אוטוטו חוזרים לליגה האהובה שלנו ויש תחושה של ריגוש מוזר: למה צריך לצפות? שישה שבועות של כדורגל אינטנסיבי ללא קהל במגרשים. אווירת כדורגל תחרותי שמעולם לא חווינו. השחקנים, המאמנים, התקשורת והאוהדים.
עוד נדבר על כל מומנטום שפתאום מכריע עונה, חלוקת עומסים ופציעות של שחקני מפתח. עוד נקבל תשובה לשאלה מי מהקבוצות הצליחה להתכונן כמו שצריך אחרי שלושה חודשים ללא כדורגל אמיתי. זוהי פגרה שלא זכורה כמותה.
דווקא בגלל זה צורם לראות שקבוצות דורשות משחקנים שלהם לשחק בפלייאוף ללא שכר. זה זלזול וניצול ציני של שחקנים במצוקה. זה מבייש את הבעלים ואת הענף כולו. זו "שכונה".
הטיעון שהשחקנים קיבלו שכר גם בחודשים בהם הליגה הושבתה הוא לא רלוונטי. כולם קיצצו באופן חד וגורף מהשכר שלהם. חלק הוצאו לחל"ת. אפשר לתת לאותם שחקנים משכורת נמוכה וסמלית שתבהיר לעובד/לשחקן שהוא מחויב למקום העבודה שלו ויש מינימום של הערכה וציפייה בתקופה הזו.
והכי גרוע זה שמבקשים מהם לבוא, לעבוד ולתת מאה אחוז מעצמם בזמן הכי מכריע של העונה ללא שכר על העבודה היום יומית שלהם. מי קם בבוקר לעבודה בידיעה שלא יקבל שכר? עד לאן יגיעו נורמות הכדורגל פה?
מקום העבודה צריך לכבד את מי שעובד אצלו ולהפך. לקצץ לאנשים שכר זה לגיטימי. לבקש מהם לשחק עכשיו בחינם במאני טיים זה מביך. מי שלא מכבד את השחקנים שלו, שלא יבקש שיכבדו את מועדון הכדורגל שלו.
כולנו מחכים לפלייאוף שיחזיר לנו את החיוך וההנאה מכדורגל. אני מאוד מקווה שהיחס הזה לא יבוא לידי ביטוי במגרש.
