שבועיים נטולי ליגה עברו עלינו. אלו היו שבועיים של פחד ועצב שבהם שוב נבחנה העמידה על זכותנו לחיות כעם חופשי במדינה הזו, אל מול מעשי טרור מתועבים ונפשעים של תתי אדם. לצד אלו, היו אלו גם שבועיים של מעשי גבורה בלתי נתפסים, ושל גיבורים דוגמת אמיר חורי ויזן פלאח ז"ל, וכמובן גם א', שייבדל לחיים ארוכים, שעמדו איתנים מול רוע בלתי נתפס ושילמו על כך מחירים כבדים מנשוא.
אין מילים שיתארו את הכרת התודה שאנחנו חשים עבור גבורתכם והקרבתכם, וממש שימח אותי שא', אוהד שרוף, בחר להגיע היום לסמי עופר, עודנו פצוע וחבול, וזכה למחווה ענקית מהקהל והשחקנים. זה רק מעט מכבוד המלכים לו הוא ראוי גם ראוי.
ולענייני דיומא - באותן שבועיים של פגרה, החלו אתרי הספורט מתחרים האחד בשני בקומפלימנטים לרנסאנס המופלא של אליניב ברדה בבאר שבע. מיכה פורח, ספורי מלבלב, הקבוצה פתאום מעזה, תוססת והתקפית, הקהל מאוהב, והבשורה על פי ברדה היא של כדורגל שמח ומשוחרר. שערו בנפשכם מה גדולה היתה הפתעתנו, כשבמקום הפרפר יפה הכנפיים בעל הנפש הפואטית שמכרו לנו בכל מקום, עלה אתמול אותו הזחל האפרפר והאלים, הפועל באר שבע המוכרת לנו ממפגשי העונה הקודמים, עם הסטופקס לברכיים, הדריכות, הברוטאליות וכמובן - אפס מוחלט של כל ניסיון לכדורגל.
אולי יש להפועל באר שבע לא מעט כסף ותנאים טובים, אבל אין לה שום קלאס, נאדה. לא על המגרש, ובטח לא מחוץ למגרש. כל מה שהיה לה למכור בכמעט כל דקה במפגשים מולנו העונה היה עוד ועוד נסיונות לפרובוקציות, ומשחק אלים ומופרע עם נסיונות פגיעה מכוונת בשחקני יריב. אליניב ברדה היה אולי העוזר של ברק בכר בעבר, אבל את הגועל של אתמול נראה לי שהוא דווקא למד מהמאמן שעבד תחתיו עד לא מזמן.
אז אולי אנחנו הופתענו מבאר שבע של אלרוני ברדלוי (תכלס, לא ממש), אבל מי שבטוח לא הופתע היה ברק בכר. מכבי חיפה עלתה למשחק הזה מוכנה מכל היבט, מפוקסת והרחיקה נפשה מכל רע. לקחי המשחק הקודם בסמי עופר הופקו באופן מלא ומוחלט. יש פתגם באנגלית - fool me once, shame on you, fool me twice, shame on me. במילים אחרות, יש גבול לכמה אפשר לנסות את אותו השטיק המלוכלך.
בפעם הקודמת שבאר שבע ביקרה בסמי עופר, היא יצאה עם כל הקופה בזכות אותה צורת משחק שראינו אתמול. הפעם, שחקני מכבי חיפה לא נפלו למלכודות ולא איבדו את הראש, אלא המשיכו בסיזיפיות ובסבלנות, תוך כדי שהם נותנים לבאר שבע ליפול בעצמה במלכודות הפרובוקציה שהיא ניסתה לבשל.
בהקשר הזה, אי אפשר שלא להזכיר שוב את אוראל גרינפלד, שבעוד תצוגת שיפוט שחצנית כהרגלו נתן להפועל באר שבע רישיון לא פורמלי לפרק ברכיים ואיבד שליטה על המשחק במחצית הראשונה, עד בוא הכרטיס האדום. רגע, רגע, מה אתם אומרים? זה לא אדום מוצדק? צודקים, על נגיחה קלה וקללות מול עיני השופט, שניה אחרי שקיבל צהוב, באמת צריך לעבור לסדר היום. וזה מבלי להזכיר את מילות האהבה בספרדית שאספריה צעק בלי בושה לעברו של רודריגז במשך המחצית. כמו שאמרתי, בסוף אתה אוכל מה שבישלת, בתיאבון דנילו. בגדול, אם הפועל באר שבע מחפשת לבוא בטענות למישהו על המשחק אתמול, היא יכולה להפנות אותם בעיקר למראה.
גם המחצית השניה לא הראתה בשורת כדורגל מצד יריבתנו, בעוד מכבי חיפה ממשיכה להניע בסבלנות אל מול מערך 8-1-פקקים-לברך של ברדה. ככל שנקפו הדקות, אזלו הפרובוקציות והכדורגל התחיל לשחק תפקיד. כמובן, גם היתרון המספרי הלך והפך למשמעותי יותר, והכדורים התחילו לזמזם ליד השער של גלזר.
ואז בא אבו פאני.
