אחרי קדנציה מרשימה של 10 שנים מחוץ לישראל, כולל אליפויות בסקוטלנד, עליית ליגה באנגליה והופעות בליגת האלופות, חזר העונה בירם כיאל לארץ וחתם בבני סכנין. למרות שהגיע אחרי כמעט שנה ללא כדורגל, הקשר הוכיח העונה יכולת התאוששות יוצאת דופן ואף זומן לנבחרת ישראל בעקבות היכולת הטובה שהציג במדי נציגת המגזר. רגע לפני שהוא סוגר את עונת הקאמבק, התפנה כיאל לדבר בפודקאסט "הנוסע המתמיד" על הקריירה שלו עד, וגם קצת על העתיד.
האזינו לפרק >>>
תחילת הדרך בכדורגל
"כדורגל אצלנו במשפחה זה כמו אוכל. כמו ארוחת בוקר. אבא שלי היה שחקן כדורגל. אנחנו רואים כדורגל כל יום. ככה גדלתי. התחלתי דווקא כשוער. היה לנו שנתון מאוד מוכשר בג'דיידה. לקחנו אליפות ישראל בקט-רגל ואליפות הצפון. אשר עלמני ז"ל הגיע לאחד המשחקים ואמר שהוא רוצה אותי במכבי חיפה. זה היה בגיל 10. מהפחד שלי אמרתי לו שאני לא רוצה לעזוב, אבל לא שלא רציתי, אלא בגלל שפחדתי לעזוב את הכפר ומקשיי השפה. החלטתי ללכת להפועל עכו בגיל 10, אבל הרמה לא היתה טובה. העלו אותי שנתון או שניים, וגם זה לא היה מספיק טוב. שם נשבר הפחד. בגיל 11 וחצי עברתי למחלקת הנוער במכבי חיפה".
רוני לוי
"הוא המאמן שהכי השפיע עליי. אלה שהיו איתי שואלים איך אני יכול להגיד את זה, הוא היה כמו גנרל. הוא היה עובר ליד חדר, ואני הייתי מתחבא בחדר השני. אבל אחרי שהגעתי לאנגליה, הבנתי מה זה להיות עם עוצמות של מאמן ולמה צריך דיסטנס. הבנתי מה הוא ביקש ממני. אצלנו אנחנו רואים את זה כמשהו לא טוב, אבל באנגליה שחקן מוכשר בן 16-17 מנקה לנו את הנעליים. פה, כשהשחקן עולה, נותנים לו להתאמן עם הבוגרים, אבא שלו מפנטז על החוזה ומכניס לו לראש שהוא יותר טוב מהשחקנים של הקבוצה הבוגרת. רוני לוי נתן לי ערכים. אני והוא בקשר מאוד טוב. כשאני עוצם עיניים אחרי 11 שנים שאני לא מתאמן אצלו, אני יכול לדקלם את העמידה הטקטית שהוא לימד אותנו".
על השנים הראשונות בחיפה
"שיחקו איתי שחקנים שהיו אגדות במכבי חיפה. הם תמיד חיבקו אותנו. דוידוביץ' חבר טוב, היתה תקופה שהיינו נוסעים ביחד. הוא אדם טוב שתמיד נתן הרגשה שיש עם מי לדבר. המועדון היה לחוץ, אבל הוא היה מפשט את הדברים. יניב קטן מנהיג אמיתי. גם כשהרגשנו שלא טוב, הוא היה שם. הוא ידע להיכנס בכולם כשצריך. גם ג'ובאני רוסו תמיד היה שם עבור הצעירים. למדתי ממנו שאפשר לעשות מה שרוצים מחוץ לכדורגל, ועל המגרש תיתן 120 אחוז ואז לאף אחד לא יהיו טענות. הוא נתן הכל בכל אימון".
על העלייה לליגת האלופות
"הלוואי על כל קבוצה ישראלית שתיבנה באותה צורה שבנינו אז את הקבוצה. היה את גדיר שהיה בן 17-18, גולסה, ארבייטמן, רפאלוב, אני, קינן. שחקני בית. אף אחד לא ציפה שנעשה את זה ועשינו את זה בגדול. לא השקיעו המון כסף והביאו כוכבים. עשינו את זה באמונה ובעבודה קשה. התוצאות לא היו טובות, אבל באיירן שהיתה איתנו בבית היתה בגמר באותה עונה. זה נתן לשחקנים ניסיון לשחק מול הטובים בעולם. בשיחה שלי עם ניל לנון הוא אמר לי שברגע שהוא ראה את האדום שקיבלתי מול בורדו, הוא ביקש להחתים אותי".
על ה-2:2 מול גרמניה בנבחרת צעירה
"אולי זו התקופה הכי יפה והכי מתאגרת בכדורגל. נהניתי מהמשחק. אתה מרגיש שאתה אוטוטו מגשים את החלום. היתה לנו נבחרת מאוד מוכשרת. מגיל קטן אתה רואה שאתה יכול להתמודד עם כוכבים כמו אוזיל ונוייר".
