כשמזכירים את הפועל באר שבע צריך להזכיר באותה נשימה גם את אסי רחמים. ב-12 השנים שלו כמנכ"ל, הקבוצה זכתה שלוש פעמים באליפות ופעם אחת הניפה את גביע המדינה. הרוגע, השקט הנפשי בימים סוערים, ההוגנות והיושר הן רחק חלק מהיתרונות של מי שלא מעט בזכותו באר שבע הפכה לחברת קבע בצמרת הכדורגל הישראלי.
שנה לפני חגיגות ה-50, רחמים החליט שדי. שהוא חייב חופש, שהוא מיצה את התפקיד. בימים האחרונים השחקנים העלו פוסטים מרגשים ברשתות החברתיות ובו נפרדו מהמנכ"ל. גם האוהדים הציפו את מכשיר הנייד שלו, מכבש הלחצים היה גדול, אבל את ההחלטה הוא כבר קיבל. אלו היו 12 שנים מורכבות, לצד הצלחות גדולות היו גם כישלונות - משבר עולמי, משבר כלכלי, עזיבת בעלים, חזרת בעלים, חוסר ודאות, לא מעט שאלות והרבה פחות תשובות.
ביום שישי, רגע לפני האימון, רחמים נכנס לדבר עם השחקנים בפעם האחרונה אבל אחרי דקה הוא החל לבכות, יצא מהחדר, שטף פנים וחזר כדי להגיד תודה.
"זהו רגע מרגש עבורי, זכיתי להיות במועדון הזה" פתח רחמים את דבריו. "באתי עם כל כך הרבה דברים להגיד לשחקנים ופשוט לא הצלחתי. נחנקתי. אני 30 שנה במועדון בתפקידים שונים - שחקן, קפטן, מאמן שוערים, מנכ"ל והמילים לא יצאו. נחנקתי מכאב והדמעות הכריעו אותי. הצלחתי להוציא רק חצאי משפטים. גם עם עובדי המועדון בטקס שערכו לכבודי זה לא היה קל ואני מוקיר תודה על הכבוד".
אז למה לעזוב?
"אני לא תמיד מקבל בחיים את ההחלטות הפופולריות. היה לי קונפליקט גדול עם הלב והראש. אני אוהב את העבודה שלי, לא עייף, לא שבע אבל מנגד אני יודע שאם לא אקח בנקודת הזמן הזו חופש אז זה לא יהיה נכון. כל מה שקרה במועדון עם עזיבת אלונה וכ"ו הביאו אותי לנקודה שבה אני אומר זהו אני שלם עם מה שעשיתי. אני עושה את זה בלב חצוי אבל שם עם ההחלטה".
מה הלאה?
"אני לא יודע לאן אני מכוון. הרבה שואלים איך עוזב תפקיד כל כך נחשק אבל אף פעם לא הסתכלתי על זה כמה מעמד וכוח יש בו. לא חוויתי את זה מהזווית הזו. הייתי עסוק בנתינה ועשייה. רק שחילקתי קורות חיים הבנתי כמה זה תפקיד נחשק. מברכים אותי על תפקיד במנהלת, בעירייה, בהתאחדות אבל באמת שאין לי שום דבר - אני הולך לאתגר אחר. אני אנשום עמוק חודש-חודשיים. אהיה עם המשפחה, ויזרמו לי עוד הצעות ובסוף אשב עם עצמי ואחליט מה מאתגר אותי. אם בעולם הספורט עולם הכדורגל או עולם אחר. מה שבטוח לנוח אני לא רוצה. לא מחפש תפקיד מנוחה אחרי שנים אינטנסיביות".
קבוצה אחרת בארץ?
"לא אציין את הקבוצה שרצתה אותי אבל לא הייתה פנייה בשלב הזה. לעזוב את באר שבע ומייד ללכת לקבוצה אחרת זה לא. אני רוצה אתנתחא של כמה חודשים או עונה במושגי כדורגל והתפקיד שככל שיאתגר אותי ואדע שיש לי את הלכים לעשות דברים טובים ויפים במקומות אחרים אז אני אעשה".
הרגע הכי מאושר?
"חווינו המון אליפויות, גביע, אלוף האלופים ורגעים מאושרים, אבל הרגע הכי גדול היה בסאות'המפטון מול וירג'יל ואן דייק וכו'. זוכר את עצמי באותו יום אומר וואו! עשינו משהו גדול".
הרגע הפחות טוב?
"לא יכול לציין אחד כזה היו כמה. הבנתי בתפקיד הזה עם מחזורי סיום של הישרדות, היו המון רגעים קשים ומאתגרים לאורך 12 שנה וכל אחד מהם מותח ופחות נעים. אז עוד המועדון חיפש את עצמו ונלחם על חייו בליגה הראשונה. גדלתי בתוך התפקיד. ביססנו את עצמנו, עלינו לליגה הבכירה ואחר כך הגענו למוקדמות הליגה האירופית עם תון וספליט ואז לתוך אליפויות, בתים, גביעים וכל הטוב".
