10 השנים הרעות הסתיימו, 3,672 ימים ליתר דיוק. מכבי חיפה זכתה הערב (ראשון) באליפות המדינה. אחרי דרך ארוכה ומפותלת, עם אינספור אכזבות ומפלות, חלומות שהתפוגגו ותקוות שהתנפצו - הירוקים שוב בפסגת הכדורגל הישראלי, במקום הראשון שאותו אי אפשר יהיה למחוק. בסופה של עונה בלתי נשכחת, הקהל הירוק יכול לחגוג עד אור הבוקר.
מה לא עבר עליהם בעשור הזה? שחקנים יקרים הוחתמו, כל סוגי המאמנים באו ועזבו, מנהלים טכניים מחו"ל, אצטדיון הלך ואצטדיון בא - כלום לא עבד, עד הרגע המתוק הזה. דווקא עכשיו, מכבי חיפה תזכור את כל הרע - כל הכשלונות היו רק המתאבן בדרך לזכייה, הפכו אותה לגדולה ויפה יותר. אחרי ההפסדים, הניצחון הרבה יותר מתוק.
זו האליפות של ברק בכר - בגיל 41, הוא חוגג כבר אליפות רביעית בקריירה. האיש שגדל כאוהד מכבי חיפה, סגר מעגל עם הקבוצה שאותה קיבל בקיץ, והצליח להשלים את המשימה הגדולה מכולן - להחזיר עטרה ליושנה, להשיב ימיה כקדם. למרות כל המכשולים שחיפה עברה העונה, בעיקר בקרב נגד עצמה, בסופו של דבר הוא זה שהצליח להשאיר אותה יציבה לאורך כל הדרך - והשלים את המשימה, דווקא נגד קבוצתו לשעבר. האיש שהיה בטוח בעצמו, לאורך כל הדרך, הראה שהביטחון העצמי היה מוצדק.
אמנם, מכבי חיפה הציגה העונה את הכדורגל התוסס והאטרקטיבי בליגת העל, ומלבד העובדה שכבשה יותר מכולן, הקבוצה של בכר גם ספגה הכי מעט שערים. אך מכבי תל אביב, שפתחה את העונה בצורה קטסטרופלית, לא הסכימה לוותר ושתי היריבות הגדולות סיפקו קרב לפנתיאון עד לרגע האחרון. במהלך העונה הירוקים לא פעם נאלצו להתמודד מול השדים מהעבר, ולראייה לפני ארבעה ימים קריית שמונה שברה את ליבם עם שער בדקה ה-93, שגרם לחלקם לדמיין את הגרוע ביותר.
אולם, מכבי חיפה מודל 2020/21 היא קבוצה אחרת, כזו שלא נותנת לטראומות העבר לכתיב את סדר יומה ובכל פעם שהיא נופלת היא גם יודעת לקום על רגליה. למעשה, הזכייה בכרמל מול הקהל הנרגש שסיפק תפאורה מרהיבה, הייתה המתאימה ביותר לאליפות ה-13 בתולדות המועדון אליה פיללו כל כך הרבה זמן.
היום מול 30,000 הצופים המשולהבים בסמי עופר, מכבי חיפה לא נתנה להזדמנות לברוח לה מבין הידיים וכבר במחצית הראשונה היא שייטה עם שלושה שערים. בדקה ה-13 דוד קלטינס הכשיל את חוסה רודריגס, ועומר אצילי לא התבלבל מהנקודה. בדקה ה-34 הירוקים סיפקו מהלך קבוצתי ענק ובסיומו ניקיטה רוקאביצה שלח לרשת את שערו ה-19 העונה בליגה, 11 דקות עברו לצ'ארון שרי הצטרף לחגיגה עם עוד פנדל מושלם.
במחצית השנייה הדרומיים, שנלחמנו על המקום הרביעי הצפוי להוביל לאירופה (והם הבטיחו אותו), הרימו את הרמה, כאשר תומר יוספי (57) ניצל טעות קשה של עופרי ארד והקשר שלח בעיטה מושלמת לפינה. פארלי רוסה הגביר את מפלס הלחץ בדקה ה-81 עם השני של באר שבע, אך מכבי חיפה שמרה על חוסן והבטיחה את התואר היקר.
זו האליפות של נטע לביא - הקשר שעלה לבוגרים בשנות היובש, ואמנם לא היה שם בהגיעה של חיפה לארץ המובטחת, אבל בהחלט הלך וגדל לתפקיד ולסרט הקפטן הירוק. זו האליפות של ג'וש כהן, השוער שנכנס אל בין הקורות בשל פציעה בעונה שעברה וצמח להיות שוער מפלצתי (ושחקן העונה). זו האליפות של דולב חזיזה, עד לפני שלוש או ארבע שנים שם אלמוני, שהפך לשחקן מפתח ולדינמו התקפי.
של שרי ההולנדי, זר שנחת מכוכב אחר, והראה בכל נגיעה בכדור מדוע בדיוק הוא נחת כאן. של אצילי שנזרק מהיריבה הגדולה והפך תוך חצי עונה למלך הבישולים. של רוקאביצה שהשלים עונה שניה ברצף בתור מלך שערי הליגה. של בוגדן פלאניץ' שהפך את ההגנה הירוקה לטובה בליגה.
ובעיקר, זו האליפות של הקהל הירוק. הקהל שהגיע בהמוניו גם בשנים הכי מבאסות ומצלקות, שמילא את סמי עופר והאמין כל שנה מחדש, מקבל את כל הסיבות לחגוג. זה שלהם, על היכולת לדבוק באמונה, על כל האכזבות שעברו בדרך, ועל היכולת להגיע לנקודת הסיום בשיא. סוף סוף, אפשר לחגוג. לשבור את הכוס, ולצאת לרחוב לרקוד. זה הכל.