על הבטחון העצמי שלו
"בגיל 6-7 אמרתי לחברים שלי בכיתה ששיש לי דוד שגר בהולנד ואני רוצה לשחק באייאקס, וזה לא הסתדר. אז כל היום הם היו צוחקים עליי 'אייאקס, אמרת לנו אייאקס'. ואז במדי סלטיק כבשתי שער ניצחון בליגת האלופות נגד אייאקס ואז הייתי יכול להגיד להם 'תשבו בשקט, עשיתי את זה נגד אייאקס'. תמיד ידעתי שאני רוצה להיות מה שאני היום ולא נתתי לאף אחד להזיז אותי מהמסלול. היו אנשים שעזרו לי להישאר עליו. המשפחה שלי נתנה לי בטחון. תמיד שידרתי עוצמות ואת זה אני מנסה להביא לכל מקום".
על הנבחרת
"אני גאה שאני הרבה שנים בנבחרת. אין פעם שהייתי בריא ולא הייתי בנבחרת. עברתי תשעה ניתוחים. אין עונה שסיימתי בריא, ויכול להיות שזה פגע בהופעות שלי בנבחרת. הזימון האחרון הוא הזימון הכי יוקרתי שהיה לי. עברתי את השנה הכי קשה בקריירה, שנה בלי כדורגל, שהקורונה נכנסה לנו לחיים. גרתי בלונדון ורציתי להמשיך בפרמייר-ליג, מאמן חדש לא רצה אותי בברייטון, לא עברתי את הבדיקות הרפואיות בצ'רלטון ולא הצלחתי לחזור לעצמי. בנובמבר שיחקתי את המשחק האחרון שלי וחתמתי אחרי שנה ללא משחק בסכנין. לחזור במרץ לנבחרת ישראלי, זה ה'וי' הכי גדול בקריירה שלי. אני חזרתי, זה מה שרציתי להגיד לכולם. מבחינתי זה הזימון הכי יוקרתי שהיה לי. הייתי מתאמן בקור בפארק כי לא היה לי איפה להתאמן. אני מספר את הסיפור הזה לבן שלי כדי שיבין מה זה מוסר עבודה".
על בנו פירלו כיאל
"הוא בן 6 וחצי. הוא שחקן מכבי חיפה. הוא היה באקדמיה של ברייטון. הסקאוטים גילו אותו בבתי הספר. הסקאוט התקשר אליי ושלח לי את החוזה של האקדמיה. אמרתי לו שאני לא יודע אם אשאר בברייטון".
על התקופה בסלטיק
"שם אתה מתחיל להרגיש שאתה שייך למועדון, לקבוצה, למשפחה. ניל לנון חיבק אותי מהיום הראשון. ידעתי שאני הולך להיות פקטור משמעותי. סלטיק היתה אמורה להיות קרש קפיצה לליגה הטובה בעולם. אחרי העונה הראשונה, היתה לי עונה שניה מצוינת עד הפציעה מול ריינג'רס. דודו דהאן היה במו"מ מול קבוצות מהפרמייר-ליג. באותה תקופה עזבתי את דודו ונכנס לתמונה הסוכן פיני זהבי, עבדנו ביחד תקופה ואז הגיעה הפציעה בינואר אחרי תיקול מכוער של מקולוך. כמה שבועות לפני שיחקנו נגדם והוא היה על הספסל והוא דרך לי על הרגל בירידה להפסקה. הוא היה שחקן מלוכלך. הוא לקח לי את הקרסול וגם לקח לי שנתיים-שלוש מהקריירה. גם כשחזרתי, לא הייתי אותו דבר. לא נהניתי מכדורגל. אמרו לי שאהיה שבועיים בחוץ ואז עברתי את ה-MRI הראשון ולא חזרו אליי בתשובה. רופא הקבוצה אמר לי שהוא לא רואה טוב בבדיקה הראשונה. אז אתה מבין שיש משהו לא בסדר. באבחון השני הוא שלח לי הודעה שיש חדשות רעות, ושאחזור אליי. עצרתי בצד והתחלתי להקיא כי ידעתי שיש משהו לא בסדר. הוא אמר לי שיכול להיות שלא אחזור לשחק כדורגל. שישה חודשים לא הצלחתי לרוץ. במשחק האליפות לנון הכניס אותי רק כדי לתת לי כבוד. מקולוך עשה את זה בכוונה. נפגשנו פעם וביקשתי לעזוב את המקום. אמרתי שאני לא יכול להישאר איתו כי זה יכול להיגמר רע".
