הרבה נוטים להתבלבל ולחשוב שקבוצת אוהדים משמעותה ש-1,000 אוהדים, יושבים כל אחד בכסאו עם סיגר ופנקס צ’קים ומחליטים איך תראה הקבוצה. איזה שחקנים להביא, איפה להשקיע כסף, את מי מפטרים היום ואת מי מפטרים מחר. הם גם חושבים שכל שבוע מתקיימת אסיפה ובה האוהדים מצביעים באמצעות אפליקציה (פעם זה היה בהרמת יד) ומחליטים מי יפתח מגן שמאל ומה יוגש לשחקנים מחר בארוחת צהריים. ואם הם לא חושבים ככה, אז הם בטוחים שככה זה צריך להיות, אחרת מה המשמעות של ״קבוצת אוהדים״?
העובדות: מודל הבעלות של קבוצת אוהדים מבוסס על חברי עמותה שרוכשים חברות בעמותה מדי שנה ומכאן את הזכות לבחור בארבעה חברי ועד מנהל. הם ״הדירקטוריון״ של הקבוצה - זה שמנווט את המועדון, נותן ביטוי לרצון האוהדים ובהתאם מתווה מדיניות, מסייע בגיוס כספים וקידום פרויקטים. הוועד המנהל הוא זה שקבע למשל שהפועל ירושלים תתבסס על שחקני בית, תקדם פעילות קהילתית-חברתית, תפעל נגד גזענות והומופוביה ובעד שוויון ודו קיום בעיר כ״כ מורכבת. הוא יכל גם לבחור אחרת, אבל לא - וזהו אופיו המובהק של המועדון היום.
בנוסף, במהלך העונה הוועד המנהל נדרש גם למלא תפקיד של בעל בית ״רגיל״ כגון: הקצאת תקציב לחלון ההעברות בינואר ולעיתים גם לדון בשאלת חילוף המאמן (וגם פה, הוועד המנהל הציג השנה גיבוי בלתי רגיל. שוב: קביעת אופי ודרך למועדון).
מודל בעלות האוהדים עוד לא הגיע לשיא השפעתו על הכדורגל הישראלי. אבל לא ניתן להתעלם מההצלחה המרשימה ואפילו המפתיעה שלו עד כה. הפועל ירושלים הצליחה לקום מחדש, לצלוח את הליגות הנמוכות, להתאחד אחרי פילוג כואב ולתקוע יתד בליגת העל - כשהאוהדים הם הבעלים (מודל בלתי ישים, כן?). בזמן הזה קבוצות אחרות שלא מוחזקות על ידי יענקל’ה, אלונה או מיטש התמודדו עם בעלים מתחלפים שגילו בהן עניין מוגבל (בכל זאת, לחלקם יש עניינים פליליים לנהל).
יותר ויותר אוהדים בכדורגל הישראלי היו רוצים לקבל קצת יותר שליטה ויכולת להשפיע על גורל קבוצתם האהובה. איזה כיף לראות את מכבי יפו מתכוננת הקיץ לליגה הלאומית, ואת הפועל פ״ת מגייסת 1000 חברי עמותה תוך שבועות ספורים ובעיקר אנרגיות שלא היו שם עשורים. נכון, לא כל קבוצות האוהדים מצליחות ולא לכולן יש את היכולת - אבל זאת בהחלט שאיפה לכל אוהד כדורגל שפוי.
המסע של הפועל ירושלים לא היה מצליח בלי תורמים ואוהדים אמידים. אין צל של ספק בכך ולא קיים אדם אחד, שמכיר את המערכת, שיחשוב ויגיד אחרת. אבל הם פה בגלל האמונה בדרך של ״קבוצת האוהדים״. כי מי היה רוצה לתרום למועדון שמוחזק ע״י אנשים מתחלפים שמעורבים אחת לכמה זמן ב״פרשייה סוערת בכדורגל הישראלי״?
חברי העמותה והאוהדים הם ההכנסה השנייה בגודלה בטבלת האקסל של המועדון, אבל שאר השורות העליונות הגיעו גם הן בזכות אוהדים. איש העסקים ההוא לא היה נרתם בלי האוהדים שחיברו אותו, אחר התרשם מהעבודה המרשימה והחזון של מייסדי המועדון, ההוא מקנדה נדלק על הפרויקט החברתי, שגרירות ארה״ב לא היתה תורמת להפועל ירושלים אם לא הייתה רואה פעילות עקבית שקופה ומסודרת שמבוצעת ע״י אוהדים שמשקיעים ימים ולילות בערכים שמדברים לליבה. גם הבעלים לשעבר של הכדורסל לא היה בוחר לחזק השנה את הכדורגל אם לא היה מזהה קהילה בריאה ומרגשת שמשקיעה במה שחשוב, עם פוטנציאל לגדול ולהצליח.
וזאת, זאת המשמעות של קבוצת אוהדים. יכולת לייצר קהילה שמחבקת חזק את קבוצות הכדורגל שלה, קהילה שבוחרת את האנשים הטובים ביותר - בשכר ובהתנדבות - כדי שינהלו את הדבר היקר מכל. קהילה שמקרבת אליה אנשים שבלעדיהם לא היו מצליחים להתקדם בעולם הכל-כך מאתגר הזה שנקרא כדורגל ישראלי. וכן, קהילה שתישאר כאן אחרי שאחד מהם יחליט שלא מתאים לו לתרום, או שהוא כבר לא מתחבר. מודל בעלות האוהדים לא ייתן לאף אחד להתעלל במועדון, לזלזל בקהל או לשים את האוהדים בסדר עדיפות שהוא לא המקום הראשון. להפועל ירושלים היה מספיק מזה.
הפועל ירושלים היא לא מכבי חיפה, וגם לא תגיע לעוצמות הכסף והקהל הללו בעתיד הנראה לעין. למעשה, היא אף פעם לא היתה שם ולכן נכון יותר להשוות אותה לכל אותן קבוצות שלא זכו בבעלים עשיר, יציב ורחב לב. או לכל הפחות להשוות אותה להפועל ירושלים שלפני 20-30 שנה.
בעלות אוהדים היא לא פתרון קסם, ולא הצלחה ודאית. היא פתרון לגיטימי לניהול קבוצת כדורגל. לא יותר ולא פחות. כמובן שיש אתגרים משמעותיים במודל וסימני שאלה לאורך הדרך - אבל את שלושת הדברים הקדושים ביותר לאוהד כדורגל המודל הזה מבטיח: המועדון יהיה מחובר לקהל, הוא יהיה כאן גם מחר ותמיד תמיד האוהדים יהיו תלויים בעצמם.
הכותב הינו אוהד הפועל ירושלים והיה חבר הוועד המנהל בשנים 2018-2021
