסי: תאמין לי שאני עוד עדין. אמרתי, אני מעריך את אייל והוא היה שחקן גדול. לא עניין של מעריך או לא מעריך. כל אחד צריך לדעת לקבל ביקורת, פרשנים זכותם להגיד מה שהם רוצים אבל זכותי להגיד גם את התשובות שלי.
אייל: אני אגיד את האמת, הפעם היחידה שנפגשתי עם יוסי בארבע עיניים בעשר השנים האחרונות היה במגרש חנייה לשלוש דקות. לא זוכר מה נאמר, בעקרון אני חושב שהביקורת שלי מקצועית ומהנבחרת של בניון וחזן לא ראינו התקדמות, לא נזכור אף תוצאה מהנבחרת הזו ומה שיש לזכור זה את הסאגות של ערן זהבי, אבו פאני ודיא סבע. כל הדברים האלה זה מה שנזכור, אם יוסי חושב שזה אישי אני מתנצל אבל זה לא אישי.
יוסי: אנשים אומרים דברים בלי לדעת מה קורה ובשביל זה זכותו לחשוב ששחקן כזה או אחר היה צריך להיות מזומן.
אייל: זה רק החלטה שלך, אני יכול רק להגיד לך שבנבחרת כל הזמן היה בעיות וסאגות שהתעסקנו רק בזה בתור פרשנים.
יוסי: מי שהתעסק בדברים האלה כל הזמן זה אייל. עניין החדר נסגר, הוחלט שערן לא זומן והתקדמנו הלאה. תקשורת מסוימת התעסקה בזה, נראה לכם שאנחנו התעסקנו בזה? התעסקנו בלהכין את הנבחרת. היו דברים טובים, היו פחות טובים, והכל בסדר. נמצא מישהו אחר לתפקיד ואני מאחל לו את כל ההצלחה מכל הלב ושישאר הרבה שנים.
אייל: דבר אחד אני לא מבין. עוד לחשוב שהנבחרת הצליחה, למה אי אפשר להגיד `נכשלתי, תודה להזדמנות הבא בתור`?
יוסי: בוא אני אסביר לך, אתה מאלה שקצת חסרי מושג. להגיד `נכשלתי` אחרי שסיימנו מקום ראשון באומות ועלייה לדרג א` וקמפיין שלם מקום שלישי במשחקים הכי חשובים שאתה לא משחק בבית ומלחמה אחרי חודש ששחקנים לא מתאמנים ומה חסר לך? ניצחון אחד כדי לעלות ליורו. אז אם אתה חושב שזה כישלון, זו בעיה.
אייל: אני שואל אותך, זו הצלחה?
אייל: נכון, הייתם מצוינים בחצי השני
יוסי: בשווייץ השדר אמר `קומו ותריעו לנבחרת`. אייל, כמה פעמים הנבחרת ניצחה בדקות האחרונות? ניצחנו את אלבניה, תגיד מי זאת אלבניה, זאת שעלתה ליורו.
אייל: אם תלך ברחוב, תעזוב את אייל האינטרסנט ותשאל את הילדים האם הם אהבו את הנבחרת, תקבל תשובה.
יוסי: יש עובדות, תסתכל עשר שנים אחורה - הפעם היחידות שהאצטדיון היה מלא בקהל זה רק בתקופה שלנו. שלי ושל אלון.
אייל: לא מסכים איתך.
יוסי: לרוטנשטיינר לא היה אצטדיון מלא.
אייל: דבר אחד אי אפשר להתווכח - הנבחרת הזו נכשלה.
יוסי: אם הקהל לא מתחבר הוא לא בא למגרשים, היו מספיק אנשים שאמרו שנהנו. יש גם כאלה שמבינים ורואים.
אייל: אנחנו מתעסקים בנבחרת ישראל ולא בקטע המקצועי, רק בסיפורים שמסביב.
יוסי: אני לא משחק בשביל התקשורת, אלא בשביל נבחרת ישראל.
אייל: בוא אני אתן דוגמה על מה שאני מדבר, אוקיי? זו דעתי - הקשרים הכי טוב בנבחרת ישראל הם אבו פאני ואוסקר גלוך איך יכול להיות שאבו פאני בבעיות משמעתיות כל הזמן ולא משחק, ואיך יכול להיות שגלוך במשחק הכי מכריע לא עולה בהרכב?
יוסי: רוצה הסבר מקצועי? כשאוסקר פתח במשחקים מסוימים למשל נגד קוסובו שהיה חלש, אמרו בתקשורת שלא צריך אותו במשחקים כאלה.