על התיקול עם קאקה
"אחרי הגול עם אייאקס נחתי במשחק ליגה והיה לנו משחק מול מילאן אצלנו. הרגשתי בטוח בעצמי, חזרתי לעצמי. בדקה הראשונה בעטתי בכדור והוא שם לי את הסטופקס בכף הרגל, שברתי את הרגל ו-40 דקות שיחקתי עם רגל שבורה. אמרתי לו 'שברת לי את הרגל'. הוא ענה לי שזה כלום ואחרי המשחק הוא בא לבקש סליחה, אבל רבאק מה אני אעשה עם הסליחה שלו, הוא גמר לי את הקריירה. לא חזרתי לשחק באותה עונה. אם לא הפציעות הייתי משחק בקבוצה גדולה באנגליה, חד משמעית. קני דלגליש דיבר עם פיני זהבי ונפגשתי איתו באולד פירם שנפצעתי בו אחרי המשחק. המו"מ התחיל עם ליברפול בקיץ. פיני זהבי התקשר והם לקחו את קשר בלקפול צ'רלי אדם. בינואר לוקאס לייבה נפצע ושוב המעבר נפתח מחדש וכנראה שהגורל לא רצה שאהיה שם. אני מאוד גאה בקריירה שעשיתי ובמה שעברתי. בהתמדה ובעבודה הקשה אני לא חושב על מה יכול היה להיות. אני נהנה ממה שעשיתי ולא ממה שלא תלוי בי".
איך הוא קם מחדש אחרי כ"כ הרבה פציעות
"צריך עוד תכנית עם אשתי על מה שעברנו ביחד. חיפשתי בגוגל מה גורם להחלמה מהירה משבר. כל המקרר שלי חלב כי ראיתי מחקר על שחקן בייסבול שנפצע ושתה חלב. אני שותה חלב כל היום. עברתי דברים שאלוהים ישמור, אבל זה עשה אותי מה שאני היום".
על חמד והחזרה לישראל
"אני אוהב אותו ומתגעגע אליו. לא הייתי יכול להגיד לאשתי לקום וללכת לעוד הרפתקאה, גם בגלל הילדים גם בגלל מה שעברנו בקורונה. אני מתייעץ איתה בכל דבר. גם להיות אגואיסט עד הסוף ולחשוב על עצמך זה לא בריא. כל מה שהיא עשתה בשבילי, הגיע הזמן לחשוב על הילדים. אני והילדים נהנים פה. גרים בחיפה, הנסיעות למשפחה עושות לנו טוב. מזג האוויר כיפי פה".
על פרשת ההמנון וסרט הקפטן
"ביברס אישיות מדהימה, הוא חבר ואח. הוא מנהיג שקט. הוא רגוע ויודע להגיד את הדבר הנכון בזמן הנכון והוא אחד כזה. לגבי ברקוביץ', אני מחזיק ממנו ואוהב אותו. כשעברתי לסלטיק התייעצתי איתו. נסעתי לחיפה כדי לפגוש אותו, ומבחינתי זה היה לפגוש את אחד השחקנים הגדולים בכדורגל הישראלי אם לא הגדול ביותר. מבחינתי הוא וטל בנין עשו משהו מטורף. הם היו צריכים לתת לביברס הרגשה אחרת כי הם היו שם. הרי כולנו לא הצלחנו בנבחרת, וגם אני, והם לא הצליחו להביא אותנו למקומות שהם חשבו שהם יגיעו, למרות שהם הצליחו באירופה. יהיה טוב אם יפסיקו לדבר על זה יותר כי השחקן שיש לו את סרט הקפטן הוא השחקן שהמאמן הכי חשוב שהוא ראוי לו, וביברס כזה. החלום של כל ילד הוא להיות בנבחרת, ואני אחד מהם. אנחנו חיים במדינה שלא אוהבת לפרגן יותר מדי ולמצוא את הדבר הרע ולא הטוב, אני מספיק חכם כדי לדעת שלא משנה מי אני, ימצאו על מה לבקר אותי. ספגתי הרבה ביקורות ולפעמים זה היה מציק ממקומות של 'מה אני צריך את זה'? מבחינתי תמיד רציתי להיות שם ולהראות שאני בין הטובים בארץ".
יכול להיות שלא תהיה בסכנין בעונה הבאה
"אני אתן לך את המספר של אבו יונס ואני יודע מה התשובה שתקבל ממנו".
יכול להיות שהבן שלך יהיה טוב ממך?
"אם זה יקרה, אני אהיה האבא הכי גאה בעולם. אני אפרגן לו ואעשה הכל בשבילי. עוד מעט אני סוגר את הטלפון ומסיע אותו לאימון של מכבי חיפה. אם יש משהו שיניע לי משהו בפנים זה רק לראות אותו ואת אחיו בריאים ואם הם ירצו להיות בכדורגל, אני אכוון אותם כמו שכיוון אותי אבא שלי".