היו רגעים שאשתך אמרה לך די?
"לא יכולתי לבקש אישה תומכת יותר מחגית. הקרבות היו קשים בשולחן השבת, לקום מהקידוש לדבר בטלפון ובחג ולחזור בלילות וכל העולם סביב זמן, אני טוטאליסט לטוב ולרע בכל מה שקשור לעבודה שלי. בהתחלה היה לי קשה להצדיק את זה כי המשפחה הקריבה המון אבל זכיתי בילדים ובאישה תומכת".
מה צריך לעשות עם ז'וסוואה?
"הוא אחד הטובים, אם לא הטוב ביותר שנחת בישראל. יש לו יכולות אדירות, ובגלל זה המועדון כל הזמן בין כל השיקולים שלו תמיד בחר לנסות להתמודד דעתי המקצועית היא כמו של כולכם. בסופו של דבר גם זוס וגם המערכת צריכים להחליט אם מוכנים להתמודד עם האתגר הזה בשלל מרכיביו וזה לא פשוט בסופו של דבר במועדון כדורגל יש אוטוריטה של צוות מקצועי, חדר הלבשה, שחקן, אוהדים. ברגע שהגבולות נפרצים יותר מדי כל מערכת שואלת את עצמה עד כמה אפשר לשלם מחיר? הוא הגיע לנקודה במקרה האחרון והפועל באר שבע מגיעה למצב ששני הצדדים צריכים להחליט פנינו לאן".
גיא פרימור יוכל להיכנס לנעלים שלך?
"קל לא יהיה לאף אחד, אבל אחד הטיפים שנתתי לו זה לדעת ולשלוט בהכל. בפעם היחידה שלא שלטתי במשהו היה במשחק מול מכבי תל אביב מול באר שבע בווסרמיל. צריך לדעת ולנהל את הסיטואציות כדי שדברים לא ייצאו מכלל שליטה. אם הוא מסוגל? בטוח הרי לכל אחד יש מחליף. יש מוכשרים וטובים ממני. כל העניין זה יכולת ההשתלבות וההכלה של מקום שהוא מאוד חם מחבק ואוהב אבל מאוד לחוץ. המועדון יצר רמת ציפיות אחרות ושם תהיה התמודדות".
כמה שמחת בשביל ברק בכר והצוות שלו?
"אחת המעלות הגדולות מכל המעלות של ברק היא היכולת הפנומנלית שלו להשתמש בצוות שלו, להאציל סמכויות להפיק את המקסימום מכל אחד מהם וליצור צוות מנצח. שאפו גדול לכולם, בירכתי אותם והאליפות מרשימה יותר".
למה הכי תתגעגע?
"כל מי שעוסק בספורט הזה אין תחליף לאדרנלין הזה לבוא אחרי משחק ולא להצליח להירדם זה מה שמניע אותנו זה נותן לנו את הכוח לקום ולחפש את הדבר הבא את הניצחון הבא. שאפנו פה כל הזמן לעוד הישג ועוד ניתחון. הרוב הגשמתי חוץ מליגת האלופות שהיה חסר לנו גול".
תגיע לטרנר?
"יהיה לי קשה להגיע בהתחלה, לא כי אני לא אוהב. אם יהיו לי כוחות נפשיים להגיע אז אבוא אבל ההחלטה עבורי קשה מאוד. אני עוזב משהו שאני באמת אוהב והיה חלק בלתי נפרד מחיי".
היו רגעים שרצית משהו ואלונה ברקת בחרה שלא לקבל את עמדתך?
אם אני יגיד לך שלא, אני אשקר כי בכל מערכת ובכל ארגון יש היררכיה ואני כאן לנהל את המועדון השוטפים. היו דברים שאמרתי לאלונה וזה התקבל ויכולתי להניע ולהשפיע על מהלכים מסוימים, אבל היו פעמים שלא כל מה שרציתי עשינו. בשביל זה יש בעלים וזה בסדר גמור וגם אם יש מחלוקות ואי הסכמות, ברגע שיש החלטה צריך לדעת ליישר קו".
איפה נראה את באר שבע בעונה הבאה?
"שמונה שנים אחרונות אנחנו מעפילים למוקדמות ליגה אירופית. מבחינת הישגים המועדון מעוטר מאוד. לא רק בהישגים החוזק נמדד אלא גם בחיבור בין אצטדיון טוב וביתי, קהל שמבין כדורגל, לא פראייר ועוצמתי ותומך ומשפיעה. בעלים חזקה שחזרה בכל הכוח כדי להביא את באר שבע להיות הישגי גם בשנים הבאות. זה לא חשוב מה אני משאיר, יש פה מועדון חזק שיודע להתגבר על הכל, כולל משברים וקשיים".