אייל: שוב פעם התקשורת? כל הזמן התקשורת.
יוסי: אתה חלק מהתקשורת.
אייל: איך השחקן הכי יצירתי בנבחרת לא משחק במשחק המכריע? מה היית עושה בתור יוסי בניון במצב כזה?
יוסי: תגיד לי רגע, תקשיב שנייה, אוסקר שחקן גדול עם עתיד. אפילו במשחק ברומניה שהיינו כביכול במשחק טוב 90 דקות ושלטנו מי שהיה הכי פחות טוב בחצי הראשון הוא אוסקר. החלטנו להשאיר אותו למרות שהיה אמור לצאת, קיבלנו החלטה שבאה לידי ביטוי בצורה טובה. כאן פחות, נגד איסלנד, לא היה קשר 6 שבכושר טוב ובתקופה טובה, החלטנו לשחק עם דור פרץ וכשהוא משחק ולא ממש 6, רצינו שניים שיהיו קצת יותר הגנתיים.
אייל: איך אתה מסביר אתה המצב של אבו פאני?
יוסי: בהתחלה הוא לא היה איתנו בכלל
אייל: למה?
יוסי: בגלל התנהגות
יוסי: אתה יודע מה זה להיות מקצוען? כנראה שאתה לא יודע. זה לדאוג ולעבוד כדי להגיע כולם לנבחרת בצורה הכי טובה ובריאה שאפשר. בהתחלה הוא לא היה, אחר כך התנהל מצוין והיה בנבחרת.
אייל: היו בלאגנים סביב הנבחרת.
יוסי: איזה בלאגן היה?
אייל: דיברו רק על הבלאגן סביב הנבחרת.
יוסי: זה בלאגן אצלך בראש. היו אצטדיונים מלאים, כולם היו עם הנבחרת והחזקנו עד הרגע האחרון למרות המלחמה. הגענו לארבעה המשחקים הכי חשובים תוך עשרה ימים.
אייל: למה נבחרת ישראל לא שיחקה בסמי עופר כל הקמפיין?
יוסי: אני אסביר לך, רוצה לדעת?
אייל: כן
יוסי: אז בוא אסביר לך - שיחקנו משחק ראשון בקמפיין נגד איסלנד בסמי עופר, אם אתה זוכר או לא, ב-2:2. זה היה המשחק הראשון באומות. אוקיי? תבדוק בהתאחדות.
אייל: אני שואל על הקמפיין אחרי זה, בקמפיין המוקדמות.
יוסי: התחלנו את קמפיין האומות בסמי עופר, כמות התלונות שקיבלנו בהתאחדות מאוהדים, ממשפחות שמגיעות מהדרום ומכל מיני מקומות... הם לא יכולים לבוא עם הילדים, זה לחזור בלילה הביתה.
אייל: כמות הקהל שמכבי חיפה מביאה לכל משחק... בסמי עופר יש את הקהל הכי טוב בישראל היום.
יוסי: בסמי עופר יש קהל מצוין. אוקיי? ישבנו בתחילת הקמפיין כל הצוות עם ראשי ההתאחדות והחלטנו לבחור מגרש אחד.
אייל: אתה הבעלים, אם אתה רוצה שישחקו בסמי עופר ישחקו שם.
יוסי: ישבנו, אמרנו שצריך לבחור משחק אחד, שנבחרת ישראל צריכה לשחק במגרש אחד והחלטנו על בלומפילד שיהיה במרכז, באמצע. כמו אצטדיון רמת גן, אנחנו החלטנו בלומפילד. הייתה בעיה בשני משחקים שלא יכולנו לארח שם.
אייל: יכול להיות שאתה צודק, אוהדי מכבי חיפה לא חושבים ככה.
יוסי: האצטדיון לא של מכבי חיפה. דיברנו עם חיפה לארח שם שני משחקים, ההתאחדות העבירה תשובה שחיפה הודיעה שאו כל המשחקים או כלום, שלא יארחו רק שניים. טדי קפץ על המציאה והיה מוכן, אירחנו אחד כי השני לא יצא בגלל המלחמה. הייתי בסמי עופר, אתה יכול להיות רגוע, ואם תהיה לי הזדמנות לשחק שם אני גם אבוא.
אייל: בקמפיין האחרון הנבחרת לא הייתה בסמי עופר, והאוהדים שאלו למה, זה הכל.
יוסי: מגרש לאומי צריך להיות מגרש אחד.
אייל: אני כבר לא קונה את המילה הזו.
יוסי: אז בגלל זה אנחנו לא מגיעים לכלום.
אייל: נכון מאוד.