כמה סמלי, שאחרי שבוע קשה כמו זה שעברנו, זה שמדליק את סמי עופר בטירוף חושים מוחלט הוא דווקא מוחמד אבו פאני. אחרי שבועות של דישדוש, הוא הגיע למשחק העונה באנרגיות בלתי ייאמנו, פירק לגורמים את תאי ההתנגדות של באר שבע במרכז השדה, איין את רמזי ספורי במגרש וקינח בפצצה מטווחת היטב ממרחק למזוזה של גלזר, כדי לתת לסמי עופר עוד רגע של אקסטזה משובחת ולזכות לעידוד מחריש אוזניים מכל היציעים בירוק. רגע שהוא התגלמות הנורמליות והרגש הטהור לקבוצה ולכדורגל שהיא מכבי חיפה, כמה חשוב אחרי שבוע כל כך קשה, רגע של ניצחון החיים המשותפים שלנו בעיר ובמועדון על כל הרוחות הרעות מסביב.
יחד עם אבו פאני, עלי מוחמד שב לאיתנו, אחרי מנוחה. אמנם היו לו כמה התברברויות מיותרות ועדיין לא נוחה דעתי על הרכות שלו בחלק מה תיקולים, אבל זה כבר היה לגמרי עלי מוחמד הדינמו שאנחנו מכירים ואוהבים. גם חוזה רודריגז, בעוד משחק ענק, האכיל את אספריה שק חצץ עם משחק סופר חכם ושון גולדברג, כמובן, ממשיך את היכולת הטובה מהנבחרת ומהמשחקים הקודמים. איזה נכס, איזה בינגו, איזה באנקר.
אחרי השער, בלית ברירה, ברדה זרק את כל הכלים שלו למערכה, ומול המהלכים שלו, בכר הגיב במספר חילופים מדודים, שבסופו של דבר הביאו את השני. כמה טוב לקבל שער מסאן מנחם, אחרי תקופה מאוד לא קלה מקצועית ותצוגות חלשות. וג'אבר, מה תגידו על מחמוד ג'אבר? פשוט פנטסטי. מכסחת דשא מחד, מוסר מסירות פז ומצטרף מעולה מהקו השני מאידך, רק שימשיך כך. שחקן העתיד של מכבי חיפה, פשוט כך.
באופן כללי, למרות שלא היתה וירטואוזיות או שטף משחק (איך אפשר לשטוף כשחצי מהמשחק שחקנים יושבים מקופלים אחרי עוד ניסיון רצח באמצעות פקקים), מכבי חיפה הציגה מאמץ קבוצתי יוצא מן הכלל, מחויבות טקטית של כל השחקנים, ומעל הכל - חוסן מנטלי וריכוז שהביאו לה, בסופו של דבר, את שלושת הנקודות המיוחלות.
רק לפני חודש (נראה לי, כבר לא זוכר כמה זמן עבר), עלינו לטדי עם נקודת יתרון בודדת על באר שבע ושלוש על מכבי תל אביב. מקץ שלושה משחקים, אנחנו עומדים כבר על שבע ועשר נקודות פער, בהתאמה. עוד ארוכה הדרך, שמונה משחקים זה המון, אבל הפער מתחיל כבר להיות משמעותי. אין ספק, המשחק אתמול היה צעד ענק אל עבר התואר, אבל אנחנו עדיין לא בדלת, ובטח שלא צריך לספור את הכסף בשום מקום שאיננו המדרגות.
בשבוע הבא, תחכה מכבי תל אביב בבלומפילד, היכל שבו אכלנו בעיקר מרורים מהצהובים במהלך העשור האחרון. אין ספק שהפער מהם מביא אותנו בנקודה נוחה מאוד, יחסית, להתמודדות, אבל אל לנו להיתפס לנוחות בשום שלב, עד לרגע שבו תוכתר המשימה בהצלחה. מכבי תל אביב בטח לא תעשה לנו שום הנחה או ויתור, וגם אם הפער מהם כרגע משמעותי, אין שום שינוי במידת היוקרה והחשיבות של המפגש הזה לשתי הקבוצות. ואולי, ככה בטיפת חוצפה, רק אולי, הגיע הזמן לנצח גם שם? הלוואי.
לפני שנתפזר, בנימה מעט יותר אישית, אבקש להקדיש את הניצחון אתמול גם למשפחת לביא, שאיבדה באופן טראגי את איתמר, אוהד יקר וירוק בנשמה, אותו הכרתי דרך הרשתות החברתיות. איתמר הלך לעולמו באופן מפתיע לפני כשבועיים. אמנם לא הכרתי אותו פרסונלית, אבל מהמעט שכן יצא לי לתקשר איתו, גיליתי אוהד ענק, פנאט אמיתי ודפקט אובססיבי למכבי חיפה בדיוק כמונו. איש מלא חוכמה והומור ומחנך הדורות הבאים במשפחתו לאהבת הירוק בכל תנאי.
אני מקווה שאיפשהו, בעולם הבא או ביקום מקביל לשלנו, איתמר יושב ומחייך עכשיו על עוד ערב נהדר בסמי עופר וסופר את הדקות עד בלומפילד, כי ממש כמונו, גם הוא נשבע, שיאהב אותה גם בעולם הבא.
שבוע טוב איתמר, נתגעגע.
וגם לכם, שבוע טוב וירוק. ובעיקר שקט, אמן ואמן.
