יש ימים שמגדירים מועדון. כך ה-24 במאי 2015 הוא היום שבו הפועל ב"ש הפכה מקבוצת צמרת לקבוצה אלופה. כך ייזכר ה-8 ביולי 2020. היום שבו ברק בכר חתם על פיסת נייר, ועל הדרך החל את כתיבתו בספרי ההיסטוריה של מכבי חיפה.
לרוץ לאליפות זה דבר אחד, לזכות בה זה דבר אחר לגמרי. בגיל 41, בכר הפך למנפץ תקרות הזכוכית של כל מועדון בו הוא דרך. כך הוא הוביל את הקבוצה של אלונה ברקת לשלוש אליפויות, כך הוא הוביל את הפועל קריית שמונה לזכייה היסטורית בגביע, עונה אחרי הפסד כאוב בגמר ליורדת, הפועל ר"ג.
מכבי חיפה של העשור החולף הייתה חור שחור למאמנים, מתכון מפואר להתרסקויות. מן עולם מקביל של התעללות חסרת רחמים באוהדים שלה. בכל עונה עושים צעד אחד לארץ המובטחת, רק כדי לוודא שזו פאטה מורגאנה עם כרטיסייה קבועה לגיהינום. כל צעד שהיה מגדיל את המועדון המפואר הזה הפך לצעד בדרך להפיכת הבדיחה של הצמרת. רצון להיות תחרותיים, רק כדי להתרסק בכל פעם מחדש. אז מה קרה השנה?
הרי לא היה פה מסע רכש גרנדיוזי, או קבוצה גלאקטית. היה כאן פחות או יותר אותה קבוצה כמו בעונה שעברה, רק מאמינה, יחד עם שיפוצים מדויקים להפליא. עוד הברגה נכונה, עוד עדכון תוכנה קל. בדיוק כמו שהיה בב"ש. זו אמנות לבנות קבוצה מאפס, זו אומנות לא פחות גדולה להפוך קבוצה טובה מאוד למצוינת. וזה בכר.
במרוצת העשור המאכזב, יעקב שחר ניסה הכל. באחת ממסיבות העיתונאים בפתיחת העונה עם הגעתו של טור קרלסן הוא אמר: "אם זה לא יעבוד, צריך לפטר את כולנו". והוא באמת ניסה הכל. אם מכבי ת"א היתה צריכה איש מקצועי שלא דובר אנגלית כדי לזרוח, מכבי חיפה היתה זקוקה למנהיג ששומע, אבל לא מקשיב. מנטרל רעשים עם קבלות, מנהל משברים בחסד עליון. אחד שיודע להשיג את מכבי ת"א, גם כשהוא לא מנצח אותה.
הרי הגעת עומר אצילי כבר כונתה כ"קללת אצילי", המאזן מול הנמסיס מכבי ת"א נחשב הר שאי אפשר לעבור, וסמי עופר כבר נחשד בחוסר ביתיות. כל מוקש נוטרל, כל מכשול נדחק הצידה. זה בכר.
תשאלו את עצמכם – מי שחקן העונה? ג'וש כהן, שלא מוכן לספוג בפנדל, בוגדן פלאניץ' שסגר את ההגנה, אולי דולב חזיזה וצ'ארון שרי שרקדו על המגרש? אולי בכלל ניקיטה רוקביצה, מלך השערים של הליגה כבר מהסיבוב השני? נטע לביא שמשתבח מרגע לרגע? כל בחירה ראויה אבל בלתי אפשרית. לכן יש איש אחד עיקרי שחתום מעל כולם על האליפות הזו.
מאז האליפות של הפועל קריית שמונה, רק מאמן אחד מנע תואר ממכבי ת"א העצומה של גולדהאר, קוראים לו בכר. באצטדיון בקריית שמונה הוא חגג את התואר הראשון, גביע כמאמן צעיר בן 33. וכמות הסימליות שיש להניף את הצלחת דווקא מול הפועל ב"ש שוויתרה עליו אחרי שהוא הגדיר אותה יותר מכל, בלתי נגמרת.
זו האליפות הרביעית שלו כמאמן. לדוביד שוויצר יש 6 בכל הקריירה, כמו גם לדרור קשטן. היסטורי והיסטרי כבר עכשיו.
זו לא מכבי חיפה של ברקו ורביבו, גם לא של רפאלוב וכיאל. זו קבוצה שתיזכר כזו שהוציאה מועדון ענק מבור בלי תחתית, שברה בצורת בלתי נתפסת עם כדורגל מהסרטים, יצירתית ומרגשת, מיוחדת ויוצאת דופן. אליפות שחיברה ילדים שלא היו בחיים בתואר הקודם לכאלה שלקחו כיסא לזיכרון במה שהיה פעם האצטדיון בקריית אליעזר. אליפות בין דורית, אליפות שהזכירה לכאלה ששכחו כמה הם אוהבים את מכבי חיפה, וכאלה שהתאהבו בה מחדש.
